פסגת הפחד

מרתון: מפלצות הרוק הכבד

מדי חודש נערכים בסינמטקים בישראל מרתונים של מוזיקת רוק על כל גווניה. על גבי מסכי הקולנוע מוקרנים הופעות חיות, ראיונות, סרטים דוקומנטריים ועוד. מחר, יום שישי ה-13, יערך מרתון מיוחד שייקרא "מפלצות הרוק הכבד" - כיאה לתאריך המפחיד. המרתון הקיצי יוקדש ללהקות "מטאליקה", "גאנז אנד רוזס" ו"איירון מיידן". הערב, שייערך בסינמטק תל-אביב ויחל ב-22:00, ימשך כחמש שעות ויחולק לשלושה חלקים, כאשר כל חלק יוקדש ללהקה אחת ובו יוקרנו הופעות נדירות. את מטאליקה תוכלו לראות בהופעה במוסקבה בשנת 91', את גאנס אנד רוזס בריו דה-ז'נרו מאותה השנה, ואיירון מיידן מ-85' בהופעה שלקוחה מסיבוב ההופעות המפורסם של הלהקה, "Live After Death".

בנוסף לכל ההופעות יוקרן סרט דוקמנטרי של ה-BBC על התפתחות המטאל משנות השבעים ועד היום, ושם תוכלו למצוא את אוזי אוסברון, מטאליקה, דיפ פרפל, מוטלי קרו ועוד. ובנוסף, יוקרנו 20 דקות מתוך הופעה של האמא והאבא של המטאל - "בלאק סאבת'". להזמנת כרטיסים לחצו כאן. (אור ברנע). 

סינמטק תל-אביב, 22:00

סרט: לך לשלום גשם

הסרט התיעודי "לך לשלום גשם", שיוקרן הערב (20:15) בפסטיבל ירושלים, הוא מסע אחר גלגולו של ניגון יהודי. מסע שהוא בה בעת על פני אירופה, במקומות בהם חיו קהילות יהודיות ענפות, ובזמן – צליליו מהדהדים מבין קירותיהם של בתי כנסת עתיקים מפיהם של יחידים השומרים כעל גחלת בוערת על מסורות שירה בנות מאות בשנים. המדובר בתפילה פורטוגזית עתיקת יומין, תפילה לטל (לך לשלום גשם/ובא לשלום טל), שהמלודיה שלה מזכירה מאוד את זו של ההמנון הלאומי התקווה. המעקב אחר התמורות שהתחוללו בניגון זה (שהגרסה המוקדמת ביותר שלו מצויה בתפילה נוצרית בשבח השילוש הקדוש), הוא גם אודיסיאה מודרנית בעקבות הגורל היהודי של נדודים וגירוש.

סרטו של ראובן הקר, המוקדש לדוקומנטריסט המנוח דוד פרלוב, ומצולם להפליא בידי רון כצנלסון והבמאי עצמו, מתנהל בין פריז, ליבורנו, טולדו, אמסטרדם וגיברלטר, העיר יאשי שברומניה, ואפילו ראשון לציון, שאחד מבתי המגורים בה, מעקותיו מעוטרים בתוויי ההימנון הלאומי – מסיבות היסטוריות שהסרט מפרטן. המעבר פה מן התפוצות אל חגיגות יום העצמאות שבמהלכן נשמע ההימנון הלאומי, מן התפילה היפהפייה אל נוסחה המודרני שהמלודיה שלו היא, כניסוחה של אחת הדוברות, "נגד הטבע האנושי", מבטא בחדות את התזה המרכזית של "לך לשלום גשם" – שקיעתה של תרבות יהודית גלותית עשירה שהומרה בישראליות וולגרית משהו.

"לך לשלום גשם" ניחן באיכויות כמעט לא ישראליות. משהו שראוי יותר להיכלל במסגרת שידורי ערוץ התרבות הצרפתי היוקרתי, ARTE. אף שחלקים בו נדמים כלא שייכים לסיפור המרכזי, שהולך ונשכח לפעמים לטובת עוד דילוג בעקבות קהילה יהודית עתיקה – הגילוי הגדול שלו, לפחות מבחינתי, הוא בדבר היות המלודיה של ההמנון הלאומי שלנו מושתתת למעשה על שיר עגלונים רומני (גלגול שלה מהדהד, כידוע, גם בפתיחת ה"וולטבה" של המלחין הצ'כי סמטנה).

זהו אף סרט התוהה, ועונה, כיצד ניתן לצלם ניגון. התשובה מצויה בפני האנשים המזמרים אותו, בקירות שהוא מהדהד בינם, בנופים העירוניים והכפריים שהוא מתפשט בהם. מומלץ! (שמוליק דובדבני)

פסטיבל ירושלים, 20:15

כנס: נולדנו לחיות ביחד

במעלות תרשיחא, החוגגת יובל שנים להיווסדה, ייערך היום (ה') כנס בנושא דו קיום תחת הכותרת "נולדנו לחיות ביחד", בחסות האקדמית של אוניברסיטת חיפה, ביום השנה למלחמת לבנון השנייה. במרכז האירוע יתקיים באמפי "ברוכים הבאים" מופע "מנגנים שלום" בהשתתפות אמנים יהודים וערבים, ביניהם זהבה בן, הראל סקעת, מוש בן ארי יחד עם אחמד טאהר, זוכת הערביזיון רוזאן ח'ורי. עוד יופיעו במשותף להקות יהודיות וערביות מרחבי הארץ, מהרשות הפלסטינית וממדינות ערב.

הכנס יחל בתשע בבוקר. אירוע "מנגנים שלום" - באמפי "ברוכים הבאים" ב-19:00. הכניסה חופשית

חם באוזן: Jack Johnson – In Between Dreams

ג'ק ג'ונסון נולד בהוואי, דבר שמקנה לו יתרון מולד בכל דבר קייצי. הילדות בהוואי מזריקה גם תחושה נטולת-דאגות ומקצבים של רגאיי ומוזיקה הוואיית לתוך הפולק-פופ הנעים והמשמח שלו. המוזיקה של ג'ק ג'ונסון גורמת לכם לשכוח את תלאות היום ולדמיין ערסל שטוף שמש על החוף – ואתם בתוכו. ובאמת, עם כל החום שמסביב והרעש והתוכניות הגרועות בטלוויזיה וכל מה שמביא איתו הקיץ הישראלי הקשה, זה פשוט חובה למצוא שעה אחת ביום, לנגן את הדיסק הזה ולמצות את הדבר השפוי היחיד שנשאר בימי הקיץ הארוכים – העצלות. ג'ק ג'ונסון ייתן לכם תירוץ מושלם להתעצל על הספה או במרפסת שעה ארוכה עם כוס לימונדה צוננת. וזה בדיוק מה שצריך, לא יותר. עכשיו רק למצוא זמן. (גיא חג'ג')

ספר: בוליווד אהובתי, קלייב ג'יימס

קלייב ג'יימס הוא דמות מוכרת בטלוויזיה הבריטית והיה מנחה של תוכנית מסעות ברחבי העולם. החוויות שלו הן כנראה הבסיס לרומן המענג והשנון הזה, שהוא חוויה אסקפיסטית לא פחות מביקורת חריפה על המבט הקולוניאליסטי שהמערב עדיין משמר כלפי "האקזוטיקה של האוריינט". סנג'אי הוא ילד הודי יפיפה שגדל בשכונות העוני של בומביי ומפלס את דרכו מעלה דרך עבודה בקיבוץ נדבות, זנות, הדרכת תיירים ופשעים קטנים, עד שהוא מגיע אל הממלכה הנכספת "בוליווד" לתפקיד ניצב בתעשיית הסרטים. הוא נחשף לחיי הזוהר, משתלב בהם באיזו דרך מעוותת ולבסוף מידרדר לנפילה עצובה ובלתי נמנעת. בהומור בריטי ציני, מאופק עוקצני וחריף לועג ג'יימס לתיירים, לעיתונאים ולחוקרים המערביים שעוברים בחייו של סנג'אי (ומשתמשים בשירותיו השונים) ולאופן שבו הם סוקרים ומסקרים את המזרח. למרות המבט הביקורתי, בומביי של ג'יימס עליזה, מלאת חיים ושוקקת, והדמויות שלו שובות לב, כך שהספר מעניין, מושך ומרגש ופשוט נורא כיף לקרוא אותו. (מאיה פלדמן)

מאנגלית: בועז וייס. הוצאת כתר