שתף קטע נבחר

"את מתכוונת לעבור למרכז מתישהו?"

אני גרה בחיפה. כן, יש עיר כזאת, והיא אפילו במדינת ישראל. מתי הבנתי בעצם שאין מודעות לעיר הולדתי? כשהתחלתי את כל הקטע של ההיכרויות. התגובות למשמע העובדה המזעזעת שאני מחיפה הן רבות ומגוונות. על הגיאוגרפיה של האהבה

אני מטבעי בחורה רומנטית, אוהבת את כל הסרטים האמריקנים שבהם האהבה תמיד מנצחת. ברור לי שהחיים האמיתיים שונים לגמרי מהסרטים הקיטשיים שאני רואה, ועדיין אני תמיד חיה בתחושה שגם במציאות בחיר לבי יגיח פתאום ממקום לא צפוי למרות שחשבתי שהוא בכלל לא קיים (במקרה הרע), או למרות שחשבתי שהוא הלך לבלי שוב (במקרה העוד יותר נורא).

 

בהיותי רומנטיקנית ללא תקנה, האמנתי שמרחק גיאוגרפי לא ימנע ממני אהבת אמת אם אמצא אחת כזאת. אז נכון, טרם מצאתיה, אבל גם ההזדמנויות אינן רבות כמו שיכלו להיות אילו הייתי גרה במקום הנכון.

 

אז זהו, שאני חייבת להתוודות כבר עכשיו – אני גרה בחיפה. כן, יש עיר כזאת, והיא אפילו ממוקמת בגבולות מדינת ישראל ולא מעבר לקו הירוק, כמו שאולי נדמה לאנשים מסוימים.

 

חשוב לי לציין שאני לא עובדת במשרד התיירות, ואני לא בקטע של הסברה. אני גם לא אשת יחסי הציבור של העיר. אני פשוט רוצה לתקן את המעוות ולהעביר כאן מסר ברור - אנחנו על המפה.

 

חיפה מצטיירת כעיר של פועלים קשי יום, כורי פחם וחוטבי עצים למיניהם, שקמים מוקדם בבוקר לעבודה וחוזרים עם שקיעת החמה. עיר שאין בה בילויים או חיי לילה, ושגם אין הרבה מה לעשות בה.

 

אז נכון שבתל אביב, העיר ללא ההפסקה, החיים הרבה יותר דינמיים ותוססים, יש הרבה יותר צעירים שנוהרים למרכז הארץ, ובאופן כללי יש הרבה יותר אנשים על כל מטר מרובע. אבל גם בערים אחרות מתנהלים להם חיים שלמים ואפילו די בהנאה.

 

מתי הבנתי בעצם שאין מודעות לעיר הולדתי? כשהתחלתי את כל הקטע של ההיכרויות. התגובות למשמע העובדה המזעזעת שאני מחיפה הן רבות ומגוונות, וגרמו לי לא פעם להרים גבה ולתהות לגבי הבחור הנחמד שאיתו אני משוחחת ולגבי שאלותיו המוזרות.

 

נכון, יש גם בחורים נורמלים ורציניים, שמרחק לא מפריע להם בדרך למערכת יחסים רצינית והם מגיבים בבגרות לסיטואציה שאליה נקלעו. אין להם בעיה לנסוע שעה, אין להם בעיה להשקיע, הם לא עושים עניין רציני מהמרחק, לא מבקשים שאני אבוא, וגם לא דוחים אותי לעוד חודש כי עכשיו אין להם כוח לנסיעה הזאת ולא מסתדר להם בלו"ז. הם בהחלט מעוניינים להכיר ולהיפגש.

 

עד לא מזמן, לפני עשורים ספורים, בחורים חיזרו והשקיעו בבחורה שהם היו מעוניינים בה. אבל זה היה בתקופה שהכל עוד היה תמים ויפה, ולא כמו היום, שהכל פרוץ וכולם חיים במתירנות על גבול ההפקרות ואין ערכים לשום דבר. היום בחורים מהזן הזה ראויים להערכה מיוחדת, לדעתי.

 

תופסים שתי ציפורים במכה אחת

יש בחורים נחמדים אחרים שנולדו, גדלו והתחנכו בצפון, כך שמילה כמו "חיפה" לא נחשבת גסה בעיניהם. יש גם כאלה, רחמנא לצלן, שגדלו בערים אף יותר מרוחקות מחיפה - קריות, כרמיאל, נהריה, עפולה, קריית שמונה וכדומה. אלה אפילו נזכרים בערגה בחיפה, כי הרי בכל זאת מדובר בעיר הראשית והגדולה בצפון, והם בוודאי נסעו אליה בהתלהבות בהיותם ילדים ונערים מתבגרים. אלה בדרך כלל קובעים איתי טנטטיבית שכשיבואו לבקר את ההורים בצפון, יתקשרו אלי ונוכל להיפגש. תופסים שתי ציפורים במכה אחת, כמו שאומרים. עסקה כזאת נראית לי הוגנת, ואני בדרך כלל מגיבה בחיוב.

 

וכמובן, ישנם בחורים תל אביביים אמיתיים, כאלה שנולדו במרכז הארץ וגדלו באזור גוש דן ובעצם לא יצאו ממנו כמעט (אולי בצבא, אבל זה היה באופן זמני), ואצלם גבולות המדינה מאוד ברורים.

 


חיפה מצטיירת כעיר של כורי פחם וחוטבי עצים (צילום: סיגלית פרקול)

 

 

אני לא יודעת איך להסביר את התופעה, אולי הם ישנו בשיעורי מולדת בכיתה ד', ואולי המורה שלהם בעצמה לא הכירה את הגבולות האמיתיים, כי הרי גם היא מאותו אזור. מבחינתם העיר הכי צפונית במדינה היא בנימינה, והעיר הכי דרומית היא רחובות. עולמם צר, לצערי, ולא רק גיאוגרפית. והתגובות שלהם לא רק שהן מגוחכות, הן על גבול הטמטום.

 

קודם כל, הם מוודאים איתי שאני אכן מחיפה. אולי החבר שהכיר בינינו טעה, אולי באתר ההיכרות במקרה היה כתוב חיפה ומדובר בטעות מצערת. לאחר שאני מאשרת שאני אכן מהפרובינציה, אני שומעת שקט לכמה שניות (כנראה מעכלים את המידע) ואז בקול מהוסס משהו נשאלת השאלה: "מה, מה את עושה שם?" וואלה, לא יודעת. מה אני עושה שם באמת? אז קודם כל, ה"שָם" שלך הוא ה"כאן" שלי, ויותר מזה, ה"שָם" הזה הוא הבית שלי.

 

כאן אני מנהלת את חיי כמו כל אדם רגיל, ואולי אפילו יותר טוב מכפי שהייתי מנהלת אותם במרכז הארץ. אני גרה בדירה מקסימה, שבתל-אביב הייתי משלמת עליה כפול. יש לי רכב ואני גם משתמשת בו (כן, גם כאן יודעים לנהוג, ואפילו יותר טוב – נראה אותך מתמודד עם העליות החדות בחיפה), אין לי בעיות של חניה, וגם הפקקים הם רק במקומות ספציפיים ובשעות מסוימות. אני הולכת כל בוקר לעבודה וחוזרת בשעה סבירה, אני יוצאת לבתי קפה, לפאבים. יש כאן בתי קולנוע, יש לנו אפילו חיבור לקו טלפון, וגם הכבלים כבר הגיעו אלינו. יש לי כאן חברים וחברות (שגם חיים כאן, מסתבר), וכמובן משפחה.

 

יש כאלה שלמרות כל ההסבר המפורט, הם בשלהם, שואלים אותי "את מתכוונת לעבור למרכז מתישהו?", כאילו לא קולטים, ובוודאי שלא מפנימים, את מה שזה עתה אמרתי. הם פשוט לא מסוגלים לתפוס שאנשים חיים במקום אחר שהוא לא מרכז הארץ.

 

יש את המזדהים – "הייתי פעם בחיפה". וואו, יפה מאוד. גם אני הייתי פעם פחות צינית.

 

יש את המתעניינים – "טוב לך שם?" כאילו אני חיה באיזה שבט אפריקני פרימיטיבי וברברי מתוך בחירה ומסקרן אותם לדעת אם אני מרוצה מהצעד התמוה שעשיתי. מיותר לציין שבחורים שמגיבים כך לא יחצו את הגבולות ויגיעו לעיר הרדומה, והם בדרך כלל גם לא ירצו להתחיל קשר עם מישהי שגרה במקום כה מרוחק ולא מפותח.

 

אני לא אומרת שקל לנהל קשר בשלט רחוק

אני לא יכולה להבין איך אדם בעל רמת משכל ממוצעת ומעלה יכול להגיב בצורה שמביכה ומביישת לא רק אותי, אלא גם אותו. אני לא אומרת שקל לנהל קשר בשלט רחוק, אבל זה לא בלתי אפשרי. במציאות העגומה של היום, כשכל כך הרבה אנשים בודדים מחפשים אהבה, זוגיות וחברות, לא נראה לי הגיוני לפסול מישהו או מישהי רק משיקולים גיאוגרפיים. נכון שזה לא אידיאלי, ובהתחלה זה לא יכול להתנהל בתדירות גבוהה, אבל האהבה לא אמורה לנצח? הרי כל כך קשה לנו למצוא מישהו שנתחבר אליו, שנסתדר איתו, שיתאים לנו, מישהו שיעשה לנו את זה, אז לפסול על מרחק? לפספס הזדמנות שאולי תביא לנו את האושר הנכסף?

 

האימייל של אורית

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לטובת מי שישן בשיעורי מולדת - חיפה
צילום: מיכל כרמון
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים