"אני משוגע עלייך, אני רוצה שתהיי רק איתי"

בפרקים הקודמים: דורית, נשואה טרייה לאייל, השתוללה עם הדוגמנית הצרפתיה ניקול בחדר במלון, ויריב, המאהב שלה, התחרפן לגמרי. בינתיים גמרו לצלם את הסטילס וקבעו שכל החבר'ה מהמשרד ייצאו יחד לדיסקוטק לכבוד האורחת.

בשש וחצי אני ואייל אכלנו ארוחת ערב שהוא הכין: פסטה ברוטב עגבניות חריף. "תאכלי", דחק בי, "נורא רזית".

"כי אין לי חיים", הזזתי את הצלחת הריקה. "אגב, אנחנו יוצאים היום לדיסקוטק, לכבוד ניקי, הדוגמנית הצרפתיה שמצטלמת לקמפיין שלנו".

"יריב בטח כבר ניסה לפלרטט איתה", אמר אייל, ואני כמעט נחנקתי עם הקולה. הסתכלתי עליו בניסיון להבין עד כמה הוא יודע, אם בכלל. אולי יריב סיפר למאיה, והשרמוטה רצה לספר לאייל. אולי הם בכלל מזדיינים. אולי הם עושים אורגיות סוערות, יריב מאיה ואייל, ואייל בכלל מסתיר ממני את הקשר שלו איתם, ומאיה ויריב מתפוצצים מצחוק במיטה כשהם מדברים עלינו, הטמבלים.

"רק שתדעי לך שזו הקרבה רצינית מצדי, גם האירוע של המשרד שלך, וגם מחר בצהריים להיות מורעל מהאשה של אבא שלך".

"אתה לא חייב לבוא הערב", זרקתי לו, לא מביטה בו אלא מפנה את הכלים לכיור.

"מה, ולהפסיד את אנשי המשרד שלך נועצים בי מבטים מוזרים?"

"מבטים מוזרים? למה?" הפשלתי את השרוולים והתחלתי לרחוץ במרץ.

"לא יודע. אולי את יודעת?" אייל נשמע ממורמר, אבל לא העזתי לסובב את ראשי כדי לראות את פניו. חשד נוראי התחיל לכרסם בי.

הנייד צלצל. אייל קם לענות, ואני החוורתי. כשהוא חזר מהחדר הוא דיווח שזה היה מספר חסום וניתקו לו.

אחרי המקלחת אייל רצה לשכב איתי. לא הייתי מסוגלת. ידעתי שאני לא בסדר, מניאקית, מונעת מבעלי המתוק משהו שאני מעניקה ברוחב לב לגבר גס רוח ורע, ועדיין לא הייתי מסוגלת לסבול את המחשבה שהוא ייגע בי.

"באמת נורא כואבת לי הבטן"

"אני יודעת שזה יישמע כמו תירוץ", חייכתי אליו, "אבל באמת נורא כואבת לי הבטן".

"בסדר, כולה שבועיים שלא שכבנו", אמר אייל בציניות. הוא היה שרוע במיטה ועקב אחר כל תנועה שעשיתי. 

הכניסה לדיסקוטק היתה מפוצצת. "היי", שמעתי קול לידי. זו היתה מאיה, מצליחה להיראות כוסית מדהימה בג'ינס מרופטים שהחליקו על ברכיים גרומות וירכיים דקות, פלוס סוודר קטן ואדום, שהיא בטח הסתובבה איתו מהבוקר, ואולי גם אתמול. לידה עמדה בחורונת זהובה עם גומות חן מתוקות ועור תינוק חלק, ששיחקה ברעש בצרור מפתחות ונראתה כמו אחת שאבא קנה לה ג'יפ חדש ליומולדת. "זו לירון", הציגה אותה, "יריב כבר פה?"

"את אמורה לפגוש אותו פה?" תמהתי. אייל חייך אליה ואל השנייה בחיבה, אבל לא בהתלהבות, כמובן, כדי שלא אחשוד שמאחורי גבי מתנהלות אורגיות קינקיות מטורפות.

יריב רכן באינטימיות מעל בחורה עם חזה ענק

"טוב, ניכנס?" שאלתי את אייל, ונכנסנו יחד עם מאיה ולירון. יריב עמד בפינה, רוכן באינטימיות מעל בחורה עם חזה ענק. אני מיד ראיתי אותו, למאיה זה לקח כמה שניות. המבט שלה לא השתנה כשראתה אותו מפלרטט. היא התקדמה אליו וטפחה על גבו. הוא חיבק אותה, והיא זרחה. אייל ואני צפינו בהם, בעודי מחסלת ללא שמחה שני משקאות אחד אחרי השני, כמו תרופה שחייבים לקחת.

"יום אחד אני אהרוג אותו במכות", ליחשש לי אייל באוזן, ופתאום השתנה לו הטון, "חמוד המאהב שלך".

"מה? מה?" נבהלתי, וראיתי את אורן מפלס דרכו אלינו, בקבוק בירה בידו הצנומה. "אה, הוא".

"מה העניינים?" אורן טפח על שכמנו ונעמד להתבונן בכולם. אייל הביט בו בשנאה.

"הנה החברה שלך", העיר אורן והתהפנט מבחור לבוש כמו דראג קווין שחלף לידו בבגדים מבריקים ועיכוס נפלא.

"אז זאת ניקול המהוללת?" פלט אייל בציניות שהיתה שמורה לכל אדם שנקלע לעולמי המקצועי הנבוב ולחץ את ידה. היא נישקה אותי על השפתיים.

"שאני אקנא?" התבדח אייל ואמר "היי" קריר ליריב שהתייצב לידינו, מבטו זועף ומאיה נגררת אחריו, לירון אחריה, ושתיהן מצחקקות כמו פתיות. 

"מי זאת?" שאלה לירון בסקרנות.

"דוגמנית צרפתייה מגעילה", השיב יריב ותפס את זרועי, "אני יכול לדבר אתך שנייה?"

התחלנו לרקוד כמו צמד לסביות מחורפנות

"לא!" עניתי. הרגשתי הטפת מוסר ממשמשת ומגיעה. במקום זה ליטפתי קווצת שיער שחורה של ניקי והזמנתי אותה לרקוד. בדיוק הושמע חידוש מקפיץ לשיר צרפתי ישן, והתחלנו לרקוד כמו צמד לסביות מחורפנות, מתגפפות ומניפות זרועות ומטיחות עכוז זו בזו. יריב הצטרף, ותוך שנייה רקדנו שלושתנו. יריב אפילו חייך לניקי, כנראה כדי להתחנף אליי. 

"חלמתי בצילומים שאנחנו בפריז, אוכלים קרואסונים לארוחת בוקר!" צעקתי ליריב באוזן. הוא צחק כמו משוגע וניסה לנשק אותי. העובדה שאייל ומאיה עמדו שני מטרים מאיתנו לא ממש הזיזה לו. ברגע האחרון הספקתי להתחמק.  

"אתה משוגע!" צעקה לו ניקול, וחייכה. הוא עשה סימן שהוא לא שומע, ואני אמרתי לו באוזן שהוא משוגע.

"אני משוגע עלייך! משוגע!  'סתכלי עלי!" צעק, הרים אותי בזרועותיו, והניף אותי בסיבוב. העפתי מבט מהיר אל מאיה ואייל, אבל הם רק חייכו אלינו, ומאיה עשתה תנועת מחיאות כפיים, כאילו דפקנו איזה ריקוד מקצועי.

"אני הולכת לשבת", אמרתי ליריב, "להיות קצת עם אייל".

"אבל אני צריך לדבר איתך", הוא אמר, מפסיק לרקוד.

"עכשיו??? זה קשור בעבודה?" שאלתי.

"כן", הוא גלגל בעיניו, "אני רוצה לדבר איתך על רמת הניקיון במשרד. אני מאוד לא מרוצה מהמנקה".

"אבל קר לי", התלוננתי.

"אז בואי ניכנס לאוטו", הוא כיוון אותי לרכב שלו, שכרגיל עמד איפה שאסור, מטר מהכניסה. רק אייל המסכן מחפש שעות איפה מותר להחנות.

נכנסנו לאוטו והתחלתי לחפש תחנה ברדיו. יריב הניח את היד שלו על שלי. "תהיי שנייה מרוכזת דולצ'ה", הוא אמר, "אני רוצה להגיד לך משהו חשוב".

"אוי איך אני חולה על השיר הזה!" התחלתי לעשות מולו תנועות שיכוריות של ריקוד. הוא תפס לי שוב את היד.

"אני רוצה שתעזבי את אייל. אני אוהב אותך ורוצה שתהיי איתי. ורק איתי".

הסתכלתי עליו בבלבול, מנסה לספור כמה משקאות שתיתי עד כה.

יריב הסתכל עלי מהחשיכה, ופתאום, רק לשנייה, משהו בו הגעיל אותי. "נראה לך שאני אעזוב את אייל?", שאלתי אותו, המומה, "איך הגעת למסקנה הזאת?"

יריב גיחך.

"מה יש לך איתו?", הוא שאל, "אהבה, עאלק?"

"נכון מאוד", עניתי, "קשה לך אולי להבין אבל...."

"אל תבלבלי לי את המוח דולצ'ה, את חולה על התחת שלי, את מאוהבת בי כמו שבחיים לא היית מאוהבת באף אחד, הסקס בינינו זה פיצוץ גרעיני... אז די, אל תיתפסי עכשיו על הדמות של הבורגנית המרובעת, כי זה לא מתאים לך. בטח לא אחרי כל מה שעברנו".

הדלקתי סיגריה. "אני לא אעזוב את אייל", אמרתי לאט, נהנית להיות זו שפוגעת, לשם שינוי, "לא בשבילך ולא בשביל אף אחד. אייל אוהב אותי. יש בינינו חברוּת אמיתית".

"טוב, הבנתי אותך", התעצבן יריב, "יש לך רגשי אשמה בגללנו? את מנסה להמציא את עצמך מחדש בתור עקרת בית נאמנה עכשיו? סבבה, שיהיה לך בהצלחה. רק אל תבואי אלי בטענות כשתהיי בת 40, שמנה ומתוסכלת, חיה חיים עקרים וחולמת על האהבה הגדולה שהחמצת".

הוא יצא מהאוטו בטריקת דלת זועפת. ישבתי בשתיקה, מנסה לעכל את מה שקרה.

נכנסתי בחזרה למועדון, לועסת מסטיק מנטה כדי שאייל לא יריח את הניקוטין. את האפטרשייב של יריב הוא לא הריח, הדהד קול לעגני בירכתי מוחי, אבל מהסיגריה את דואגת.

כשלתי כמו מסוממת בין כל האנשים

הסתובבתי, ופתאום לא ראיתי אף אחד. יריב, ניקול, תומי, אורן... כולם נעלמו. יכול להיות שיריב המושפל אמר משהו לאייל? כשלתי כמו מסוממת בין כל האנשים, מחפשת שוב ושוב מישהו ורואה רק את אותם אנשים כל הזמן, שותים, מאושרים, שמחים בחלקם ויודעים שגם להם יש פנטזיות, אבל הם לא משוגעים ללכת ולהגשים אותן, כי הם יותר חכמים ממני.

לקריאת כל הפרקים הקודמים מההתחלה  

• ליהי מנהלת את הפורטל הסלולרי "אחותי" ברשת אורנג' ואת הפורטל הסלולרי לנערות דק"ב.