לילות צהובים

טלוויזיה: משפחת סימפסון 

כיוון שצופים רבים מעדיפים לצחצח שיניים עם השלט מאשר לזפזפ באמצעותו לערוץ 1, הנה עדכון שעשוי להכניס את הערוץ לשגרת הצפייה הלילית שלכם: בערוץ 1 החל לא מזמן שידור יומי לילי של "משפחת סימפסון", מההתחלה.

הערב למשל, ישודר הפרק הראשון בעונה השלישית. הומר נשלח לכלא בעקבות האשמה שהוטחה בו על ידי מר ברנס לפיה הוא "אנרכיסט בעל מחשבה חופשית". בכלא הוא פוגש איש לבן גדול שחושב שהוא מייקל ג'קסון. הומר, שאינו יודע מי זה מייקל ג'קסון, מאמין לו. כשהומר מבשר לבארט שהוא מביא את "מייקל ג'קסון" להתארח בביתם למספר ימים, בארט מפיץ את השמועה ברחבי ספרינגפילד, גורם למהומה ושוכח את יום ההולדת של ליסה. החקיין הלבן מתגייס לעזרה ומסייע לבארט לפייס את ליסה. את דמות המייקל ג'קסון המזוייף מדבב לא אחר מאשר מייקל ג'קסון האמיתי. את השירים שהדמות מפזמת, אגב, שר זמר אחר. עוד בעונה השלישית: סייד שואו בוב (קלסי גרמר) משתחרר מהכלא ונישא לסלמה וליסה מגשימה את החלום הגדול שלה ומקבלת מתנה מהומר: סוס פוני.

ערוץ 1, א'-ה', 24:00

ספר: הספר המשוגע, חיים גורי

אחת לכמה שנים אני מנסה להדביק אנשים באהבתי העזה, הנמשכת והולכת כבר שלושה עשורים ויותר, אל הספר הקטן והמיוחד הזה. הרבה לפני שידענו להגות "פוסטמודרניזם" חיים גורי ברא שני גיבורים זוהרים, כמעט מיתיים, שמנהלים סיפור אהבה סוער בליבה של תקופה סוערת, ולא נותנים למלחמת העצמאות להפוך למרכז חייהם – או למרכז הספר. הצלע השלישית של הסיפור המחוייך, הרווי בניסים קטנים ובדמויות משנה שעיצובן מרנין מאוד, הוא המספר: הוא מתעד ורושם וזוכר וחולם וכותב לדמויות שלו שירים קטנים ומספר את חייהם בפסטיש סגנוני פשוט נהדר. אז מה אם הספר חומק מהגדרות שיהפכו אותו ל"קאנוני"? בעיני הוא נצחי כמו הקיץ, הנעורים והיכולת לזכור את שני אלה בצביטה בלב, שבעקבותיה אפשר גם לחייך. (אריאנה מלמד)

הוצאת עם עובד

חם באוזן: Jem – They

אם כבר פופ, אז שיהיה בריטי, ואם כבר בריטניה, אז שתהיה זו בחורה מוכשרת. הפופ הנשי הכי טוב של השנים האחרונות, כזה שלא גורם לך להרגיש כמו מטומטם, מגיע מבריטניה. השוגאבייבס (ביחד ולחוד), איימי ויינהאוס, נטשה בדינגפילד. גם ג'ם היא אחת כזו, רק שהיא זוכה משום מה לתשומת לב פחותה.

לא ברור למה, כי האלבום הראשון שלה, תחת הפקתו של הישראלי המוכשר יועד נבו, התקבל בהתלהבות בפסקולי סדרות כמו "האו-סי", "האנטומיה של גריי" ואחרים. ג'ם היא לא רק פרצוף חמוד, היא הצליחה לשלב בהצלחה להיטוני פופ חמודים (וכאמור, לא מטומטמים) יחד עם הכישרון האמיתי שלה לבלדות איכותיות. וזה לא נשמע כאילו היא יוצאת ידי חובה עם בלדה או שתיים באלבום. אם אהבתם את "They", אל תשכחו לדלג הלאה ל-"Just A Ride" ו-"Wish I", ומשם לפנות לרחוב הבלדות עם החידוש המרטיט שלה ל-"Maybe I'm Amazed" של סר פול מקרטני (מתוך האו-סי). (גיא חג'ג')