"בואי לגינה, ותלבשי את החזייה האדומה שלך"

בפרק הקודם החבר'ה מהמשרד חזרו מצילומים בפריז, אחרי שדורית שכבה בפעם הראשונה עם יריב, המנהל הקריאטיבי. יריב היה קצת מנוכר פתאום, אורן איים להקרין לפני כולם במשרד את צילומי הווידאו מפריז, ודורית נלחצה.  

חטפתי לאורן את המצלמה ודחפתי אותה לתיק שלי, מתעלמת ממחאותיו ומאיימת שאשבור אותה אם לא יסתום. כשחזרתי לחדרי גבי עמד שם, עם תומי. "רעיון מבריק", אמר, "להתקשר לאח שלך שיעשה לנו את הצילומים למודעות של גרבוני דנוור". הוא העביר יד על השיער שלי ונגע בדף שתליתי על המחשב, "נהיית בן אדם. הצלחתי לאלף אותך. תומי, תסדרי שהדוגמנית המגעילה ההיא מפריז עם העגיל בלשון תגיע לארץ".  

החלטתי להזמין את תומי לקפה אצלי, ידעתי שהיא לפחות לא תנזוף בי. אבל קודם כל, רציתי לברר מה קורה איתה ועם גבי גולדמן.

"אוי, אתם דפוקים", פלטה תומי כשניתקתי ותפסתי את הבטן מרוב צחוק.

"שמעתי את זה ואת מפוטרת!" התלוצץ אייל. "מישהו רוצה פיצה?"

"יש משהו שלא סיפרת לי?" שאלה דנה, והסתכלה לי לתוך העיניים, ובאותו רגע הפציעו יריב וכלבו הג'ינג'י. הוא החליק כאפה עם תומי, עשה היכרות עם דנה שנעצה בו מבטים בוחנים, והתיישב לידי.

מטומטמת. שנאתי את עצמי. היית צריכה לצעוק עליו, אחרי איך שהוא התייחס אלייך במשרד. כשראיתי את פרצופה המחייך של תומי, ומבטה המבקר של דנה, קלטתי פתאום שאני קצת מפחדת ממנו. אחרת הייתי אומרת לו שהוא מתנהג כמו חתיכת חרא.

"יש לך מושג למה כולם טופחים לי על הכתף ואומרים לי ששיחקתי אותה?" שאל יריב.

"מממ... תן לי לנחש. יכול להיות ששרון, שהיתה איתנו בפריז בדיסקוטק, פתחה את פיה? בוא'נה, אנשים היו בחתונה שלי. זו הרגשה מסריחה", אמרתי.

יריב הרים אלי את מבטו, ירוק מנטה צורב. "מה אכפת לנו, בעצם?"

"אכפת וחצי. אם אייל יידע..."

יריב שלח אליי אצבע עצלה וליטף קווצת שיער. "את מריחה ממש טוב".

"גם אתה. לא שזה חדש".

"תראי לי את החזייה שלך".

"לא".

"נו, תראי לי קצת".

הדלת נפתחה. רותם רצה להגיד משהו, קלט את הסצינה - יריב מלטף לי את השיער, ומיד שינה את דעתו וסגר את הדלת. "זה מביך", אמרתי, אבל חייכתי.

יריב גחן אליי. "אני מתחנן. רק תראי לי, ואני אלך".

"לא!"

"איזו חזייה את לובשת?"

"שחורה שקופה..."

"אני אשלם לך".

העפתי מבט בדלת ופתחתי כמה כפתורים בחולצה

טיפות גשם התחילו לרקוד על הזגוגיות בבת אחת. השדרנית ברדיו אמרה בקול רך משהו על רומנטיקה, ושמה את השיר "כמה עמוקה היא אהבתך" של הבי ג'יז. העפתי מבט בדלת ופתחתי כמה כפתורים בחולצה.

"עוד", אמר יריב. המבט שלו היה מהופנט, כאילו בחיים שלו לא ראה חזייה.

פתחתי עוד כפתור.

יריב שלח יד והתחיל ללטף את החזה שלי מתחת לחולצה. נשמתי את הבושם שלו, אכולת געגועים. זה ייגמר רע, הסיפור הזה. הרומן הזה. זה ייגמר בצלקות איומות.

"תעשי שאני אגמור", לחש לי.

"אתה לא רציני", אמרתי בקול רם.

"תעשי שאני אגמור". הוא לא שמע אותי בכלל, מרוכז לגמרי בהנאה שלו.

מישהו נקש על הדלת, והוא מיהר לרכוס את כפתורי החולצה שלי. דלית, המזכירה, נכנסה לפני שהוא משך את ידיו מהחולצה. "אופס, סליחה". היא הביטה בדיסקרטיות לעבר החלון שהראה שמים כחולים ורטובים, ואני העברתי יד מהירה על הכפתורים, לבדוק שהכל רכוס. אחרי כמה שניות היא אמרה, משתדלת לא להביט בנו, "היום בתשע בערב יש עריכה של הסרט שעשיתם בפריז".

יריב שתק, ואני אמרתי "אוקיי, תודה ממי".

היא יצאה, ואני נעצתי מבט נוזף ביריב.

"מה?" הוא הצטחק.

"מה??? אתה שואל מה?"

יריב תפס אותי בשיער והדביק לי נשיקה על השפתיים, שהכאיבה לי.

"תעזוב אותי", הדפתי אותו.

"בוא'נה, עוד פעם אחת את מרביצה לי זה הסוף שלך", הוא אמר. נראה לי שהוא התלוצץ.

לקריאת כל הפרקים הקודמים מההתחלה

• ליהי מנהלת את הפורטל הסלולרי "אחותי" ברשת אורנג' ואת הפורטל הסלולרי לנערות דק"ב.