"היום, עם השחרור, אנו מתחילים חיים חדשים"
חדיג'ה עודה הייתה בין מאות הפלסטינים שקיבלו את פני האסירים המשוחררים במחסום ביתוניא. את בנה היא לא ראתה שש שנים וככשמעה שהוא ברשימת המשוחררים התקשתה להאמין. לא רחוק ממנה עמדה תסנים בת ה-7, שלא ראתה את אביה כשנה וחצי
בין מאות הפלסטינים שהמתינו היום (ו') לאסירים המשוחררים בצד הפלסטיני של מעבר ביתוניא הצמוד לכלא עופר, היתה גם חדיג'ה עודה, אשר בנה מוסטפה היה כלוא בשנים האחרונות בישראל. "לא ישנתי כל הלילה", סיפרה בהתרגשות והוסיפה כי חייה התהפכו מאז שמעה כי בנה נמצא ברשימת האסירים הצפויים להשתחרר.
"כבר כשהתחילו לדבר על שחרור האסירים היינו, כל בני המשפחה, במתח עצום", אמרה היום. "אבל הרגע הכי מרגש היה כששמעתי שבני נמצא ברשימת העומדים להשתחרר. כשאישרו לי את זה התעלפתי, כמעט איבדתי את ההכרה".
חדיג'ה לא זכתה לראות את בנה מוסטפה במשך שש שנים: "הוא היה אמור להשתחרר רק בעוד שנתיים וזה איום לחיות תקופה כזו מבלי שאני מצליחה לראות אותו ולגעת בו. אני מודה לאללה שזכיתי לראות את היום הזה ומקווה שיתר האסירים הפלסטינים יזכו גם הם לצאת לחופשי".
חדיג'ה מספרת כי בנה נעצר 28 ימים לאחר חתונתו. "עוד לא הספקנו לשמוח על החתונה שלו וקיווינו שהנה הוא בונה משפחה, אבל ברגע אחד איבדתי את הבן שלי", היא נזכרת. "היום אני מקווה שאנחנו מתחילים חיים חדשים כשבני נמצא בינינו". בתוך ההתרגשות הרבה היא גם ביקשה "להודות לאבו מאזן ולכל מי שתרם לשחרור" ולא שוכחת לציין גם את ערפאת.
תסנים חטיב בת ה-7 באה למחסום ביתוניא לקבל את פני אביה, אחמד, אותו לא ראתה מזה שנה וחצי. האב אמור היה להשתחרר בעוד כשנה והיא, שמאד התגעגעה אליו, ביקשה שלא לעכב אותה בדרך למעבר כדי לא לפספס את רגע יציאתו מהאוטובוס של שירות בתי הסוהר. "אני מצטערת, אבל אני רוצה להתקרב לאבא", קראה תסנים הקטנה בין מאות האנשים שבאו לקבל את פני האסירים. רגע מאוחר יותר היא כבר רצה לכיוון המעבר כשהיא נושא את דגל הפתח, רגע לפני שהיא שוב רואה את אבא.
