אל תדברו בשמנו
לנו, הנפגעות, יש פה ואנחנו יודעות להשתמש בו. עכשיו תורנו לדבר
לאחרונה נפל דבר בישראל. לאחר עשרות שנים שנציגות שלטון, מנהלות ארגונים, נשות ואנשי מקצוע ועוד דיברו על נפגעות תקיפה מינית ובשמן, החליטה שורה ארוכה של נשים להפוך את המנעד.
ולאורך כל שנות חיי, בעת ולאחר שעברתי התעללות מינית בתוך תא רחב משפחתי, היו פעמים רבות, אין ספור, בהן נחלשתי לא רק מהשתקת התוקפן, אלא גם מעדתי בעקבות כל אלה שתיארו אותי, כביכול במדויק, למרות שלא פגשו בי, דיברו לא אתי, אלא עליי. במשך שנות חיים ארוכות לא הסכמתי, התנגדתי, לכל אלה שמדברים אודותיי מתוך עמדה גבוהה ורחוקה, כאילו הן שונות. ולא הפסקתי לומר, להצהיר, להכריז בכל עת, כי יש להפר את אנחנו והן.
אנחנו, נפגעות תקיפה מינית, למדנו במשך שנים ארוכות על עצמנו מתוך מחקרים של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שתיארו את סבלנו, שמענו אודותינו מתוך נאומים חוצבי להבות של חברות כנסת שאמרו כי צריך לעשות עמנו צדק, קראנו את דבריהן של נציגות ארגונים שהרחיבו על חוסר האונים שלנו ועל בושתנו, לא הפסקנו במשך שנים ארוכות של חיים להפנים אל תוכנו כי אנחנו זקוקות למצילות, נשים מובילות וחזקות, אשר יחלצו אותנו, האומללות, מעצמנו.
זעם שהצטבר במשך שנים, כעס על המתעלל - התוקף שנשזר יחדיו עם אי הנוחות הגוברת כלפי אלו שמביטות עלינו מגבהים, נפרץ החוצה בתקופה זו עת אנחנו, הנפגעות, החלטנו להוביל ולא להשתרך מאחור. וכמו א', שדיברה נכוחה אל מול אנשי תקשורת וצלמים, והפרה את השתיקה שנוצרה לא רק בעטיו של קצב הנשיא, אלא גם בעטיין של כל אלה שמתוך חמלה הכבירו עליה ואודותיה מלים, כך גם עוד רבות ורבים, החליטו שדי, מאסנו בנציגות ונציגים, כי אנחנו אלה שנפגענו ומתוכנו תצא המחאה, ההתנגדות לתוקפים ולמצילים.
משלמות את המחיר
עושים שוּק על גב הנפגעות
ורד לוביץ'
עשרות עסקאות טיעון מביכות נחתמות מדי יום בתואנה שכך תיחסך עדות המתלוננת. אבל המתלוננת רוצה לדבר, זו זכותה וחובתנו
כל העת דיברתי את סטטיסטיקת האימה, לפיה כל אישה עברה לפחות פעם בחייה הטרדה מינית, אחת משלוש תקיפה מינית ואחת משש התעללות מינית במשפחתה. ואם כבר הפנמנו את עובדת היות כולן נפגעות תרבות התקיפה, אז כיצד עוד יש כאלה שמדברות עלינו, כאילו היו רחוקות מאותה זוועה.
לפרוץ את חומת השתיקה
ועתה, לאחר ששלטון המדינה הפיל את הפור, התגייס למען עברייני מין, שמר על ביטחונם, החלה להיפרץ אותה חומה עבה של השתקה. נפגעות תקיפה מינית כמותי החליטו להוביל את ההתנגדות, גלויות גוף, חשופות פנים, מסרבות להחזיק בתוכן את הסוד והבושה. מול הכנסת דורשות להרחיק את רמון מחיים ציבוריים, מתראיינות בכלי תקשורת, מדברות מעל דפי עיתונים, חוסמות כבישים, נעצרות על-ידי שוטרים.
מאסנו ודי לנו בכל אלה ששומרים עלינו אי-שם מרחוק, כדי שיהיה להם תפקיד בתור מצילות ושומרים. לא שלטון החוק, לא חברות כנסת ראויות, לא נשות מקצוע מיומנות, לא עורכות דין מצוינות, כל אלה חשובות, אין ספק בכך כלל, אך די לנו לסמוך על הסדר הקיים.
ואין בכך כדי להסיר, חלילה, את עבודתן החשובה, של כל אותן שמסייעות בקווי חירום ולא את אלה שבקליניקות מטפלות בנו, כדי שנוכל להתמודד עם הטראומה שחווינו, כי לא לבד אנחנו מבקשות להיות. וברור לי ולכל אלה שיחד אתי, כי יש רבות שעומדות לצדנו, מוכנות לסייע תמיד, אך החלטנו עתה להפסיק לצעוד רק על הקווים, שממילא לא תמיד עלינו שומרים.
כעת נפל דבר בישראל, הפסקנו לסמוך על שלטון של חוק, על ממשלה, על שלטון ועל נשים במגדלי השן. זה לא רק קצב ורמון, זו לא רק ההתגייסות של בכירים למען אלה שמטילים בנו טרור, זו התנגדות שהחלה ומתעבה כל העת של נשים שמסרבות להיות מתויגות, מתנגדות שיקראו לנו קורבנות, לא רוצות יותר להיבלע אל טקסטים ארוכים שמתארים אותנו מבלי לתת לנו לדבר.
מכאן, מהיותי גם נפגעת התעללות מינית, אקטיביסטית, אשת מקצוע, מרצה, זהות מורכבת, עבה, אני פונה אל ציבור הנשים וגם אל גברים, הצטרפו אלינו, נפגעות תקיפה מינית, תהיו אתנו, במבט הדדי, איננו רוצות שתחלצו אותנו, איננו זקוקות לדוברים. מכאן אני רוצה להודות, מעומק לבי, למרכזי הסיוע, לחברות וחברי כנסת, לעורכות דין. תודה לכן על שסללתן הדרך, תודה על התגייסותכן, הצטרפו אלינו, לא נפקירכן, כי אתן, כמותנו בדיוק, נפגעתן, אבל עתה אנחנו רוצות לדבר.
דורית אברמוביץ', נפגעת תקיפה מינית, מרצה לאקטיביזם חברתי ומגדר במכללת ספיר, רכזת קואליציית ארגוני הנשים להרחקת עברייני מין מהשלטון
לפנייה לכתב/ת 
חוסמות את אבן גבירול
צילום: יעל ברנובסקי
מומלצים
