איך לחזק את הקשר כשהאהבה מתה באמצע החיים
לקראת גיל 50 עומדים הקשר, הזוגיות והאהבה במבחן הכרוך בחשבון נפש, ואם זה מנחם, כו־לם עומדים בתור. מה באמת קורה במשבר הזה, שפולש לאט־לאט לחדר השינה? רמז: זנב הסוס המדובלל שלו והיובש בנרתיק שלה הם רק תוצאה של יחסי ציבור גרועים. כתבה ראשונה בסדרה
במשחק סימולציה שנערך לאחרונה בסדנה לזוגות באמצע החיים, שנערכה במרכז הארץ, נדרשו 60 גברים ונשים לשלוף במהירות את האסוציאציה הראשונה שמעלה בהם המשפט "זוגיות באמצע החיים". 30% מהמשיבים ענו "גירושים", 26% דלו מהזיכרון את התמונה הידועה של זוג שיושב במסעדה עם פנים חתומות ושותק, 40% נזכרו בגבר מבוגר ואשה צעירה. רק 4% צעקו: "אהבה".
התשובות הצפויות משקפות את הדימוי הרווח של זוגות באמצע החיים: שני אנשים שמקיימים קשר דועך, חסר ריגושים וכמעט תבוסתני. הביטויים הקומיים־טרגיים של הדימוי הזה מוכרים לכולם: גבר מקליש שקם באמצע החיים, עוזב את הבית לטובת בחורה שיכולה להיות בתו, מאמץ זנב סוס מדובלל, קעקועים, עגיל באוזן ומכונית גדולה מדי, ונרשם לקורס טיס, סדנת הישרדות במדבר או סתם למרתון. האשה, לעומת זאת, סוחבת על גבה את צלב הפסקת המחזור, שמחולל שמות בדימוי הנשי והמיני שלה.
אוהבת? לא אוהבת? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
יש שיאמרו כי מדובר בקונספירציה שוביניסטית כדי לשמר את שליטת הגברים במנגנון החברתי־כלכלי, אבל משבר גיל המעבר מיוחס בדרך כלל לנשים ולא מעט בתוספת תבלין של קורבניות. כדאי לשים לב שגם גברים סובלים בשלב הזה משינויים הורמונליים שמחרפנים אותם. גם הם סובלים מירידה בחשק המיני, ובחדרי הטיפולים והסדנאות הזוגיות דווקא הנשים הן שבדרך כלל מזעזעות את המסגרת הזוגית.
איך מנצחים את הסטטיסטיקה של הגירושים, שפולשת לאט־לאט גם לעבר חדר השינה שלנו? מדבקות הורמונים, טריק כזה או אחר, ויאגרה אחת – והופ, האהבה מלבלבת. זהו, שלא בדיוק. מתברר שהירידה בחשק המיני היא רק השפיץ של החץ בקשת של שינויים נפשיים ומנטליים, שעוברים על גברים ונשים כבר משנות ה־40 לחייהם.
היא בעלייה, הוא בירידה
"לא נעים לי להגיד", הודתה בפניי אחת מחברותיי (בת 46) באחת השיחות האחרונות שלנו על קפה, אבל נראה לי שיהודה (49) מתחמק ממני, הוא מחכה שאלך לישון ורק אז נכנס למיטה. האמת שהייתי מופתעת מהגילוי הזה. כבר 15 שנה שאנחנו מקטרות אחת לשנייה על כך שלבעלים שלנו פשוט אף פעם
לא נגמר החשק, גם כשאנחנו רצוצות וטרוטות עיניים מתלאות היום. במשך השנים אפילו תרמנו אחת לשנייה תירוצים שאפשר לשלוף ברגע האמת, כאלה שיישמעו הכי פחות מעליבים, ועכשיו פתאום הוא מתחמק ממנה?
"גברים באמצע החיים", מסביר רוטרי יששכר, מטפל מיני וזוגי, שמטפל בעיקר בזוגות באמצע החיים, "מרגישים הרבה פעמים ירידה בתשוקה המינית. זו ירידה שחלקה פיזיולוגית, אבל גם פסיכולוגית. זה מתפרש אצלם כסימן לכך שהם פחות אוהבים אותה ולכן הם מפסיקים לחזר ולנסות לחפש את קרבתה. אני מדבר על תהליך זוחל ומתמשך, אך בסופו פעמים רבות האהבה באמת נעלמת.
"הנשים בדרך כלל לא מודעות לכך", מוסיף יששכר. "אשה שנשואה 20 שנה לגבר משכיל, מבין ומתחשב, נוטה לחשוב שאצלה זה שונה, שהגבר שלה הוא אחר, שהוא אוהב את הנפש המורכבת שלה, וגם אם קצת פחות עומד לו, והוא פחות נמשך אליה, עדיין ברור שיאהב אותה. אבל האמת המרה היא שגם הגברים המשכילים והמורכבים ביותר אוהבים אהבה רומנטית מתוך משיכה מינית, וברגע שהם מרגישים חולשה מינית, היחסים מתערערים. מדי יום מגיעים אלי זוגות עם הבעיה הזאת, ובדרך כלל כשהם כבר מגיעים, הגבר בטוח שהוא לא אוהב יותר והאשה מרגישה דחויה ונטושה".
- בכזאת פשטות נהרסים יחסים של 20 שנה בגלל שפחות מתחשק לו?
"תתפלאי, אבל כן. ברגע שהעניין הזה ברור, צריך לנקוט את כל האמצעים הקיימים אצל הזוג כדי להמשיך את המשיכה, וזה אומר הורמונים, טיפוח עצמי, התעמלות ואפילו, במקרים קיצוניים, הפרדת חדרים כדי שהאשה לא תהיה
מובנת מאליה. ברגע שעובדים על העניין הזה, יש סיכוי שהאהבה תחזור, כי גבר בכל גיל מתאהב דרך החיזור, דרך המרדף אחרי האשה ודרך המשיכה המינית. אני רואה המון זוגות, שברגע שהאשה חוזרת להאמין במיניות שלה, כשהיא מבינה מה קרה לו ולא נעלבת, אלא מתאמצת וגורמת לגבר שלה לרדוף אחריה - יש שינוי לטובה, עד כדי התאהבות סוחפת חושים מחדש".
הספר "אינטליגנציה אירוטית" של הפסיכולוגית אסתר פרל מטפל בשאלה מה קורה לתשוקה המינית ככל שחיי הנישואים מתמשכים. לפי הספר, מעטים הזוגות שהמיניות שלהם הולכת ומשתפרת. אצל רובם התשוקה המינית יורדת ונעלמת, ואיתה גם האהבה. למה זה קורה?
"הכללים בהם אירוטיקה משגשגת הם בדיוק הכללים ההפוכים מאלה שבהם זוגיות וביטחון חוגגים", אומרת הפסיכולוגית והיועצת הזוגית דורית כהן. "התשוקה המינית מתקיימת וחוגגת כשהאובייקט חדש, מסקרן, לא ידוע ובלתי צפוי, ויש סכנה ואי ודאות. הציפייה שאירוטיקה תלך יחד עם אינטימיות, שקיפות ואהבה - נכזבת. זוגות שלא השכילו להכניס לתוך החיים שלהם אלמנטים של אי ודאות פשוט מפסיקים לשכב זה עם זה. אחרי הרבה שנים כל אחד כבר יודע יותר מדי טוב איך זה הולך להיות ומה סדר הפעולות כדי להגיע בדרך הקצרה לאורגזמה, וזה למעשה מוציא את המיץ מהפעם הבאה. אפילו אלה שעדיין מקיימים ביניהם יחסי מין (ובאמצע החיים יש הרבה שכמעט שלא), ושהייתה להם במשך השנים זוגיות טובה, בגיל 45־50 בדרך כלל נדרש שינוי מהותי כדי להמשיך לקיים את הקשר בצורה מספקת. תכניסי לזה את העובדה שבין בני זוג שחיים כבר המון זמן ביחד יש גם כעסים וצלקות, אז מדובר בקטסטרופה ממש".
והיום ככה (צילומים: ויז'ואל/פוטוס)
היא גברית, הוא נשי
"מה שמייחד זוגות באמצע החיים", מסבירה הפסיכולוגית אירית רגב, שמתמחה בטיפול בזוגות באמצע החיים, "הוא תהליך התפתחות פסיכולוגית פנימית שונה ואפילו הפוך אצל גברים ונשים. שני קווים מקבילים שקשה להם להיפגש. הגבר נעשה יותר נשי והאשה יותר גברית".
"גברים הופכים פתאום רגישים יותר ליחסים בינאישיים, אמוציונליים יותר, פגיעים וחשופים יותר או במילים פשוטות – המאצ'ו הטיפוסי לא יכול יותר להיות מאצ'ו", מסביר הפסיכולוג פרופ' דניאל בקר, שספרו "כשאדיפוס גדל" משרטט בצורה מעמיקה את מכלול השינויים שעוברים על גברים ונשים באמצע החיים. "מצד שני, נשים באמצע החיים הופכות לתחרותיות והישגיות יותר, מתחברות יותר לעשייה החיצונית מחוץ לבית, ובמילים עממיות, הן הופכת לגבריות יותר. מאזן הכוחות שהחזיק כל השנים את הזוגיות מתערער עד היסוד, והסבל רב".
- זה קורה לכל הזוגות?
"כן, אבל כל זוג מתמודד אחרת. יש הרבה נשים שהשינוי הזה בלתי נסבל עבורן. למשל, באה אלי מנהלת בית ספר בת 45, שחיה כל השנים עם מצליחן. בעלה ניהל קריירה מרשימה בתחום הכספים, והיא הייתה רגילה לגבר תחרותי ומלא ביטחון עצמי. פתאום היא מקבלת גבר עם ספקות עצמיים, שמדבר איתה על חשש מהצעירים ושנפגע עמוק מתככים בעבודה. היא הרגישה גועל ודחייה מהיצור הרופס הזה וחשבה על פרידה. השינוי היה בלתי נסבל עבורה, והיא לא הצליחה למצוא בגבר הפגיע והאמוציונלי שלצדה את הגבר החזק והעוצמתי שבו בחרה".
בשעה שהגבר מרגיש צורך להיות יותר בבית, לדבר על היחסים ולחוות רגש, מסביר פרופ' בקר, הוא מגלה הרבה פעמים שהאשה שחיכתה לו שם כל השנים עם ארוחה חמה, פשוט איננה, ובעצם אין לו כל־כך לאן לחזור, כי אשתו עסוקה בהגשמת חלומות שהדחיקה כל השנים. "להרבה גברים זו תחושה מעליבה. הם לוקחים את זה אישית, וזה מאוד פוגע בהם. אצל חלקם השינוי מעורר דחייה, אצל אחרים - קנאה ותסכול. צריך פתאום להגדיר את מאזן הכוחות מחדש".
- זוגות מצליחים להתגבר על השינוי?
"בניגוד לדימוי, לנשים הרבה יותר קשה. רוב ניסיונות הפרידה שאני אישית פגשתי על הרקע הזה באו דווקא מנשים ולא מגברים".
- אבל גבר רגיש ואמוציונלי זה משהו שחלמנו עליו כל השנים.
"חלמתן עד שקיבלתן, ואז פעמים רבות אתן רוצות את טרזן בחזרה".
הוא והיא מאחורי המסכות
הפסיכולוג קארל יונג הראה שעד אמצע החיים כל אדם נושא איתו את מה שנקרא "הצל", אותו מבנה נפשי שכולל בתוכו את כל האיכויות של האישיות שנחוות כרעות, לא רצויות ולא מוסריות, ולכן הן לא מתקבלות וראויות לעונש. במעבר לאמצע החיים התכנים האסורים האלה, שהיו מודחקים, מציפים את המודעות בבליל של תכנים אסורים וקשים לעיכול.
"אם בגיל 20־30 ואפילו בתחילת ה־40 אנשים נוטים לתפוס את הקשר ביניהם כנצחי ומקודש", מסביר פרופ' בקר, "לקראת אמצע החיים הם מבינים שלא חייבים להתייחס לעקרונות האלה בצורה כל־כך טוטלית. אפשר להיות ביקורתי כלפיהם ולהעמיד את הערכים האלה במבחן המציאות. במקרה של זוגיות, ה"צל" מעלה שאלות כמו "האם בכלל בחרתי נכון? האם בחרתי בגלל אבא ולא בגלל אהבה? האם טוב לי?" זה משהו שבדרך כלל אנשים בני 30 פשוט לא מסוגלים לעשות".
- זה תהליך קבוע אצל כל האנשים? כל הזוגות?
"בהחלט. התהליך טבעי ואוניברסלי, השאלה איך מתמודדים עם המחשבות והרגשות האלה. בפני האדם עומדות שתי אפשרויות: האחת, לשלב בתוך עצמו את האספקטים האלה של ה'צל', כלומר מחשבות ותשוקות אסורות, שעשויות לבנות קשר מעניין ועשיר יותר, גם אם מתקתק פחות. השנייה, להצטמצם בתוך עצמו ולנקוט מנגנונים כפייתיים כדי להתכחש לחלקים היצריים המאיימים האלה. בדרך הוא גם מרדד את הקשר עד שהוא הופך ללא משמעותי וחסר חיים וקובר את הזוגיות. לא כולם שורדים את התהליך הזה. מה שבטוח, שהוא משנה את הזוגיות אצל כולם".
המטפלת הקבוצתית שלומית מירון נפגשת עם השינויים האלה מדי יום בסדנאות שהיא מנחה זה כעשר שנים לזוגות באמצע החיים. בסדנאות שלה מתמודדים זוגות דרך כתיבת סיפורים (ספרה "ככה נראה אושר" מאגד חלק מהם), שמהם עולות תחושות קשות של ניכור, ריקנות, כעס, אכזבה והאשמה של בן הזוג בכישלונות - תחושות האופייניות לזוגות באמצע החיים.
חשים ריקנות אחד כלפי השני? זה בסדר, זו תחושה אוניברסלית (פוטוס)
"מדהים לגלות כמה אנשים מרגישים הקלה ברגע שהם מבינים שתחושת הריקנות וחוסר הקשר עם בני הזוג היא בעצם תחושה אוניברסלית", אומרת מירון. "זוגות באמצע החיים מוצפים בתחושות ורגשות שבעצם לא הרשו לעצמם להרגיש כל החיים. ברוב המקרים מדובר דווקא בזוגות תפקודיים עם ילדים וקריירות שכמעט לא נפגשו זה עם זה, פשוט כי לא היה זמן, ממש כך. אנחנו חיים בעולם תובעני מאוד, ותמיד יש מטלות ועניינים ואין זמן, ומה שקורה זה שזוגות מפתחים דפוסי זוגיות אוטומטיים. לפעמים זה מצחיק, כמו אחים שיושבים ליד שולחן השבת אצל אמא ומתנהגים כמו בגיל שלוש".
- דפוסי זוגיות באמת יכולים להשתנות אחרי כל־כך הרבה שנים?
"כן, בהחלט. לכאורה נראה שהם משנים את הדפוסים בעקבות הסדנה, אבל זה קורה בעיקר כי בפעם הראשונה הם חשופים לרגשות ולמחשבות שנחשבו 'רעות', ולכן כל השנים לא הגיעו אצלם למודעות. היה אצלי, למשל, זוג שבמשך שנים היא כועסת עליו, נובחת עליו, ממורמרת ובקיצור רודה בו כמו מלכה בארמון. באמצע החיים היא הרגישה שהיא לא רוצה יותר את היחסים האלה, ואז גילתה שבעצם כל השנים, כשהוא היה כאילו קורבן, הוא בכלל ניהל חיים עצמאיים ומלאים בלעדיה, כולל רומן. כך יצא שדווקא כשהיא הרשתה לעצמה לחשוב על גירושים ופרידה - משהו שהיא לא העזה בכלל כשהילדים היו קטנים - זה גרם לה להתאהב בבעלה מחדש. דפוס היחסים שלהם השתנה לגמרי, שינוי שבלי פרידה מהטייס האוטומטי וביטוי אמיתי של רצונות מודחקים לא היה יכול לקרות. וזה רק סיפור אחד. תתפלאי כמה זוגות מתחילים בחיי מין ואהבה סוערים דווקא באמצע החיים".
איך ממשיכים את המחצית השנייה?
"'לא טוב לי', זה מה שהוא אמר. ככה פתאום שלוש המילים האלה. לא טוב לי. ואפשר גם במילה אחת לוטובלי. כל הברה לבדה נפלאה ומתנגנת, והביחד שלהן נשמע כמו ביצה שנשמטת ממגשית הפלסטיק במקרר ומתפרקת על הרצפה. לא ברעש, לא בזעם, אבל בהתפרקות מוחלטת לגורמים" (מתוך "מקופלת" מאת תמר גלבץ)
שרה ר' (הפרטים המלאים שמורים במערכת), מרצה בחוג למדעי המדינה, חיה עד גיל 46 חיים צפויים מראש: בעל שהכירה באוניברסיטה, שלושה ילדים מוצלחים, קריירה מרשימה ותובענית ובית גדול ומרווח בגבעתיים. בגיל 46 היא הכירה בחור בן 34, שעובד כספק של אחת מרשתות המזון, ללא השכלה ולכאורה ללא תחומי עניין משותפים לה. היא עזבה את הבית ועברה לגור איתו בבית קטן במושב בנגב. לכל מי שמוכן לשמוע, היא מספרת שהיא מאושרת כמו שלא הייתה כבר שנים. חבריה מתקשים להבין איך החליפה את ביתה היפה ובעלה המבריק בבית קטן ובחור אנטי־ורבלי עם תחומי עניין מצומצמים.
"בחשבון הנפש שעורכים אנשים באמצע החיים הם עשויים לגלות שהחלומות שלהם פשוטים יותר ממה שהיה נדמה להם במשך שנים ארוכות", אומר אלון הגר, פסיכולוג המנחה קבוצות לגברים בני 40 פלוס. "הסביבה אולי בטוחה שאתה מאושר בזוגיות, אבל רק אתה יודע איזו ריקנות יש מאחורי הפסאדה ואיזה מחיר
נפשי תובע הזיוף. פעמים רבות גם אדם באמצע החיים לא יודע מה מסתתר אצלו מתחת למסכה, אבל כשהוא מעז להציץ, הוא עשוי לגלות שאין שם בהכרח שדים ומפלצות, אלא צרכים ורצונות בסיסיים לגמרי כמו ביטחון רגשי, חום ואהבה ללא תנאי, שתובעים את מימושם ללא דיחוי".
"מה שקורה באמצע החיים, זה שגם הגבר וגם האשה (ותמיד יש אחד שהוא הראשון שזה קורה לו) מגיעים לתובנה, שמה שהיה עד עכשיו הוא שיהיה", מסבירה כהן. "זה הזמן שבו אנשים מבינים בהכרה עמוקה, שהם נמצאים ביחסים מסוימים עם בן הזוג שלהם, וזה כבר לא ישתנה אם הם לא יקומו ויעשו מעשה. ואז בדרך כלל אחד מבני הזוג עובר מהפך ואומר 'לא עוד, אני לא ממשיך ככה יותר', קם ועושה מעשה, שאם לא כן, היחסים יגיעו למבוי סתום. הסיפור הידוע ביותר הוא, כמובן, על גבר שפתאום קם, עוזב את הבית והולך עם אשה צעירה ממנו, אבל זה רק סטריאוטיפ. בפועל, כמו שאני רואה, דווקא הנשים הן שבדרך כלל
מחליטות לקחת מאהב, לעזוב או לדרוש בקול גדול שינוי. יש זוגות שדווקא בנקודת הזמן הזאת מרגישים סיפוק והשלמה, אבל מהניסיון שלי זה נדיר".
"ההבדל המהותי בין זוגיות בין אמצע החיים לתחילת החיים", מסכם פרופ' בקר, "הוא שאת השינויים והתמורות בהתחלה - ילדים, מיסוד הקשר, חלוקת תפקידים - הסביבה מעודדת לעשות, וזוגות עושים אותם לקול קריאות העידוד של המשפחה החברים. באמצע החיים ההתפתחות והשינוי הם תמיד על חשבון מישהו, כי כולם כבר ממוקמים מאוד חזק במקומות שלהם. לכן צמיחה היא תמיד מעין התרסה כנגד הסביבה, כנגד המוסכמות, כנגד בן הזוג. רק ככה אפשר באמת לחיות את 50 השנים הבאות".
לפנייה לכתב/ת 
