המג"ד של גלעד: ערוכים להשיב אותו

מפקדי הפלוגה והחיילים חזרו לקיבוץ כרם שלום כדי להשתתף בטקס שערכו במקום חברי הקיבוץ. באירועה נחנכה גם אנדרטה לזכר הנופלים. מפקד הגדוד, סגן אלוף יואב טילן, שפיקד על גדוד 71 גם בעת האירוע ולא דיבר בפומבי מאז, נשא נאום קצר.

האנדרטה שנחנכה (צילום: אמיר כהן)

בקול שקט אמר טילן: "לרובנו בגדוד, משפחות הגדוד, ברק, סלוצקר ושליט, אירוע כרם שלום עוד בעיצומו. שניים מלוחמינו, מלוחמי צוות שתיים של פלוגת מחץ, נקברו היום לפני שנה. רועי (רועי אמיתי, הלוחם שנפצע באירוע - ח.ג) שב לשרת בפלוגה וגלעד נלקח בשבי. עוצמת ההזדהות של המשפחות עוצרת את נשימתנו ולא נותנת לנו מנוחה. גם היום, לאחר שנה, הגדוד ערוך ומוכן עם כל עוצמתו לכל שיידרש - להשיב את גלעד, להגן על היישוב באשר הוא, כרם שלום, ישובי אשכול, ניצן, גליל או גולן - זה ייעודנו. את משימתנו נעשה ללא עכבות ובמלוא כוחנו".

צלקת נוראית   

דברים מרגשים נשא בטקס אחד מחיילי הפלוגה בשמו של סמל רועי אמיתי. אמיתי, שחזר לפלוגה לאחר תקופת שיקום ושובץ כמש"ק הדרכה, כתב מכתב ובו סיפר על החוויות שלו עם אנשי הצוות. הוא עצמו העדיף, בגלל ההתרגשות הרבה שאחזה בו, שלא להקריא את המכתב. תחת זאת הפקיד אותו בידי חברו, שהקריא אותו מעל הבימה. במהלך ההקראה של המכתב עמד אמיתי מנגד והקשיב לכל מילה. וכך כתב אמיתי: "שנה שלמה עברה. כולם אומרים 'איזה מהר זה עבר'. אולי הם צודקים כי זה לא משהו שמתעסקים בו יום יום, אני לא מאשים אותם. חנן, פאבל וגלעד, עברה שנה ואני פוגש אנשים שאומרים לי שאני נראה מאושר ושמח. אין ספק שהם צודקים, כי באמת ככה זה נראה כלפיי חוץ, כי תמיד הייתי כזה. אבל אני מודה שיש לי צלקת נוראית, מה אני אעשה? אני כבר לא יכול להיות כזה גיבור גדול כי כבר שנה עברה וזה יותר מידי".

הטקס בכרם שלום (צילום: אמיר כהן)

בהמשך המכתב תיאר אמיתי את ההוויי בצוות שתיים של פלוגת מחץ, כיצד עם השיבוץ מייד נוצר "קליק" וכולם התחברו זה לזה: "חנן תמיד הקפיד לא לשכוח כלום ואם הייתה מעידה תמיד היה את פאבל עתיר הניסיון המקצועי. אני וגלעד הצעירים ינקנו ושאבנו את כל הדברים כדי להיות טובים יותר. הגענו להיות צוות חזק, טוב ומלוכד שהוליד צחוק, כיף ושמחת חיים. אין סיכוי שאשכח משהו מהחוויות האלה, איך אני ופאבל תמיד ספרנו שניות אחרונות של כל מארב בשביל לצאת מן הטנק ולהתמתח עם מנת ניקוטין אחרי 12 שעות נטולות, ואיך התבכיינתי לו שאני שמן וגדול ולא נוח לי בתא הנהג, ואיך אני וחנן שיחקנו את המשחק הזה, שנשמע דבילי, שהוא משפריץ עליי מיץ.

"אתם אולי לא מבינים מה מצחיק וחושבים שזה מגעיל כי אתם לא זכיתם להיות חלק מצוות שתיים. ואיך כל הזמן שרנו בתוך הטנק והיינו מאושרים כאילו כבשנו את העולם, וגלעד, שישב לו בכיסא התותחן, מלמל בהתחלה 'עם איזה ילדים מוזרים אני נמצא' אבל אחר כך הוא נפתח וצחק מהשטויות שלנו. אני זוכר איך באחד המארבים הוא הוציא שירון משופצר מהכיס והתחיל לדקלם בקולי קולות שירים שונים".

בהמשך המכתב פונה אמיתי לחנן ולפאבל ומודה להם על מה שהיו בשבילו, על הדרך בה הטביעו בו את חותמם. הוא מבטיח כי לא ישכח אותם לעולם. אל גלעד פונה אמיתי במכתבו כאילו הוא נמצא ממש קרוב אליו ברגע זה. "אני שמח שנשארנו, זה כל כך כיף שממך איני צריך לקחת זיכרונות, אני פשוט צריך לחכות קצת שתחזור ונמשיך את כל החוויות מאיפה שהפסקנו. המדבקות שלנו (עליהן הכיתוב "להחזרת שליט" ח.ג.) לא יורדות מהטנקים לשנייה. אלו לא סיסמאות אלא יעד שהפלוגה הציבה לעצמה ולא תרפה ממנו עד ליום המיוחל שבו תשוב לחיקנו. כולנו מייחלים לשובך וכולנו רוצים להתעורר מחלום הבלהות הזה ורוצים להיות לצידך".

בטקס לקחו חלק בני משפחתם של סלוצקר וברק, כמו כן חיילים מגדוד הסיור המדברי שחלקם השתתפו בקרב עם המחבלים בכרם שלום. גם חיילות מגדוד מודיעין השדה של פיקוד הדרום שאף הן סייעו במהלך האירוע בהכוונת הכוחות בשטח הגיעו לטקס.