"זכותי המלאה להתחיל ליהנות מהגירושים האלה"

בפרק הקודם נסעו דורית ואחיה דנדי לביקור הפתעה אצל אמם הגרושה ברמת השרון. את הדלת פתח להם בחור עירום למחצה, נראה יותר צעיר מדורית, שהתגלה כשחר, החבר החדש של אמא.  

אני לא יודעת איך נראיתי, אבל הרגשתי ממש רע. גם בושה, גם כעס, אבל הכי רציתי לברוח משם, כדי לא להסתכל על אמא. הנערה הבלונדינית הכל-אמריקנית יוצאת בטריקת דלת, זנב הסוס שלה עף בהתמרדות. עד סוף הסרט לא נדע אם יהיה פיוס.

שתקנו. זבוב ירוק זמזם בינינו. דנדי סטר על אוזנו, והזבוב נפל מת. אמא לקחה נשימה ארוכה, או נאנחה, ואמרה לנו בדיוק מה שלא רצינו לשמוע: "אז התחלתי עם אחד התלמידים שלי".

"אבל אמא", אמרתי, "את כן מתערבת לנו..."

"אם הייתי מתערבת לך", אמרה, "הייתי כבר מזמן לוחצת עלייך להתחתן עם אייל, שהוא גבר מקסים, אוהב אותך, ממשפחה טובה..."

"עושה לי חרדות רק לחשוב על חתונה", מלמלתי.

"בכל מקרה כדאי לך להזדרז ולהתחתן איתו", אמר דנדי בנדיבות. "בקצב ההזדקנות המואץ שלך, עוד חצי שנה אייל ימצא לו נסיכה בת 20 וישכח ממרבצי הצלוליטיס שלך לנצח".

נסענו לאסוף את דנה. היו לה איזה 20 צמות דקיקות בשיער. בכל פעם שדנה עצבנית, הידיים שלה מתחילות לעשות צמות בתנועות אוטומטיות. היא נתנה נשיקה לאמא שלי והתכרבלה לידה, לחלוטין לא מודעת למתח במכונית הקטנה. "שלום יפיוף", אמרה לדנדי. ליד הבית של אמא עצרנו בדממה. "טוב, אני מצפה שתבואו אלי לראש השנה" - אמא יצאה בזהירות - "עכשיו, כמו שאומרים, כשכל הקלפים על השולחן..."

"לאמא שלי יש חבר בן 30", הסתובבתי לדנה והודעתי לה. דנה חייכה אל אמא ושלשלה חצי גוף דרך החלון לחבק אותה. "נהדר! מזל טוב! הלוואי עליי!" בירכה אותה.

"בסוף אני אהיה רווקה זקנה, ערירית ובודדה", אמרה דנה.

"בסוף תהיי רווקה?" צחקתי, "בניגוד לעכשיו?"

"לך קל לדבר, יש לך את אייל", אמרה.

"ונראה לך שאני רוצה להתחתן איתו?" התרסתי.

זה שבר אותי. עם צלוליטיס לא מתווכחים

"אבל את יודעת איך זה. עוברים גיל מסויים, ואז החתן הפוטנציאלי כבר לא רוצה להתחתן איתך, אלא מעדיף ילדה צעירה ובעלת כושר הולדה חזק יותר", אמרה דנה. היא היתה במצברוח הקבוע של אחרי ביקור אצל אמא שלה. "החתן הפוטנציאלי, או בשמו המקוצר ה.ה., ובואי נקווה שזה לא הומברט הומברט מ'לוליטה', יגיע, ירחרח, יגיד יפה תודה ויפה שלום, ויברח לעבר הפקאצה הראשונה בת ה-20 שתעבור ברחוב. תגידי, למה שהוא ירצה מישהי שיש לה צלוליטיס, אני שואלת אותך?"

עוד פעם הצלוליטיס הזה. זה שבר אותי. עם צלוליטיס לא מתווכחים.

"רגע", אמרתי לה,"אצלנו זה שונה. אנחנו יחד כבר חמש שנים. אייל מכיר אותי עוד מלפני הצלוליטיס. הוא לא רואה בי אשה בת 28 שהבשילה יתר על המידה". דנדי צחק והשתנק.

"נגענו בנקודה חשובה כאן. אם את ואייל תיפרדו עכשיו, את תמצאי את עצמך בשוק של פנויים פנויות, וזה יהיה הלם בשבילך, כי בפעם האחרונה שחיפשת חבר לא היתה לך שום בעיה, נכון? היית מוצקה וחתיכה, ותאמיני לי, ההבדל בין 23 ל-28 נשמע קטן. אבל ההבדל שחל בגוף שלך הוא היסטרי, ונקודות היתרון שלך בינתיים הצטמצמו כמעט לגמרי. את כבר לא הפרס הגדול, הכלה הצעירה והחייכנית שה.ה. רואה בדמיונו".

"אוקיי", התחכמתי "ונניח שה.ה. הוא בן 40, בת 30 תיראה לו פרגית, לא? הוא לא יהיה הפרס שלה, היא תהיה הפרס שלו! הכל מתהפך שוב פעם!"

דנה נשפה את העשן דרך החלון, והעיפה את הסיגריה החוצה בתנועה של עבריינים: "תזדייני את עם זקן 40". 

אולי הוא יתחתן איתה ויהרוג אותה

ערב ראש השנה אצל אמא עבר בשלום. בדרך הצעתי לאייל להתחתן, והוא אמר בסדר. שחר עזר לאמא להוריד כלים מהשולחן, שחר עזר לאמא לסדר כוסות וצלחות קטנות של קפה ועוגה, ושחר שטף כלים בסוף הארוחה. שחר מן הסתם היה הילד שלאמא מעולם לא היה. הוא בכלל לא התנהג כאילו הוא נמצא עם אמא רק בשביל הכסף שהוא מניח שיש לה, אבל ידעתי יפה מאוד שזו התוכנית השטנית שלו, ואולי הוא אפילו יתחתן איתה ויהרוג אותה.  

כששחר סידר על השולחן צלחות קטנות, מזלגות זעירים וספלי קפה אמרתי: "סליחה, אני רוצה להרים ספל קפה".

היה קצת רעש וחוץ מאייל אף אחד לא שמע אותי. "את רוצה לספר להם שאנחנו מתחתנים?" שאל.

"כן".

"עזבי, פעם אחרת, לא נוח לי עם השחר הזה".

"כן, אני מבינה אותך. מעניין מה הוא מחפש אצל אמא".

"בעיקר התכוונתי שאני רק מקווה שלא תידלקי לי עליו".

• ליהי מנהלת את הפורטל הסלולרי "אחותי" ברשת אורנג' ואת הפורטל הסלולרי לנערות דק"ב.