קצין העיר

בסופו של דבר, כאשר מנסחים התרשמות מאלבום, היא מסתכמת בשאלות הבסיסיות - האם נאפשר לו להיכנס לחיינו והאם אנחנו רוצים שהוא יהיה חבר שלנו.

נדרשות שעות מרובות כדי להקיף את עירו של שבן ולחקור לעומק את רחובותיה. בתיה עשויים מאבנים כבדות, מסותתות בקפידה. המוזיקה נמצאת לא רק בצלילים המגוונים, בנגינה העשירה ובשירה המדויקת אלא גם במילים המרתקות, שמשקלן שווה ערך למנגינות, ולעיתים גובר עליהן.

מלבד מיזוגים קצובים עם משוררים אחרים (דוד אבידן, בוב דילן) וסופר (דוד גרוסמן, שספרו "עיין ערך אהבה" העניק השראה), שבן עומד בכבוד על מצע המילים של עצמו, שרובן בגדר שירה צרופה. הדבר בולט במיוחד ביצירה "New Age Women", שאיננה רק הפגנה מרשימה של להטוטים מילוליים, אלא גם ביקורת חדה על תרבות השטחיות: "כל מיני סוגות של דאגות וחשקים, גורדות את השחקים בשמיי הפלאזמה / או.קיי הלכנו, באנו, אנו עייפות ומחוקים, עכשיו נלך לישון ואז נקום ואז מה" (ראוי לכבד את המילים הללו בחוברת המצורפת ולעשות אותן נוחות לקריאה באמצעות הגדלתן וניקודן).

מהשכל או מהרגש?

שבן, פרפורמר כריזמתי, מתגלה כאן גם כשחקן ובאמצעות הבעות קוליות חזקות, אך רגישות באופן שמשתלט על מנעד שלם של דקויות, הוא מגלם בשיריו דמויות ציוריות כמו אישה מפלרטטת בנואשות בשיר "אני שוקעת, תפוס אותי" או אישה נוספת בשיר "אינטואיציה", המשתקפת ממבטו של גבר אמביוולנטי. בין הטיפוסים הפרועים, הרגשניים והאקסצנטריים (ראוי לציון "גור חתולים" המותח את גבולות הקומוניקטיביות) הוא מפגין גם יכולת להיות פשוט זמר ולשיר באופן נקי בקול חם ונוגע ("הומור" ו"בעיות אישיות").

• "עיר", שלומי שבן, אן. אם. סי