בית המשפט מבקר בחריפות את AIG
חברת הביטוח AIG חויבה לשלם יותר מ-150 אלף שקל לחברת הביטוח אליהו, וזכתה בנוסף גם לביקורת נוקבת מצד השופט
"חברת ביטוח מצופה לנהוג בצורה אחראית. האחריות היא כלפי המבוטחים, והיא גם כלפי צדדים שלישיים. מותר לחברת ביטוח להעלות הסתייגויות מהערכת שמאי של צד שני. אבל כאשר ההסתייגות אינה מבוססת כראוי כפי שנעשה הדבר במקרה זה, נודף מכך ריח רע של התחמקות מאחריות". כך קבע שופט בית-משפט השלום בתל-אביב, ירון בשן, בפסק דין נגד חברת הביטוח AIG.
פסק הדין ניתן בתביעה שהגישה חברת הביטוח אליהו נגד חברת AIG, לאחר שרכבו של אדם שהיה מבוטח באליהו נפגע בתאונה, על-ידי רכב שהיה נהוג בידי מבוטח של AIG. הרכב הוכרז כאובדן מוחלט ("טוטל לוס"), ונשלח לפרוק. אליהו שילמה למבוטח שלה את מלא הנזק, ותבעה להשיב לה את הסכום, מכיוון שהוכח כי הנהג שבוטח אצלה, אינו האשם בתאונה.
מייד לאחר התאונה נבדק הרכב על-ידי שמאי ממשרדו של רון ניב ועל-ידי ניב עצמו, שנשלחו להעריך את הנזק מטעם חברת אליהו. חוות הדעת קבעה כי אין לתקן את הרכב, ויש להשביתו. זו נתמכה גם על-ידי חוות דעת בעל המוסך אליו הועבר הרכב לתיקון, ואשר קבע שאין לתקנו. בעקבות כך הוזעק למוסך גם השמאי הראשי של חברת אליהו, שלמה נתן, האחראי על אישור חוות דעת שמאים עמם עובדת החברה, ואף הוא אישר שהרכב אינו בר תיקון.
אלא ש-AIG הגישה לבית המשפט חוות דעת של שמאי שכיר מטעמה - אורי ביטון - שקבע על סמך צילומי הרכב הנפגע (שימו לב, מבלי שראה את הרכב עצמו) שהפגיעה ברכב לא הייתה כה קשה שהצדיקה הכרזתו כאובדן מוחלט. בין היתר קבע על סמך הצילומים שהרכב לא התהפך כפי שטען נהג הרכב והשמאים שבדקו אותו מטעם חברת אליהו. שוב, להזכירכם, מבלי שראה את הרכב אלא רק הביט בתמונות.
גישה זו של AIG זכתה לביקורת נוקבת מצד בית המשפט. ראשית ציין השופט בשן בפסק הדין, כי חוות דעתו של ביטון ניתנה רק על סמך תמונות שראה. הוא גם ציין כי השמאי ניב לא מיהר לקבוע שהרכב חייב השבתה. יתרה מכך, לדבריו נעשה נסיון למצוא למכונית קונה במצבה, ורק לאחר שהתברר שבעל המוסך אינו מוכן לתקנה, הוזעק למוסך השמאי הראשי של אליהו, שהורה להעבירה לפרוק.
בפסק הדין קובע השופט כי "נדרש הרבה יותר מאשר עדות מגמתית של בעל נסיון צנוע המועסק כשכיר ב-AIG, כדי לערער את עדותו של אדם מנוסה יותר, שזכה לבדוק את המכונית בפועל, ואשר החלטותיו גרמו הוצאה גדולה מאד לשולחיו. מולו עמדה עדותו של אדם בעל נסיון קטן, שלא זכה לבדוק את המכונית אלא נאלץ להסתמך על תמונות לא מספיקות לדבריו, ועדותו באה להקטין מהעלויות שיפסקו כנגד מי שממשלם את שכרו דרך קבע".
השופט מציין כי העובדה שחברת AIG רומזת כאילו שיקר השמאי רון בחוות דעתו - שנתמכה כזכור על-ידי השמאי הראשי של אליהו, שלמה נתן - מוזרה ולא מקובלת. לכן חייב את AIG לשלם לאליהו את מלוא סכום התביעה - 116,678 שקל עם ריבית והצמדה, ושכר טירחה בשעור 15% מסכום תביעה בתוספת מע"מ, והוצאות משפט בסך 35 אלף שקל.
השופט גם ציין למען הסר ספק: "הוצאות אלה הן הוצאות עונשיות, שבאו להביא על תיקונו עיוות חמור בהתנהגותה של הנתבעת 1 (AIG, ב.ב) בדרך ניהול ההליך, ואת קלות הראש בה הושחר שמם של עדים בלא שמץ בסיס".
