אפשר לצאת מהמקלטים

קטע מתוך הפרק האחרון

טלוויזיה: הסופרנוס

בשורה טובה לכל אלה שגזרו על סביבתם שתיקה, שביקשו מחברים וקרובי משפחה לעלעל עבורם במדורי התרבות, שנמנעו מלהיכנס לאתרי אינטרנט בחו"ל ודרשו שמישהו יטעם לפניהם את האוכל שלהם, כדי שחלילה לא יתגלה שהוטמן בו מידע על הפרק האחרון של "הסופרנוס". הערב יבוא הקץ על משטר הפרנויה והבידוד שכפיתם על עצמכם ותצטרפו לשאר האנושות, כי הערב, אחרי חיסולים שונים ומשונים תתחסל לה גם הסדרה הזאת. וידוא ההריגה של "הסופרנוס" יתרחש ב-22:00 ב-yes סטארס 2 וגם מי שצפה בו כבר, ודאי יצפה בו שוב כי טוני יש רק אחד ותחליף בינתיים אין.

ולסיום אזהרה: לא בטוח שתחושו את ההקלה המיוחלת לה מצפים אחרי התאפקות כה ממושכת. הסוף, כפי שוודאי כבר הודלף לאוזניכם המאובטחות, אמביוולנטי. אחרי שתמצאו את עשתונותיכם שיאבדו, לא תאתרו הרבה אוזניים שיסכינו לשמוע את התרשמותכם ממנו. זהו מחיר ההצטרפות המאוחרת: הדיבור על הסוף של "הסופרנוס" הוא כל כך החודש שעבר. (מירב קריסטל)

קולנוע: טרנטינו ורודריגז

בואו נודה על האמת, מעטות הפעמים בהן אנחנו באמת צריכים להתלבט לאיזה סרט יותר בא לנו ללכת. במיוחד בקיץ כשבתי הקולנוע מלאים בזבל למתבגרים. אבל אז הגיעו קוונטין טרנטינו ורוברט רודריגז, וכמו שהם יודעים לעשות הכי טוב, שינו את החוקים. כי איך אפשר להחליט למה ללכת קודם? ל"חסין מוות" או ל"פלאנט טרור"? שאין בעצם שום משמעות כרונולגית בצמד הזה, שתעזור לנו להכריע.

"חסין מוות". כמו בארה"ב

"גריינדהאוס", הפרויקט המשותף של טרנטינו ורודריגז, הוא בדיוק מה שאתם חייבים לעצמכם בלילות הקיץ החמים. שני הסרטים הם למעשה מחווה לז'אנר סרטי האימה מהסיקסטיז והסבנטיז, כל אחד בתת ז'אנר שונה. בארצות הברית הוקרנו הסרטים האלה, כראוי, בזה אחר זה. בארץ העלו את "חסין מוות" של טרנטינו שלושה שבועות לפני "פלאנט טרור" של רודריגז. עכשיו, כששניהם מוצגים בבתי הקולנוע, אין שום סיבה שלא לראות אותם ביחד, בדיוק כמו שהתכוונו היוצרים, בדיוק מה שיעצים לכם את החוויה של שתי יצירות המופת האלה. גם אם תאהבו אחד קצת יותר מהאחר.

כל הקונה כרטיס לאחד משני הסרטים ("חסין מוות" או "פלאנט טרור") יקבל חינם כרטיס לסרט השני. המבצע בבתי הקולנוע רב חן מגדל האופרה בטיילת ת"א וברב חן דיזינגוף, החל ממחר (ה'). (אור אלתרמן)

חם באוזן: Le Tigre – TKO

להקות בנות מהסיקסטיז היו תמיד גילטי פלז'ר נהדר, בין אם אלה הלהקות המקוריות עצמן או ההשפעות שלהן שזורמות לפופ של ימינו. קוראים בני חמישים פלוס זוכרים את הנאיביות שליוותה את להיטי הבנות של אז: ההעמדה, הבגדים, הקצב וההרמוניות של הרונטס, השנגרי-לה'ס ואחותיהן נחשבים היום למיושנים ותמימים, אבל כשמשלבים אותם במוזיקה העכשווית מתקבל כיף גדול. אם תקחו את תנועת הריוט גררל של הניינטיז, שכבר בגלגולה הראשון שאבה לא מעט מלהקות הבנות ההן, ותערבבו אותה טוב טוב עם שירי מעודדות מהתיכון והכיף חסר הדאגות של נערות הסיקסטיז, תקבלו את "TKO" של לה טיגרה, שיר שגורם ל"Girlfriend" של אבריל לאווין להישמע כמו "התקווה". (גיא חג'ג')

ספר: טיול, הנרי דיוויד תורו

גם טקסט פילוסופי זעיר-מימדים וחסר יומרות יכול להיות קריאת קיץ מענגת, במיוחד כשמדובר במחברו של "וולדן" ושל "אי ציות אזרחי", שנוטל את קוראיו בני כל הזמנים למסע איטי, מהורהר ושקט של התבוננות. במה מתבוננים? ראשית, בנחיצות של המסע – או הטיול - לנפש האנושית. אחר כך, באנשים שאיבדו את כושרם לטייל ובכאלה שעדיין יודעים לעשות כן, ועדיין מבינים שכל טיול הוא מסע אל יסודותיה הגחמניים והמוסתרים של התרבות המערבית: אצל תורו, אלה אינם איום אינטלקטואלי אלא חלק בלתי נפרד מן החוויה שהופכת אותנו לבני אנוש, כלומר – למטיילים. קטן די הצורך לשבת בכיס, 84 עמודים מרווחים עם הערות מחכימות – עמוד בכל יום, והופ – נגמר הקיץ, בתחושה של משב רוח מרענן לנשמה. (אריאנה מלמד)

מאנגלית: סיגל אדלר. הוצאת כרמל, 84 עמודים