שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הבית חרב לפני 2,600 שנה? אני באבל

    ביז' בתמוז נפרצו חומות העיר ירושלים לאחר מצור ממושך של 3 שנים והחל הכיבוש וההרג של אנשי ירושלים, זקנים גברים נשים וטף. מסע ההרג וההרס נמשך עד לט' באב יום בו נשרף בית המקדש. הרב חגי גרוס מסביר למה גם היום יש להתאבל

    סיפור יהודי ידוע מספר על נפוליאון אשר הגיע לקהילה יהודית באירופה בערב ט' באב, להפתעתו רחובות העיירה היו ריקים ושוממים. הבניין היחיד בו נראה אור קלוש היה בית הכנסת. נפוליאון נכנס לבית הכנסת ולתדהמתו הרבה ראה את כל הקהילה יושבת על הארץ ובוכה לאור נרות. נפוליאון כמובן רצה לדעת על מה ולמה ההתנהגות המוזרה הזו.

     

    זקני הקהל ספרו לו שכל שנה בט' באב העם היהודי כולו אבל על חורבן בית המקדש. ולפני כמה זמן אירע החורבן הזה? היקשה נפוליאון. לפני 2000 שנה, הגיעה התשובה. ואז לפי אותו סיפור עתיק, אמר נפוליאון: רק עם אשר יכול לבכות אל מאורע שחל לפני 2,000 שנה בכזו התרגשות, יכול גם לשרוד את אותם 2,000 שנים.

     

    הדברים נכתבים בעיצומם של ימי בין המצרים, הימים אשר חלים בין צום יז' בתמוז ובין צום ט' באב. בימים אלו נוהגים היהודים מנהגי אבלות שונים כגון: לא מסתפרים, לא מתגלחים, לא מתחתנים, משתדלים להימנע מכל פעולה של שמחה ועוד.

     

    שלושת השבועות הללו בהסטוריה היהודית הם שבועות קשים. ביז' בתמוז נפרצו חומות העיר ירושלים לאחר מצור ממושך של 3 שנים והחל הכיבוש וההרג של אנשי ירושלים, זקנים גברים נשים וטף. מסע ההרג וההרס נמשך עד לט' באב יום בו נשרף בית המקדש והוגלה העם לבבל בחורבן בית ראשון ולרומא בחורבן בית שני.

     

    היכולת לזכור ולהתחבר מאפיינת את העם היהודי. דווקא עם אשר נרדף כל חייו בגלות בגזרות ובמסעות צלב צריך איזשהו עוגן להיאחז בו, חוט אשר יקשר בין כל חלקיו. לצערנו, במשך שנים רבות לא היתה לנו מדינה או ארץ או דגל סביבם יכולנו להתאחד וכך מצאנו נחמה בלוח השנה היהודי אשר סימל את ההסטוריה ואת התקווה. כולנו יחד חגגנו ימים טובים והתאבלנו בצומות. יהודים מכל העולם באותם ימים שרו, רקדו, צמו ובכו. זה מה ששמר עלינו יחד, זה מה שנתן לנו תקווה לעתיד טוב יותר.

     

    גם כיום כאשר זכינו ויש לנו ב"ה מדינה, צבא, דגל והמנון עדיין חשוב לשמר את הימים ההיסטוריים אשר נצרבו בבשרו של העם היהודי.

     

    הזמן פוגע בכולם ונגדו אי אפשר להילחם. כשם שבשבילנו יום השואה מחד ויום העצמאות מאידך מהווים ימי עצב ושמחה, כך גם ימי הצום והפורענות והשמחה הוותיקים חייבים להישמר כערך לאומי. דוד בן גוריון אמר פעם שעם ללא עבר הוא עם ללא עתיד. אסור לנו להשליך את העבר הרחוק ולהתמקד בקרוב בלבד. להיפך, אם נדע ונשכיל לשמור על העבר הרחוק גם ההווה יצא מחוזק ונשכר.

     

    חגי גרוס הוא מנכ"ל ארגון רבני צהר

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים