זה שאתם רזים לא אומר שאתם לא שמנים

קבוצת מחקר בראשות פרופ' ג'ימי בל (Jimmy Bell) מהאימפריאל קולג' בלונדון, ביצעה מאז 1994 סריקות MRI בקרב כ-800 בני אדם, על מנת למפות את מצבורי השומן בגופם ולהסיק מכך מסקנות לגבי מבנה השומן בגוף האדם. לחוקרים הסתבר, כי אנשים השומרים על משקלם בעזרת דיאטה אך ללא פעילות גופנית הם בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר לטיפוח מצבורי שומן פנימיים, גם אם מבחינת המשקל הם נחשבים רזים.

לדעת פרופ' בל, כל התפיסה של "להיות שמן" דורשת בחינה מחדש. אנשים רזים שהם בעצם "שמנים מבפנים" אינם מציגים את "אותות האזהרה" החיצוניים דוגמת הכרס או הצמיגים במותניים, והם - וגם הרופאים שלהם - מניחים בטעות שהם מוגנים מהחוליים הקשורים לעודף שומן כיוון שהם במשקל תקין.

בפועל, לאנשים אלה אין "תעודת ביטוח" לא מפני התפתחות של סוכרת ולא מפני גורמי הסיכון האחרים כמו טרשת העורקים והתפתחות מחלות לב. במחקר של פרופ' בל נמצא, כי ל-45% מהנשים ול-60% מהגברים שה-BMI שלהם היה תקין (בטווח הערכים 20-25), היו עודפים של שומן פנימי. 

ההפתעה הגדולה ביותר שבה הצוות נתקל היתה שגם בקרב דוגמניות מקצועיות נמצאו מצבורי שומן פנימיים רבים. 

- אז איך קורה "הנס" הזה שהם רזים מבחוץ? 

לפי פרופ' בל, אנשים רזים בעלי שומן פנימי רב הם בעצם על גבול ההשמנה, כלומר הם יכולים אפילו להיות מעבר להגדרה המדעית של "עודף משקל" (הקטגוריות השגורות הן "תת משקל", "משקל תקין", "עודף משקל", "השמנה", השמנת חמורה" ו"השמנה קיצונית") – והסיבה לכך היא שהם אוכלים

 מזון המכיל שומנים וסוכרים רבים ומבצעים מעט מאוד, אם בכלל, פעילות גופנית. השומן שלהם מצטבר בפנים, אבל הם פשוט לא אוכלים מספיק בשביל להשמין כלפי חוץ. 

השומן הפנימי מפריע, ככל הנראה, לתקשורת הפנימית בגוף על-ידי כך שהוא שולח, על-פי סברת החוקרים, אותות כימיים שגויים הגורמים לאיברים כמו הכבד והלבלב לצבור שומן בתוכם. צבירה זו עלולה להוביל להתפתחותן של עמידות לאינסולין, סוכרת ומחלות לב.

המדד הנפוץ היום להערכת עודף משקל והשמנה הוא ה-BMI, שאותו מחשבים על-ידי חלוקת המשקל (בקילוגרמים) בגובה במטרים בריבוע. ה-BMI קל מאוד לחישוב, וערכים גבוהים מ-30 נמצאו קשורים בעליית הסיכון לתחלואה בסוכרת ובמחלות לב וכלי דם – וכמובן, לתמותה. הבעיה היא של-BMI יש מגבלות רבות. הוא לא מבדיל בין גברים ונשים, הוא חסר את היכולת להבחין בין רקמת השריר ורקמת השומן בגוף וגם לא מתייחס לפיזור השומן בגוף.  

ברוב המקרים, עודף משקל נובע מעלייה ברקמת השומן, אך לגבי ספורטאים, למשל, הדבר לא נכון. לדוגמה, מרימי משקולות יוגדרו על פי ה-BMI כסובלים

 מעודף משקל או השמנה, אף על פי שאינם שמנים כלל. הם שוקלים הרבה, יחסית, מכיוון שמסת השרירים שלהם גדולה מאוד.

היום ידוע כי אנשים בעודף משקל הפעילים גופנית יכולים להיות בריאים יותר מאנשים רזים שאינם פעילים גופנית. למשל, מתאבקי סומו יכולים להיות בריאים יותר מהמעריצים הרזים שלהם. אמנם יש להם "מפלי שומן" רבים, אך השומן שלהם צבור תחת העור ולא סביב האיברים החיוניים והשרירים.

- והחדשות הטובות?

אז זהו, שתמיד יש חדשות טובות: ניתן להיפטר מהשומן הפנימי בעזרת פעילות גופנית ותזונה נכונה. רק שאין קיצורי דרך. אם רוצים רק להיראות רזים, דיאטה תספיק. אבל אם רוצים גם להיות בריאים, חשוב להשקיע בפעילות גופנית. 

• מיכל גילאון היא דיאטנית קלינית במרכז "שניידר" לרפואת ילדים מקבוצת כללית