שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    יום חג לקורא העברי
    "המסות" של הפילוסוף מישל דה מונטיין, שתורגם כעת לעברית, הוא תערובת מדהימה של הומניזם רחב יריעה, בקיאות גאונית וספקנות מודרנית

    תרגומו המחודש והמלא לעברית של כרך המסות הראשון של מישל דה־מונטיין הוא יום חג לקורא העברי. המסות, שנכתבו בצרפת בסוף המאה ה־‭,16‬ מרתקות גם היום והקריאה בהן מענגת.

     

    המסות מלמדות, כמובן, על האיש ועל עולמו ‭")‬את עצמי אני מצייר" כתב מונטיין בדבריו המפורסמים אל הקורא , עמ' ‭,(27‬ אך למעשה יוצרות פסיפס הומניסטי רחב יריעה, ומזכירות לנו כמה מעניין ומפרה לדון בחומרים הבסיסיים שמהם עשויים חיינו : ידידות, פחד, אמת ושקר, רגשות צער ושמחה, מלחמה, מוות, חינוך ילדים פוליטיקה, דת, ונושאים רבים אחרי העומדים במרכז חייו של האדם. תרגומה הרהוט של אביבה ברק והמבוא, ההערות והאינדקס מאירי העיניים מוסיפים גם הם להנאת הקריאה.

     

    מונטיין נולד כנצר למשפחת סוחרים אמידה מדרום מערב צרפת, שהצליחה זה מקרוב לקנות תואר אצולה. אביו פייר שכיהן כראש העיר בורדו, היה הומניסט שחינך את בנו ברוח רעיונות הרנסנס, ובין היתר הורה שידברו עם מישל הילד בלטינית בלבד, למען תהפוך השפה לשגורה בפיו. אמו, אנטואנט, הייתה בת למשפחת אנוסים מספרד. מונטיין למד פילוסופיה ומשפטים באוניברסיטת טולוז, וב־1557 התמנה לפרלמנט (בית המשפט הגבוה) בבורדו, שם כיהן 13 שנה (עם הפסקות לשליחויות בחצר המלך בפריז‭.(‬ בגיל 38 החליט לפרוש לחיים של הגות וכתיבה, ואז גם חיבר את המסות, שהתפרסמו לראשונה ב־‭.1580‬

     

    שיחה של הכותב עם עצמו 

    ספר המסות אינו סתם חומר קריאה מעניין. מדובר ביצירת מופת המהווה אבן דרך בתולדות הספרות והמחשבה המערבית. מונטיין נחשב לאבי הסוגה הספרותית הקרויה מסה ‭,essai)‬ מילה המציינת בצרפתית גם ניסיון ‭.(‬ זהו אכן ניסיון של הכותב ללכוד את המחשבה בתנועתה ולהתנסות בחוויה של בירור חופשי של רעיונותיו. המסה מתנערת בכוונה מדרישות צורניות, אינה מבקשת לפתח שיטה פילוסופית, מוסרית או דתית סדורה ואפילו לא להיות קוהרנטית מבחינה לוגית. העיקר במסה הוא תהליך הדיון, מעין שיחה של הכותב עם עצמו: "אני מביא כאן מחשבות נטולות צורה ומהוססות ... לא כדי לבסס את האמת, אלא כדי לחפשה" (עמ' ‭.(374‬ גדולתם של מסאים מבריקים כמו מונטיין בהצלחתם לכתוב חיבור סדור, מעניין ובעל אמירה, שאינו גיבוב של מחשבות חופשיות המתרוצצות לכל הכיוונים (השוו למסה על הבטלה ‭.(‬

     

    אופייה החופשי של המסה מלמד על ההומניזם הטבוע בה. כאמור, זו כתיבה שלא דבקה בצורה או בתורה כלשהי, אלא מתעניינת ישירות באדם עצמו, במחשבותיו, בהתלבטויותיו וברגשותיו.

    מונטיין אכן היה הומניסט גדול: סקרן בלתי נלאה הבקיא בספרות הקלאסית והמודרנית, אוהב אדם סובלני ומתון ועם זאת גם רציונליסט ספקן וחד מחשבה, שאימץ כמוטו את קריאתו של סוקרטס "דע את עצמך" (עמ' ‭.(37‬ הוא הוקיע את הקנאות, ההפרזה והעקשנות והעלה על נס את המתינות, הסובלנות והידידות האנושית. המסות המפורסמות על הידידות ו על הקניבלים (כך כונו אז באירופה ילידי ברזיל) נחשבות עד היום למופת של כתיבה הומניסטית, פתוחה ונאורה. עמדתו הפשרנית של מונטיין בזמן מלחמות הדת שקרעו אז את צרפת מלמדת שהוא לא רק נאה דרש, אלא באמת ניסה לחיות לפי אמות המידה שהטיף להן.

     

    לנוכח נהייתם של רבים בימינו - ימי העידן החדש - אחר רוחניות, יש להדגיש שמונטיין לא ביטא תפיסה רומנטית נבובה, אלא הומניזם הנובע מעמדה פילוסופית ספקנית מודרניסטית, שגינתה את הנטייה לרגשנות ואת האמונה העיוורת בגורל וביקשה תחת זאת לחפש את האמת ולהבין את האדם באמצעות חקירה ביקורתית. מעבר להיותה מהנה, הקריאה במסות של מונטיין היא אפוא שיעור חשוב בהבנת המודרנה כפרויקט הומניסטי. 

     

    • מתוך מוסף הספרים של ידיעות אחרונות

     

    מישל דה מונטיין, המסות, מצרפתית: אביבה ברק (הומי‭,(‬ מבוא: ד ר נדין קופרטי־צור, שוקן
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים