שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    החינוך והליבה: מה מלמדים החרדים?
    מאז ימי בן-גוריון נשמרה עצמאותו של החינוך החרדי, וכעת מבקשת הכנסת להחזיר עטרה ליושנה במסלול "עוקף ליבה". מה המחיר של השארת האנגלית והמדעים מחוץ לכותלי בית-הספר - ומהו המחיר של ויתור על לימודי מורשת ויהדות?

    מאיר פרוש: אנגלית במקום דרך ארץ?

    ליבה, משמעותה בשפה העברית - מרכז. בלשון ספרותית משמעותה - לב. ולכן תמוה בעינינו, מדוע בחרו במשרד החינוך לכנות לימודי אנגלית ומתמטיקה במילה "ליבה". ודאי שזה חשוב, אך האם זהו באמת מרכז החינוך והלב שלו?

     

    מספרים שנפוליאון ביקר בליל ט' באב בבית-כנסת. כאשר ראה כיצד מתאבלים היהודים על אובדן ארצם ומקדשם, אמר למלוויו: "עם שכך זוכר את עברו - יש לו עתיד. ועם שכך זוכר את ארצו - יכול להיות סמוך ובטוח שישוב אליה". אך לצערנו, מתגלים אצלנו עתה סימנים מדאיגים של אובדן הזיכרון. דומה שאנו מתחילים לשכוח מי אנחנו, לשם מה באנו לארץ, מדוע בכלל שבנו אליה. וכך היה גם פילוסוף צרפתי, ז'אן פול סרטר, שאמר: "אישיותו של היהודי היא בתוך האתמול ובתוך המחר". אך דומה, כי האתמול הולך אצלנו ומיטשטש, ואיננו מהווה עוד מצפן למחר.

     

    הניתוק מהעבר לא זו בלבד שאינו מיטיב עם העתיד - הוא משיג את ההיפך מזה. לכן, גם במגילת העצמאות ישנה הצהרה שלא באנו ליצור כאן זהות חדשה, אלא להמשיך את הקשר עם מה שהיה קודם, עם מה שהיה קיים בעמנו אלפי שנים, לאורך דורות רבים.

     

    חדשות לבקרים אנו מתבשרים כי משרד החינוך עמל על תוכנית לימודים חדשה, בה יתוודעו תלמידי ישראל לסכנת ההתבוללות של יהודי התפוצות. מכריזים גם בפנינו, מדי פעם, כי תגבור לימודי היהדות יביא לתרומה משמעותית בתהליך גיבוש הזהות היהודית של התלמידים. מכריזים בפנינו - ואנו גם מתבשרים - אך נשיאים ורוח, ותוצאות אין. להיפך: סקרים בקרב הנוער מעלים כי הבורות חוגגת. אפילו ידיעות בסיסיות על יהדות חסרות בתוכנית הלימודים. אין לומדים מספיק בבתי-הספר: מה זו מזוזה, מהי ציצית, מהו "שמע ישראל" ומה משמעות חגי ומועדי ישראל. בורות מצערת.

     

    לעומת זאת, ישנם נתונים סטטיסטיים על המתרחש בבתי-הספר בתחומים אחרים, המחייבים להדליק פנס אדום במערכת החינוך: זינוק של 38% בתקיפת מורים, גידול של 16% בשימוש בסמים, עלייה של 13% בעבירות אלימות, צמיחה של 13% בתיקים פליליים בכלל, ועוד.

     

    האם החינוך החרדי שונה? ברוך השם, אין אצלנו כל התופעות הללו. זו עובדה שעליה יכולים להעיד במשרד החינוך ובמשטרה כאחד. וזה נובע, על פי הכרתנו, מתפישת עולם אחרת, שעומדת בבסיס החינוך החרדי על כל גווניו. כי לדעתנו, לבית-הספר יש תפקיד לחנך לערכי יסוד כמו "דרך ארץ", "דרך ארץ שקולה כנגד כל התורה", וכו'. ומעל לכל: לחנך ליראת ה', לאהבת תורה. בית-הספר לתפישתנו אינו רק בית מלאכה להקניית ידיעות כלליות, אלא בראש ובראשונה להטעמת ערכי התורה והיהדות; ערכי הנצח - הם הליבה בחינוך שלנו.

     

    תמוה מאד שבכל פעם אנו צריכים לחזור ולהזכיר, כי ערב הקמת המדינה ביקש דוד בן-גוריון מראשי תנועת אגודת-ישראל להימנע מפעילות מדינית בזירה הבינלאומית. מטרת מייסד המדינה הייתה ליצור חזית יהודית אחידה באו"ם. ולאגודת-ישראל היו אז ארבעה תנאי יסוד, שכולם התקבלו על-ידי בן-גוריון. החשוב בהם: להבטיח את עצמאות החינוך החרדי.

     

    מה לומדים, איך לומדים, מתי לומדים, עם מי לומדים - כל אלה הינם עקרונות הנקבעים על-ידי מורינו הרוחניים, גדולי התורה וצדיקי הדור. מאז, כל ראשי הממשלות וכל שרי החינוך ידעו כי עצמאות החינוך החרדי היא ציפור הנפש שלנו, והכוונתם הבלעדית של גדולי התורה היא תנאי בל יעבור. אם כן, תכני הלימודים - כולל "הליבה" של משרד החינוך - נתונים להכרעת מורינו הרוחניים בלבד. וגם על יסוד הישגי מערכת החינוך החרדי, אנו משוכנעים שדרכנו היא הנכונה.

     

    הכותב הוא חבר-כנסת בסיעת יהדות התורה

     

    נמרוד אלוני: שוד החינוך הממלכתי

    בימים אלה מובילה כנסת ישראל את שוד החינוך הממלכתי. גניבה גלויה זו של נכסי החינוך הממלכתי החלה לפני מספר שבועות באמצעות חוק נהרי, ובשבוע שעבר נתבשרנו על הליך חקיקתי נוסף אשר עונה לשם "עוקף ליבה". במונחים קונקרטיים, כספים של הרשויות המקומיות ושל משרד החינוך, אשר נועדו למימון החינוך הממלכתי - למוסדות חינוך שעומדים בסטנדרטים של ליבה לימודית ופיקוח תקציבי - יועברו למימונם של מוסדות חינוך חרדיים ובלתי-ממלכתיים, הפטורים מדין וחשבון ציבורי באשר לתכניהם ותוצריהם. לשוד ייחשב הדבר ולא למדיניות, בדיוק מאותן סיבות ששחרור החרדים מחובת השירות הצבאי הוא מקרה חמור וידוע של שוד הממלכתיות. בשני המקרים לא מדובר בהסכמה שהציבור הרחב הגיע אליה מתוקף הנמקות הגיוניות ומוסריות, אלא במהלך סקטוריאלי ואינטרסנטי, אשר מתאפשר אך ורק מכוח הכפייה וההכנעה בזירה הפוליטית.

     

    אין היגיון במהלכים אלה, משום שוויתור על הליבה הלימודית ידרדר את ישראל אל חיק העולם שלישי, ובחשבון אחרון גם עלול להתברר כמהלך קולקטיבי של איבוד עצמי לדעת. תרחיש מאיים זה מבוסס על עצם ייעודו של החינוך הממלכתי, אשר בדומה למערכות הממלכתיות של הביטחון והבריאות, אמור להשקיע את משאביו של הציבור להצמחת אותם יסודות שיבטיחו את ביטחון המדינה ושגשוגה. במונחים של מערכת החינוך, הכוונה היא לקידום רווחתם והתפתחותם של הדורות הצעירים, להעשרתם במיטב שבמורשות התרבות הלאומית והכללית, ובפיתוח תשתיות של ידע, ערכים ויכולות שיבטיחו את קיומה ושגשוגה של החברה בעתיד.

     

    בתקופה זו של ראשית המאה ה-21, למערכת החינוך מחויבות כפולה: א. הסתמכות על מיטב הידע החינוכי כדי לסייע לצעירים לממש את עצמם ולהגיע למיטבם; ב. הסתמכות על מורשות התרבות הלאומית והכללית, כדי להבטיח שהצעירים יגדלו ויהיו לאזרחים ישראלים מעורבים, משכילים, הגונים ויצרניים. וזו בדיוק

     תמציתה של הליבה הלימודית בחינוך הממלכתי: תכני ודרכי הוראה, שמצד אחד חיוניים להתפתחות הצעירים ולשמירה על כבודם - ומן הצד האחר יוצרים את התשתיות הערכיות וההשכלתיות הנחוצות לתפקוד מוצלח בכלכלה המודרנית, באזרחות הדמוקרטית ובתרבות הפלורליסטית. על אמונה דתית ואידיאולוגיה חברתית אפשר להתווכח, אך עניין עובדתי הוא שאותו ציבור חרדי, אשר לוקח לעצמו פטור מן התשתיות המודרניות הללו של השכלה מדעית ואזרחות דמוקרטית - ציבור זה אינו נושא את עצמו כלכלית, מרבה להשתמט מחובת השירות הצבאי ולוקה בחוסר סובלנותו לאחר ולשונה.

     

    אשר לטענה בדבר הזכות האזרחית למערכת חינוכית ייחודית ובלתי-ליבתית, אפשר היה להתייחס אליה ברצינות אילו הייתה מושתתת באופן שוויוני על כלל המגזרים. בפועל, לא בחינוך הממלכתי-עברי, לא בממלכתי-ערבי ולא בממלכתי-דתי - לאף אחד ממגזרים אלה לא עומדת הזכות לבחור באופן אוטונומי את תוכני הלימוד במערכת החינוך שלהם, לזכות בפטור מפיקוח על תהליכים ותוצרים, ובמקביל ליהנות ממימון מלא של המדינה. ייתכן שהציבור החרדי לא יתנגד למהלך גורף שכזה להפרטת מערכת החינוך, אך אותם חברי-כנסת מן המפלגות הלא-חרדיות, אשר נכנעים לתכתיבי החרדים - בדיוק כפי שאינם מוכנים להעניק פטור מהצבא לכל ציבור אחר שמצהיר על עכבות אמוניות או מצפוניות - כך, משום שחפצי חיים הם, לא יסכימו לוותר על ליבה לימודית בחינוך הממלכתי, ליבה הנחוצה להכשרתם של צעירים בעלי כישורים שיבטיחו בעתיד את ביטחון החברה ושגשוגה.

     

    סיכומו של דבר: בימים אלה שבהם כל ילד רביעי, אשר נכנס למערכת החינוך העברית, הוא בעל זיקה לציבור החרדי, המשמעות של פטור מלימודי הליבה היא שוד מיידי של נכסי החינוך הממלכתי ומשכּון גורלה של ישראל בידי ציבור הולך וגדל של חסרי כישורים לתפקוד מוצלח בכלכלה המודרנית ובאזרחות הדמוקרטית. אם יש עוד מידה של אחריות לאומית ויושר אינטלקטואלי בקרב חברי-הכנסת, טוב יעשו אם ידחו מהלכים מסוכנים אלה ויעמידו במקומם אמנה חינוכית חדשה: חינוך ממלכתי ושוויוני לכל, שבמרכזו 50 עד 60 אחוזים ליבה לימודית, וכל השאר - כל קהילה על פי ייחודה, אמונתה ודרכה.

     

    ד"ר אלוני הוא ראש המכון למחשבה חינוכית ומופקד קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי במכללת סמינר הקיבוצים 


    פורסם לראשונה 09/07/2007 22:07

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תפישת עולם אחרת (צילום ארכיון)
    צילום: דודי ועקנין
    מומלצים