אנחנו זוכרים אתכם

155 בני אדם נהרגו בישראל במלחמת לבנון השנייה, בהם 119 חיילים. המלחמה גבתה את חייהם של רבים כל כך, חיילים ואזרחים, מבוגרים וילדים, יהודים וערבים, נשים וגברים. הם השאירו אחריהם משפחות, חברים ואוהבים שלא שכחו אותם לרגע והמשיכו לכתוב אליהם ועליהם.

בשנה שחלפה מאז המלחמה נוצרו באתר ההנצחה "אבל-נט" עשרות "קהילות מנחמים" ייחודיות סביב זכרו של כל אחד ואחד מהרוגי מלחמת לבנון השנייה. קהילות המנחמים מאפשרות לכל גולש להספיד, לספר סיפור קטן מחייו של כל אחד מהנופלים, לשתף בתמונות ולהדליק נר לזכרו. הנה כמה סיפורים שכתבו הגולשים באתר, לזכר יקיריהם שנהרגו:

נכתב בקהילת המנחמים של עומר פסחוב, בן 8 במותו

"אי אפשר היה לקרוא למקום בשם אחר....זה הבית של עומר!

המגלשה התלולה שבשיא המהירות גולשים בה למטה , הבית הקטן שיש בו מקום לארבעה חברים טובים , הספסל הצופה לבית והשלט "הבית של עומר".

מי ששם לב, מתחת לשם עומר, כאן על השלט, נמצא לב קטן, שוכב. לב אוהב,

 כמו שאנו זוכרים את עומר.

הבית של עומר מקבל את פנינו כל בוקר בכניסה לבית הספר.

הבית של עומר נמצא כאן בטבע שלנו, בחורשה הקטנה מול פינת החי. אלו בדיוק כל הדברים שעומר כל כך אהב!

ביום הזיכרון, הבית של עומר שמר עלינו בשעות עצובות. וכאן, בבית הרגשנו שעומר איתנו. אנו מבטיחים לכם לשמור על הבית מכל משמר!

מפי ילדי כתה ג'2, החברים הטובים

נכתב בקהילת המנחמים של עדי כהן ז"ל

"קשה לי לדבר עלייך בלשון עבר...

יותר מזה, קשה לי לומר את שמך ומיד אחריו ז"ל - כי זה פשוט לאנשים שהגיע זמנם למות, אנשים מבוגרים בדרך כלל. אבל אתה?

עדיין לא בן 19, כל כך קורן, כל כך יפה, כל כך מלא שמחת חיים, מלא

 שאיפות, כל כך אופטימי ואוהב!!

אתה אחד במינך. אין עוד אנשים כמוך.

כשאני נזכרת בך, בחיוך, בעיניים - זה ישר מעלה בי חיוך. ואז פתאום אני מקבלת את הבום הזה ללב, שעדיין מנסה לעכל את זה שאתה לא איתנו פה. ואז החיוך מתחלף בדמעות..."

נכתב בקהילת המנחמים של פיטר אוחוטסקי ז"ל

"לפיטקה שלנו, תמיד בלב שלי...

היי,

מה קורה? וואו, הנה כבר עוד מעט שנה שלא דיברנו. אני זוכרת שפעם שבוע

 זה היה יותר מדי זמן - ועכשיו עוד מעט שנה.

זה פשוט כל כך מוזר לעכל ובאמת להפנים שאתה כבר לא פה. כתבתי לך המון שירים ואפילו ציירתי, ושום דבר לא באמת גורם לי להבין. וכשזה לרגע נהיה מוחשי, זה כל כך כואב - שעדיף לברוח ולא לחשוב.

אני ממש מתגעגעת לחיוך האמיתי שלך, לחיבוק הכל כך יקר - פשוט כי הוא היה כל כך אמיתי וחמים".

נכתב בקהילת המנחמים של עידו גרבובסקי ז"ל

"מהלב - עידו, אתה תמיד איתנו.

עידו...

אתה חסר לנו.

אתה בטח שומע אותי. אני רוצה להגיד לך כמה דברים, אבל לא יודע במה

 להתחיל! אני מאמין שאתה איתנו, מלווה אותנו, שומר עלינו, דואג לנו כמו שתמיד היית.

אני מאמין גם שאתה צוחק! כן התמלאכת, בטח יש לך שם הרבה חברים. עכשיו אני מגלה איזה אישיות היית.

היית פריק של חיים משוגעים. מוסיקה, טיולים וגלישה על גלים.

אני מתגעגע ורוצה שתחזור. פשוט תחזור".

• לעמוד הנופלים במלחמת לבנון השנייה באתר "אבל-נט"