"אז עכשיו ערסים עושים לך את זה, דולצ'ה?"

בפרק הקודם: דורית מוצאת מפלט אצל יריב, ומאיה איכשהו מבליגה על הסידור המוזר הזה. בארוחה אצל אבא שלה וסמדי אשתו דורית פוגשת את דוד, אחיה הנשוי של סמדי, ומופתעת לגלות שהיא די חושקת בו.  

חזרתי למאיה ויריב בארבע וחצי, כדי לקחת את חפציי המעטים ולהגיד ליריב שאני ישנה אצל דנדי. כשיריב פתח את הדלת, בחולצת טריקו, שיער רטוב ומבט סקסי, שכחתי את כל העולם ואשתו. לא הצלחתי להבין איך נמשכתי אפילו לשנייה לגבר אחר. "היכנסי", אמר יריב. הוא נראה רגוע במיוחד, מפוייס. "יש לי הפתעה בשבילך".

עמדתי כמו טמבלית, ויריב משך אותי לחדר שינה. על המיטה נחו כל בגדיי.

"הייתי אצלך בבית. ידעת שאייל הכין את כל הבגדים שלך ליד הדלת בארגז קרטון?"

בשבת בצהריים הלכתי להיפגש עם דוד בבית קפה מול הבית. הוא הביא תפריטים עתידיים של המסעדה העתידית שלו והתחיל להסביר לי בתנועות ידיים רחבות מה הוא רוצה. הזמנתי שניצל ופירה, והוא הזמין סטייק ובירה. "אין לי בדיוק איפה לאכול בימים אלה", הסברתי לו בפה מלא ולקחתי שלוק מהבירה שלו, "אז תסלח לי".

"את מתנהגת כמו ילדה, אם לא אכפת לך שאני אומר לך את זה. הרי אני כמו דוד חורג שלך, לא?"

"אוקיי". הלכתי, השארתי אותו עומד שם.

"דנה, קרן ותומי התקשרו אלייך" בישר לי יריב כשנכנסתי. "אגב, ראיתי אותך מהחלון. מי זה היה?"

"דוד, אח של אשתו של אבא שלי", אמרתי. הנה מתחילות החקירות.

"למה החזקתם ידיים?"

"כי אנחנו מתים לשכב אחד עם השני". הרגשתי את העייפות הנוראית שהיתה משתלטת עליי בכל פעם שאייל היה מתחקר אותי על אורן. הדלת נפתחה, ומאיה נכנסה עם חברתה לירון מופזת השמש.

"אוף, הבהמה פה", שמעתי את קולה הלחשני של לירון והתחלתי לגעות כמו פרה. חוץ מיריב אף אחד לא צחק.

"הכל משחק בעינייך, אה?" לירון התקרבה אליי באיום, ואז הסתבר לי שהיא בסך הכל חושקת בקופסת הסיגריות שעמדה על הטלוויזיה, מאחורי.

"אני נכנסת להתקלח", אמרתי, "יריב, אתה בא איתי?"

בחדר השתררה דממה מוחלטת. האמת שלא התכוונתי לזה, סתם דיברתי מתוך פרובוקציה, כמו שאני תמיד עושה. הבטנו ביריב, שהביט בנו בחזרה. כנראה המבט המתריס של מאיה והאלילה שלידה עיצבנו אותו, כי הוא אמר בהחלטיות: "בהחלט!"

"זה מטורף", לחשתי לו מתחת למים הרותחים, "זה מעבר לטירוף... החברה שלך בחדר השני ואנחנו..."

הוא סיבן לי את הכתפיים והתחיל ללקק ממני את המים. נישקתי ונשכתי אותו. דמיינתי שהוא דוד הערס ונכנסתי לכזו אקסטזה, שכשהכל נגמר יריב הסתכל לי ישר בעיניים ואמר -

"אז עכשיו ערסים עושים לך את זה, דולצ'ה? עברת לקיצוניות השנייה?"

כמה שבועות איתי, בלי אף שיחה על הילדות שלנו, על ההורים ועל התחביבים שלנו, והוא מכיר אותי עד לעצמות. "תשמע", השפרצתי מים מהפה ישר על הפרצוף שלו, "אני קצת מפחדת לצאת החוצה. אני מפחדת להסתכל למאיה בעיניים".

"מאיה ילדה גדולה". הוא יצא ולקח לעצמו מגבת.

"מה, בעצם הקטע שלה?" יצאתי והתחלתי להתנגב. החדר היה מלא אדים. "כאילו, למה היא נשארת איתך בכלל במצב כזה?"

"היא שרופה עליי", אמר והתבונן בעצמו בשביעות רצון במראה מכוסת האדיםן.

"ואתה? אתה אוהב אותה?", שאלתי, "אתה עדיין מתכוון להתחתן איתה?"

יריב הביט בי. "מה איתך, דולצ'ה?", שאל, "אם אייל יגיד לך שהוא סולח לך, תחזרי אליו?"

"זה מסובך, קשה לי לענות על זה", אמרתי.

"כנ"ל", אמר ויצא.

"אלוהים". נעמדתי באמצע החדר והצמדתי את שתי ידי זו לזו, מה שגרם למגבת לנשור. "אלוהים, בבקשה שהכל יסתדר בלי שאף אחד ייפגע. כלומר אני יודעת שזה בטח מצחיק אותך שעכשיו אני נזכרת, אבל אם אפשר, במחילה, שאיכשהו כולם ימצאו את הדרך להיות מאושרים, לא אחד על חשבון השני. וסליחה אם זה יצא לי קצת עילג, אני לא רגילה לדבר עם ישויות בכירות כל כך".

מאיה פתחה את הדלת, ותפסה אותי עומדת עירומה בין האדים ומתפללת. "אני מבינה שאת מטורללת וחולת נפש", היא אמרה, "אבל על ההשפלה הזאת את תשלמי ביוקר!"

לקריאת כל הפרקים הקודמים מההתחלה

• ליהי מנהלת את הפורטל הסלולרי "אחותי" ברשת אורנג' ואת הפורטל הסלולרי לנערות דק"ב.