"עד שהכרתי אותך, הייתי הילדה הכי טובה בעולם"
"אבא שלי עבד בקונסוליה, וכל שלוש שנים עברנו לגור במדינה אחרת. ההורים שלי כל הזמן רבו. רק כשהייתי בתיכון התמרדתי והחלטתי להישאר בארץ, לבד. בגלל זה כשהכרתי את אייל הרגשתי שהגעתי אל המנוחה והנחלה". פרק 21
בפרקים הקודמים: אייל גילה שדורית בוגדת בו עם יריב והעיף אותה מהבית. דורית מוצאת מפלט זמני אצל יריב ומאיה, ובמקביל מתחילה איזה פלירטוט עם דוד, ערס ידידותי. מאיה כבר מאבדת את הסבלנות, בעיקר לנוכח סצינת מקלחת לוהטת למדי.
"אז מתי גילית שאחיך הומו?" שאל יריב. שכבנו על הספה, מחובקים.
"יריב!" צעקה מאיה מהחדר השני, "אתה יכול לבוא שנייה?"
"ממש לא", הוא השתומם.
"אני רוצה לדבר אתך בפרטיות", היא הגיחה מולנו, מאופרת ומסורקת, לשם שינוי.
"דברי חופשי", אמר.
היא הביטה בי בשנאה. "אני הולכת ללירון", אמרה, "ואחר כך אני יוצאת לדייט עם איזה בחור מהלימודים. מישהו שדלוק עליי כבר הרבה זמן!"
"ביי ביי", אמרתי לה.
"יריב?" היא הישירה אליו את מבטה, "אין לך מה להגיד לי?"
"תהני", אמר לה באדיבות. צחקקתי, והיא יצאה בטריקת דלת.
"איפה היינו?", שאל יריב.
"על דנדי. לא ממש גיליתי שהוא הומו, זה היה תמיד ברור. כשגרנו בפריז היינו די בודדים ובילינו המון ביחד. שנינו שנאנו את בית הספר הישראלי שהלכנו אליו..."
"גרתם בפריז? בגלל זה את מדברת צרפתית?"
"אני מדברת הרבה שפות. אבא שלי עבד בקונסוליה, וכל שלוש שנים עברנו לגור במדינה אחרת. ההורים שלי כל הזמן רבו ולא התגרשו המון שנים כאילו בשבילנו, וזה היה יותר מדי, בנוסף לבלגנים, הריבים והתקפי הקנאה של אמא שלי. רק כשהייתי בתיכון התמרדתי והחלטתי להישאר בארץ, לבד. בגלל זה כשהכרתי את אייל הרגשתי שהגעתי אל המנוחה והנחלה. הוא היה מסודר, כל החיים גר באותו בית, יש לו חברים מהילדות..."
"בטח כשגרת פה לבד שכבת עם כל המורים שלך", העיר, מרוצה.
"איפה... תבין, עד שהכרתי אותך, הייתי הילדה הכי טובה בעולם".
יריב כנראה שמח לשמוע את ההצהרה הזו, כי הוא התחיל לנשק לי את הידיים. "אני רק מקווה שלא הפכת למפלצת. הגולם שקם על יוצרו וכולי".
"סליחה???"
"מותק, ראיתי אותך עם הערס ההוא. אני יודע שאת עוברת איזה שינוי אופי כרגע, רק אל תהיי לי יותר מדי מושחתת, כי בסוף אני אהיה קטן עלייך ואת תעיפי אותי לכל הרוחות..."
"אם זה יקרה, אתה רק תאהב אותי עוד יותר". התהפכתי כדי לראות אותו.
הוא כיווץ את עיניו. "סביר להניח שכן..."
"תגיד", עשיתי פרצוף של ילדה מתוקה, "בא לך שנהיה חולים מחר, ביחד?"
"ומה נעשה?" חייך, "נלך לסרט בעשר בבוקר?"
"נקום מאוחר, ונזדיין, ונאכל ארוחת בוקר, ונזדיין, ואתה תאהב אותי, ונזדיין, ונחזור לנמנם..."
"ונזדיין", צחק יריב. "נשמע מגוון מדי בשבילי".
נכנסנו למיטה בסביבות אחת והדלקנו טלוויזיה. מאיה בדיוק חזרה. היא העיפה בנו מבט מהיר, הורידה תיק כחול גדול מהארון והתחילה לזרוק את הבגדים שלה לתוכו. יריב ואני החלפנו מבטים.
"אה... מאיה?" אמר יריב בקול מרושע, "עוד פעם הסצינה של האשה העוזבת? זה לא עובד בפעם השלישית".
"זו הפעם השנייה", סיננה בקול מרוסק, "והפעם זה סופי. אלא אם כן"... היא נעמדה מולנו בהתרסה, "דורית עפה מפה. תחליט".
יריב בהה בה. "קרה משהו?", שאל.
"אתה לא מתבייש לשאול אותי את זה?" היא התחילה לבכות, "נכנס לי להתקלח איתה! מול העיניים של לירון! מילא שאותי אתה משפיל, אבל ליד החברות שלי?!"
"מה את רוצה ממני?" שאל יריב, "את ידעת בדיוק מי אני ומה אני כשהתחלנו לצאת, מאיפה הבאת עכשיו את הבעלבתיות הזאת?"
"הבנתי", אמרה מאיה. "טוב, אז אני הולכת. שיהיו לכם חיים בריאים ויפים. יש לך מה להגיד לי, יריב?"
"כן", הוא התרומם, "את מסתירה לי".
יריב לא נראה המום במיוחד מעזיבתה של ארוסתו. "אתה לא מתכוון לרדוף אחריה או משהו?", מירפקתי אותו.
"היא תמיד חוזרת בסוף", הפטיר וסובב אלי את גבו, "אל תתרגשי".
"לא מתרגשת". ניסיתי להבין מה כל כך מטריד בסצינה הזאת, "אני פשוט לא מבינה איך אתה יכול להישאר כל כך אדיש".
יריב הסתובב אליי. "ממתי נהיית בת כזאת?", שאל, "חשבתי ששיחות רגשות ויחסים זה משהו שאני לא אצטרך לסבול גם ממך".
שתקתי. גם אני חשבתי ככה.
למחרת קמנו בשמונה ורבע, התלבשנו בדממה והתיישבנו לשתות קפה על הבר בפינת האוכל.
"מתי את מתכננת לדבר עם אייל?", שאל יריב, "אתם לא יכולים להמשיך עם הברוגז המטומטם הזה".
"הוא לא ממש רוצה לדבר איתי". לא פירטתי שניסיתי ליצור קשר עם אייל בסך הכל פעם אחת. רק אמרתי בטלפון "אייל?", והוא ענה "אל תצלצלי לפה יותר בחיים!" וניתק. "ואני לא יכולה להכריח אותו. תן לו זמן, הוא צריך להתמודד עם דברים נוראיים עכשיו".
"אם הוא רוצה להתגרש ממך, שייקח אותך לרבנות ויתן לך מה שמגיע לך על פי חוק". יריב היה עצבני קצת, "אם הוא רוצה שתחזרי אליו, לכו ליועץ נישואים. אי אפשר להשאיר אותך ככה באוויר".
"אייל בא ממשפחה של מליאנים, לא?"
"מה זאת אומרת מה שמגיע לי?", התעוררתי, " אין לי ילדים, אני לא אמורה לקבל מזונות".
"אייל בא ממשפחה של מליאנים, לא?", העיר יריב וטלטל את שארית הקפה בכוס שלו, "הוא לא ישאיר אותך בלי שקל לשכר דירה. הוא מהטובים, לא מהרעים".
"למה אני צריכה כסף לשכר דירה?" שאלתי.
"איך שאני מכיר אותך, את אפילו לא יודעת כמה הוא מרוויח בחודש", אמר יריב. "דולצ'ה, אל תהיי סתומה. יש לו כסף. הוא אוהב אותך. לכי על זה".
"אולי אני אחזור אליו ונהרוג אותו", ניסיתי להיות עוקצנית, "אולי נהרוג את כל בני המשפחה שלו וניקח גם את הבית בסביון?"
יריב לא התרגש. "את יודעת למה את מגיבה ככה?", שאל, "אף פעם לא היה חסר לך כסף. נראה איך תדברי כשאייל יפסיק לפרנס אותך".
"יש לי משכורת, תודה רבה!" קראתי לעברו. וכולה מוקדשת לזארה. ולטופ שופ.
"ברוכה הבאה לחיים האמיתיים", גיחך יריב. "בואי נראה איך תסתדרי עם המשכורת שלך, כשתביני שאין את אייל לשלם חשבונות, שכר דירה וסופר".
"באמת נראה", עניתי חלושות, מובסת.
"אגב", אמר וריסס על עצמו בושם, "אם כבר מזכירים את הנושא, אם את גרה פה עכשיו, כדאי שתשתתפי בשכר דירה, את לא חושבת?".
"אייל?"
"מה את רוצה?"
"תקשיב שנייה... אל תנתק! אנחנו צריכים לדבר. אני יכולה לבוא אליך?"
הוא שתק כמה שניות. "תבואי אחרי הצהריים".
"מעולה! אז אני אביא צעצוע לנינה! ראיתי פה באיזה חנות מש...."
"דורית! ששש.... שתקי שנייה! התכוונתי שתגיעי למשרד. תודה".
ניתוק. איזה פלוץ האיש הזה! לא פלא שבגדתי בו כמעט למוות.
בדיוק בשעה הנקובה נכנסתי למשרד. דנה הרימה אלי את עיניה היפות וזרחה. "היייי", היא באה לקראתי והעניקה לי חיבוק, "מה נשמע? את בסדר?"
בחנתי אותה. "את בטח מרוצה מכל המצב הזה, אה?" שאלתי ברשעות.
"למה?" היא הסמיקה.
"לא יודעת"... התהלכתי במשרד כשהיא נגררת אחרי, "אני הצלחתי למצוא עבודה בפרסום כשאת לא, אני הצלחתי למצוא חבר שווה כשאת לא, בטח עכשיו את מרוצה שנפלתי ככה".
"מה יש לך?" היא שאלה, "את מדברת לא כמו דורית שלי!"
"אז לידיעתך", התקרבתי אליה, "לא נפלתי בכלל. אני גרה עם יריב, יש לנו את הסקס הכי נפלא בעולם, אנחנו מאוהבים בטירוף, והכל מושלם. איזה באסה לך, אה? עדיין טוב לי!"
"אוקיי", אמרה בפניה חיוורים.
"דורית!" אייל הציץ מחדר הישיבות, "'כנסי בבקשה".
"סליחה, אני פה לראיון עבודה ולא ידעתי?" שאלתי בציניות לנוכח הרשמיות הקרירה שלו, אבל הוא רק החליף מבט תמוה עם דנה.
לא נשאר לי כלום עם אף אחד מהם, כאילו מעולם לא היו בינינו רגש ואהבה. היא עשתה לו פרצוף של "אל תשאל אותי". נכנסתי לחדר הישיבות ומצאתי את עצמי מול עו"ד אפרים גנות חמור הסבר, פלוס ארבעה מתמחים מחוייטים.
המשך הסיפור
לקריאת כל הפרקים הקודמים מההתחלה
ליהי מנהלת את הפורטל הסלולרי "אחותי" ברשת אורנג' ואת הפורטל הסלולרי לנערות דק"ב.
אני מדברת הרבה שפות
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
