שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עבדות היסטורית מול עבדות מודרנית
    בעוד שבעבר העבדות והסחר בבני אדם היו גלויים וחוקיים, בימינו הם הוצאו מהחוק ונעלמו מהשיח הציבורי. אולם מתברר כי במאה ה-21 העבדות היא עסק רווחי, ייתכן שרווחי מאי פעם. אלה קרן מסבירה מדוע העבדות בת זמננו מוסווית ומתעתעת - וכיצד היא משגשגת בחסות הכלכלה החופשית-לכאורה. שיעור ראשון בנושא

    עבדות  וסחר בבני אדם בימינו אנו? הרי זו הגזמה פרועה, כך יגיבו רבים. אפשר לדבר על ניצול, אבל עבדות במלוא מובן המילה? היא הרי נעלמה מהעולם כאשר חברות מודרניות גיבשו חוקים האוסרים עליה ומאפשרים להתגונן מפניה. קל להזדהות עם הדחייה הזו, שכן העבדות מייצגת יחסים שאינם מתיישבים עם הערכים עליהם החברה המערבית אמורה להיות מושתתת. לכל היותר, נסכים שעבדות קיימת במדינות העולם השלישי.

     

    אלא שעבדות וסחר בבני אדם לא רק שכיחים בימינו - בחסות המודעות המצומצמת לקיומם, הם אף מראים סימנים מדאיגים של פריחה. העבדות נאסרה במהלך המאה ה-19 וביטולה נאכף באמנות בינלאומיות, ובמאה ה-20 הוכרה כהפרה יסודית של זכויות אדם ונאסרה בחוקי כל המדינות. הכרזת זכויות האדם של האו"ם משנת 1948 קובעת כי "לא יהיה אדם עבד או משועבד, עבדות וסחר בעבדים ייאסרו לכל צורותיהם". אך לענייננו, אין מדויק מהמונח "לכל צורותיהם", כי הרבה פנים לה לעבדות, והיא משתנה ממקום למקום ומתקופה לתקופה.

     

    בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 ספינות עבדים ושירים דוגמת "בים לבן קבוצת שחורים קוטפת" הם אולי נחלת העבר, אבל העבדות איננה מטפורה. היא השתלבה היטב בכלכלה העולמית ובתהליכי הגלובליזציה, גוברת על המחסומים המוסריים והחוקיים שטופחו ב-200 השנים האחרונות. אלה, מתברר, הספיקו רק כדי לשמוט מן העבדות את מעמדה החוקי, אך כשלו מול הציווי העליון של הקפיטליזם. העבדות משגשגת משום שהיא עסק רווחי, אולי רווחי מאי פעם.

     

     

    ההגדרה החמקמקה של העבדות

    מה אנו יודעים על העבדות שאת קיומה אנו פוסלים? קרוב לוודאי שמעט, אוסף של דימויים המבוסס על העבדות בארצות-הברית. מובן שקיים פער עצום בין דימוי "אוהל הדוד תום" ההוליוודי, לעבדות כמציאות היסטורית. מורכבותה וריבוי פניה, בתקופות שונות ובמקומות שונים, מקשה על חוקרים לגבש הגדרה מוסכמת שלה. אפילו ניסיונותיהם להגדיר את מה שנחשב כ'עבדות הקלאסית' (Chattel Slavery) נכשלו בשל רבגוניותה.

     

    למשל, איך מתיישבת הגדרת העבדים כנעדרי חופש וכמנודים חברתית, עם העבדים הממלוכים והסריסים שניהלו את האימפריה העות'מאנית ונהנו מסמכויות נרחבות בהרבה ממי שלא היו עבדים, וזאת מתוקף התפקידים הבכירים שמילאו? 

    למשל, איך מתיישבת העבדות כשיטה של ניצול כלכלי מוחלט, עם העבדים שפדו את חירותם תמורת הכסף שצברו בתקופת שעבודם, אפילו בצפון אמריקה?

     

    העבדות גם אינה כרוכה בהכרח בכפייה ובאלימות, ואינה נגזרת במישרין מרמת הניצול. חלק ממשטרי העבדות העניקו לעבדים תמריצים חומריים, יחס ותנאים טובים, לעתים טובים אף יותר מאלה שלהם זכו העובדים חופשיים. הסיבה לכך היתה פשוטה: מהעבדים שהשלימו עם עבדותם הופקה תועלת כלכלית רבה יותר. עבדות כהשמדה חברתית ותרבותית עומדת במוקד הגדרה אחרת. אך ברזיל, למשל, ממחישה את עומק ההשפעות שהיו לעבדים האפריקניים על הווייתה, וקשה לומר שהעבדות המיטה עליהם מוות חברתי ותרבותי.

     

    הוויכוח האקדמי הממושך טרם הניב תשובה מוסכמת לשאלה מהי עבדות, לא כל שכן הצליח לגבש תיאוריה מוסדרת לגביה. אך למרות הקשיים, אפשר לחלץ כמה מאפיינים המשותפים לסוגי העבדות. לצורך הדיון נתעלם לרגע מההבדלים העצומים ביניהם, נבחין רק בין שני סוגי עבדות, ההיסטורית והמודרנית, וננסה לעמוד על הדמיון ועל השוני ביניהן.

     

     

    המכנה ההיסטורי המשותף

    מסחור של בני אדם. העבדות מציינת בעלות על בני אדם והפיכתם לרכוש. עבדים הם קניין שבעליהם יכולים, במגבלות מסוימות, למכור ולקנות, להעביר את הבעלות או את זכות השימוש בהם ללא הסכמתם וללא ידיעתם. פעם זה נעשה במכירה, היום יש לכך ביטויים אחרים. התייחסות לעבדים היא אינסטרומנטלית, הם לא בני אדם אלא מכשירי עבודה המבצעים לרוב את העבודות המפרכות, המסוכנות והמבזות ביותר. את העבדות מאפיינים יחסי כוח ושליטה מרביים, לא רק על יצרנותם הכלכלית אלא גם על חייהם החברתיים ועל חיי המשפחה שלהם.

     

    זרות העבדים עומדת בבסיס תלותם בבעליהם. זרות היא מרכיב מפתח, משום שהיא מקלה על שלילת זכויות ועל ניצול מרבי של בני אדם שנותקו ממשפחתם, חברתם ומורשתם, כלומר נעקרו מכל רשת תמיכה. עבדים מודרים מן החברה וזוכים להגנה מועטה, אם בכלל, נגד ניצולם לרעה.

     

    העברה מלאה או חלקית של העוצמה והסמכויות שיש למדינה על בני אדם בתחומיה, למי מאזרחיה או לחברות פרטיות. בהאצלת עוצמתה, הופכת אותם המדינה לבעליהם בפועל של אותם בני האדם שעליהם ויתרה. וכך, מעבידים אלה שולטים לחלוטין בחייהם של העבדים.

     

    העבדים הם האוכלוסייה בעלת החופש המועט ביותר בכל חברה. בין אם רואים בעבדות מוסד של ניצול כלכלי או מוסד של שוליות חברתית, התוצאה היא אחת - העבדים הם החוליה החברתית המנוצלת והפגיעה ביותר. הם חשופים לאלימות פיזית ונפשית, לשלילת חירויות ולהפרת זכויות, ורובם חיים בתנאי דיכוי ומחסור.

     

     

    ובכל זאת, מה נשתנה?

    העבדות קיימת, אך אין לה מעמד חוקי. כיום, למעבידים יש יכולת לכונן יחסי אדון-עבד באמצעות בעלות על חוזה, על חוב, או פשוט כוח, למרות שלהלכה עבדיהם אינם רכושם. מבחינת החוק הם אנשים חופשיים שגויסו לעבודה בהסכמתם, ויכולים לעזוב אותה או להתגונן מפני שעבוד, אך בפועל אין להם אפשרות כזו. חוזה העבודה שלהם הוא לרוב מצג שווא, המשווה מעטה לגיטימי-כביכול לעבדות. בנוסף, גבול דק ובעייתי מאוד עובר בין עבדים לשכירים רבים שגם להם אין חלופה תעסוקתית אמיתית. הם יכולים להתפטר, אך לא תמיד ימצאו עבודה אחרת. גם ההגנה שלהם מפני שעבוד יכולה להיות ריקה מתוכן, כפי שיעיד מספרם הרב של העובדים המרוויחים פחות משכר מינימום.

     

    אופני השעבוד השתכללו. אמנם גם בעבר ידועות תופעות של שעבוד מרצון בתקופות של מחסור קיצוני ואיום קיומי, אבל לרוב העבדים נישבו בכוח. בימינו, לעומת זאת, העסק התקדם. השעבוד האלים הוחלף בניצול מצוקה, ובעיקר בהונאה. השיטה עובדת כך: הגלובליזציה יצרה פערים בין הצפון העשיר לדרום העני. גברים ונשים מארצות מצוקה מתפתים להבטחות עבודה בשכר ובתנאים טובים יחסית בארץ אחרת, ואף לווים אלפי דולרים כדי לשלם תמורת

    העבודה או ממשכנים את כל רכושם לשם כך. המציאות שמחכה להם  לרוב שונה מאוד מזו שהובטחה, אך הם כבר ממולכדים. אם יחזרו למולדתם ולא יחזירו את ההלוואות, הרי הם משולים למתים.

     

    עלות העבדים ירדה - ומשך השעבוד התקצר. אם העבדות ההיסטורית היתה דרך להבטיח כוח עבודה שנחשב למשאב נדיר, הרי שבימינו יש היצף של כוח עבודה, עובדה שהביאה לירידה תלולה בערכו. בניגוד למחירם הגבוה של עבדים בעבר, היום יש שפע של אנשים זולים שאפשר להחליפם בקלות לאחר שסוחטים עד תום את כוח עבודתם. האפשרות "להשתמש ולזרוק" שינתה את היחסים בין עבדים למעבידיהם: היא הגבירה את הרווח שאפשר להפיק מהם, הפחיתה את משך השעבוד והפכה את הבעלות החוקית לחסרת חשיבות.

     

    הכורח להצדיק את העבדות נעלם. בנוסף לתוקף החוקי שלה, בעבר העבדות הוצדקה ב'אחרות'. להבדלי התרבות, הדת, צבע העור והמוצא בין העבדים לבעליהם הוקנתה חשיבות רבה. אך בימינו, עושרם וכוחם של המעבידים מהווים הצדקה מספקת. זרות עדיין ממלאת תפקיד חשוב, אך אינה הכרחית, והבדלים אתניים חשובים בעיקר כאשר הם חופפים פערים כלכליים. 

     

    וכך, בעוד שבעבר העבדות היתה חוקית ורשמית, היום היא נעלמה מהשיח הגלוי. העבדות בת זמננו היא תופעה דינמית ומתעתעת, ולכן קשה עוד יותר לזיהוי. היא סמויה ומוסווית היטב תחת כללי הכלכלה החופשית-לכאורה, ולכן גם קשה יותר להיאבק בה. למעשה, הניסיון לזהותה לפי ניגודה, העבודה החופשית, מעורר את השאלה כמה חופש ממשי יש בעבודה זו.

      

    אלה קרן הקדישה את עבודת הדוקטורט שלה לעבדות וסחר בעבדים באפריקה, וכן מרצה על אפריקה


     

    • המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות. מדור שבועי מגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.  

     

     

     


    פורסם לראשונה 30/06/2007 21:48

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים