בוא'נה, אני חופשייה. הכל פתוח

בפרק הקודם: בדיוק כשכבר נראה כאילו העניינים מסתדרים, ודורית ואייל עברו להרצליה ועמדו לקחת משכנתה, אייל, הבעל המקורנן, גילה סוף סוף את הבגידה. הוא התעמת עם דורית, רותח מכעס, וגירש אותה מהבית. דורית מצאה מפלט אצל יריב ומאיה.

יריב לקח את השפופרת מבין הידיים הרועדות שלי והניח אותה במקומה. "רוצה חיבוק?" שאל בטון ילדותי, כאילו אני ילדונת שחלמה חלום רע, ולא אשה בוגרת ונשואה שהצליחה להרוס כל דבר טוב שאי פעם נגעה בו.

"היא ישנה?"

קשה להגיד שממש ישנתי בלילה. נימנמתי והתעוררתי, מוצאת את מאיה זזה מצד לצד, כמוני. השעון המעורר צלצל, ואור חיוור שהציף את החדר. התגעגעתי למיטה שלי, לבעל שלי, לכלבה שלי.

מתחת לפוך הוא גישש בידיו עד שהגיע לחזה שלי

"די, מפגר!" יצאתי מיד מהמיטה, ומאיה בדיוק פינתה לי את המקלחת. התקלחתי ויצאתי עטופה בחלוק מגבת לבן. ריח של קפה וחביתה קידם את פניי. מאיה, לבושה בג'ינס הנצחיים וסווטשר אפור, חתכה במרץ ירקות. על השולחן נחו שתי צלחות עם חביתה. היא באמת הנפש התאומה של אייל.

"לא אכפת לי שליריב יש קראש עלייך"

מאיה בחנה אותי בעיניים עייפות. "אפילו שליריב יש קראש עלייך, לא אכפת לי", אמרה, "כי זה שטחי כמו סרטון פרסומת, וזה גם יהיה מהיר בדיוק כמו סרטון פרסומת".

קפאתי. גם אם אייל זרק אותי וסלל לי דרך אל לבו וביתו של יריב, עדיין הסיפור הזה לא קרוב להפי אנד שלו.  

"את יודעת שאני אהרוג אותך. את הרי יודעת את זה", אמר דנדי, אחי, כשהתייצבתי אצלו השכם בעשר בבוקר. "רבת עם אייל?"

"כן, אבל לא בא לי לדבר על זה".

"טוב, אז אני חוזר לשינת היופי שלי, ואחר כך נדבר".

ישבתי בדירה הלבנה המעוצבת שלו, ובניגוד למה שהיה צריך לקרות, בניגוד לתסריט הצפוי, הרגשתי פתאום מצויין. בוא'נה, אני חופשייה. הכל פתוח, אני אפילו לא צריכה להידבק ליריב. כולם קטנים עליי. איזו הרגשה מדהימה. חזרתי חמש שנים אחורה. אני ילדה בת 23, ואחלה לי לגמרי. כיבדתי את עצמי בכוס נוספת של קולה וכרסמתי עוגיות לימון שמצאתי בארון. העפתי את הנעליים והתכרבלתי על הספה הלבנה, מבסוטה לגמרי מהחיים, צופה בתוכניות אירוח שטותיות וצוחקת מכל רבע בדיחה בהנאה רבה. פשוט למות על עצמי.

ב-12 הגיח דנדי מחדר השינה המקודש שלו. "את נראית טוב", אמר. "יאללה, אני מתארגן וניסע לבקר את אבא".

"עוד דקה איחור הייתי מתחיל לאכול", רטן אבא שהגיח לקראתנו עם פיג'מת פסים (כיפאק היי לסמדי, אשתו החדשה, שמבינה באופנה כמו באוכל) ועם עיתון שבת בידו. "מה עיכב אותכם?"

"דורי סיפרה לי באוטו שהיא מתגרשת", אמר דנדי.

"מה?" קרא אבא, ואני כמעט התעלפתי. "סתם, סתם... דנדי והשטויות שלו", הרגעתי אותו, והתחבקנו.

"בואו נשב", הזמינה סמדי. היא היתה אשה נאה בשנות ה-40 לחייה. התיישבנו, ומיד נשמע צילצול בדלת. "אוי, זה בטח אח שלי, דוד", אמרה סמדי ומיהרה לפתוח את הדלת. "תכירו!" סמדי נראתה נרגשת, "אח שלי חזר מניו יורק. זו אשתו רינה, וזה שון, הילד המתוק שלהם".

דוד היה לבוש בטריינינג שחור, ולמרות חזותו הערסית-משהו, היתה לו נוכחות גברית חזקה. הוא התיישב מולי.

הוא נראה כמו ערס, אבל היה לו סקס-אפיל מטורף

"מיד בא אוכל!" קראה סמדי מהמטבח והגיחה עם מגשים שנשאו קציצות ברוטב עגבניות, אורז וסלטים. העברתי לדוד את האורז, ונראה לי שהוא קצת מתחיל איתי. בקציצות כבר הייתי משוכנעת שהוא רוצה אותי, ולמרבה הבושה והתדהמה, הרגשתי עיקצוץ של תשוקה. הייתי המומה מעצמי והסמקתי. הוא נראה כמו ערס, אבל היה לו סקס-אפיל מטורף בעיניים.

בקינוח דוד חייך אליי, ופתאום ידעתי שעל הזין שלי, שאם בא לי אני אזדיין איתו, שאני יכולה להזדיין עם מי שאני רוצה, בעצם, כי אייל זרק אותי לכל הרוחות, וזו אולי התקופה שלי עכשיו ליהנות באמת.

"במה את עובדת?" שאל אותי דוד.

"דורית היא קופירייטרית במשרד פרסום גדול", ענתה סמדי במקומי.

"וואלה?" הוא כיווץ את גבותיו, "אני לא יודע אם סמדי סיפרה לך, אבל אני עומד לפתוח מסעדה בבוגרשוב, ואצטרך קופירייטר שיכתוב לי כל מיני פרסומים שאני אשים בתיבות דואר של המשרדים בסביבה", אמר.

"אתה בטח מתכוון לפלאיירים. זה יעלה לך 350 דולר".

"דורית!" הרעים אבא, ולשבריר שנייה התכווצתי.

"לא, לא, היא צודקת", מיהר דוד להגן עליי, ואשתו הרימה את ראשה והנהנה אליי בעידוד. "250 דולר זה בסדר".

התעלמתי מההנחה שהוא עשה לעצמו. "אני אתן לך מספר הפלאפון שלי", אמרתי, "נקבע פגישה. אני לא עובדת עם חשבוניות, אז קח בחשבון מזומן".

"קשוחה הבת שלך!" אמר דוד וחייך לאבא.

לקריאת כל הפרקים הקודמים מההתחלה  

• ליהי מנהלת את הפורטל הסלולרי "אחותי" ברשת אורנג' ואת הפורטל הסלולרי לנערות דק"ב.