"הבטחת לי נישואים והפרת את ההבטחה שלך"
"סיפרתי לכולם על החתונה ועכשיו אני צריכה לספוג מפח נפש ודכאונות שלא מאפשרים לי להתרכז בלימודים שלי..." אמרה מאיה בעליזות וכיבתה את הסיגריה בכוס הקפה המלאה של יריב. "פיצוי כספי נדיב מאוד, תודה רבה". פרק 22
בפרק הקודם: דורית סיפרה ליריב קצת על העבר שלה - בילדותה המשפחה שלה הרבתה לנדוד ממדינה למדינה בגלל העבודה של אביה. הוריה רבו ביניהם כל הזמן. בגיל ההתבגרות היא לבסוף התמרדה והחליטה שהיא נשארת בארץ. יריב רומז על השתתפות בשכר הדירה אם היא נשארת לגור איתו.
הגענו למשרד יחסית מוקדם, בתשע ועשרה. רותם ועינת היו לבד במשרד ושתו קפה בחדר של רותם. "שלום לאוהבים הצעירים", קרא אלינו רותם כשחלפנו ליד החדר שלו.
זרקתי את התיק בחדר והלכתי להכין לי אספרסו. כשחיטטתי במקרר לבדוק איזה דברים טעימים הכינו שם עבור הישיבות הצפויות הגיע גבי גולדמן ונעמד מאחוריי. "מה שלומך דורית?" שאל בקרירות, "אני מבין שעזבת את הבית".
עמד לי על קצה הלשון להגיד לו "בקרוב אצלך", אבל מאחר שעו"ד אפרים גנות, פעם חמי האהוב והיום סתם עו"ד תותח שבמקרה הוא אבא של בעלי-בנפרד הבהיר לי היטב שאני יוצאת מהנישואים האלה בדיוק כפי שנכנסתי אליהם (שזה אומר בעלות על סט מצעים, טלוויזיה בת שש שנים וארבע כוסות קפה), הבלגתי. אני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר על המשכורת שלי כרגע.
"נכון", הסתובבתי אליו, "אנחנו מתגרשים".
גבי לא התכוון להזיל עלי דמעה. "אני מקווה שאת לא מפיצה את השטויות שלך עליי ועל תומי בין כל העובדים", אמר. "אני בניגוד אלייך לא בוגד באשתי ולא מעוניין לעזוב את הבית".
"למה, אין לכם הסדר ממון?" נפלט לי, ונבהלתי מעצמי. גבי לטש בי עיניים המומות. אחרי שנייה הוא דפק על השיש ברעש באגרופו, ואני אמרתי לעצמי, זהו, קחי את הדברים שלך וחפשי לך משרד אחר. "אני לא רוצה לשמוע קשקושים כאלה יותר", אמר.
רצתי כמו משוגעת לחדר של יריב, הקפה מעיף טיפות שורפות על היד שלי. "מה קרה?" יריב בדיוק עבר על מודעות שכתבתי.
סגרתי את הדלת מאחוריי, נשענתי עליה ולחשתי: "תגיד לי, שזה לא מופרע להטיח בגבי גולדמן שהוא מנהל רומן עם תומי ושאין לו הסכם ממון עם אשתו".
על פניו של יריב התפשט חיוך רחב. הוא אהב אותי בקטעים כאלה. "זה מה שאמרת לו?" שאל, "למה???"
"כי אני כנראה מתה שיעיפו אותי. שזה עיתוי מעולה, אגב, בימים אלה".
"אף אחד לא יעשה לך כלום, כל עוד אני פה"
יריב נסע אחורנית עם הכסא וחיבק את המותניים שלי. "אף אחד לא יעשה לך כלום, כל עוד אני פה".
"טוב, אתה רוצה את החצי שלי בשכר הדירה שלך, יש לך אינטרס".
"אני מבין שזה נראה לך משונה, הבקשה הזאת?" אמר.
"יריב!" הדלת נפתחה ומאיה פרצה לחדר. העיניים שלה התרחבו למראה הסצינה ביני ובין יריב. "זה מה שאתם עושים כל היום?" שאלה.
"מה את רוצה, מאיה?", שאל אותה יריב מבלי להסיר את ידיו ממני.
היא הטיחה על שולחנו מעטפה חומה, גדולה, וחייכה חיוך קטן, חורש רעות.
"מה עכשיו, כתבת ספר?" שאל יריב וצחק, "חיי עם יריב המניאק?"
"הה הה הה", מאיה חיקתה בלעג את הצחוק שלו, התיישבה והציתה סיגריה, מביטה בנו בעניין. "אתה לא מתכוון לפתוח את זה?"
"את לא אמורה להיות בלימודים עכשיו?", שאל יריב, "את לא לומדת סקסולוגיה משולבת בעבודה סוציאלית, או משהו כזה?"
"המעטפה הזאת היא ההתחלה של חיי המקצועיים"
"אהה. משפטים משולב במנהל עסקים", השיבה בשלווה שלא מצאה חן בעיניי, "והמעטפה הזאת היא ההתחלה של חיי המקצועיים".
יריב פתח את המעטפה, ועל השולחן גלשו ניירות עם הסמל של משרד עורכי הדין של אייל ואביו. יריב הרים אליה עיניים שואלות.
"אה, שכחתי לציין את זה קודם? מסתבר שמגיע לי פיצוי ממך", אמרה מאיה בעליזות וכיבתה את הסיגריה בכוס הקפה המלאה שלו. "פיצוי כספי נדיב מאוד, תודה רבה".
יריב ואני בהינו בה בהפתעה. זה היה טוויסט מוזר בעלילה. "מה זה???" קפץ יריב.
מאיה לא התרגשה. "הבטחתי לי נישואים", החלה למנות על אצבעותיה, "והפרת את הבטחתך, הייתי הידועה בציבור שלך, ועכשיו אני לא. התחלתי להשקיע זמן וכסף בהזמנות לחתונה ובפגישות עם אנשי מקצוע, סיפרתי לכולם על החתונה ועכשיו אני צריכה לספוג מפח נפש ודכאונות שלא מאפשרים לי להתרכז בלימודים שלי..."
"איזו כלבה", יריב ירה לעברה, "וכל זה בגלל שאני לא רוצה אותך? לא תוכלי להשיג אותי חזרה עם המניפולציות הדביליות האלה".
מאיה חייכה אליי במתיקות. "איזה חמוד הוא", סחה. "טוב יריב, תכין את תוכניות החיסכון שלך, ממוש. איך שזה נראה עכשיו אני לא אצטרך יותר לעבוד, אחרי שאני אגמור איתך".
"את מנסה להתנקם?" שאלתי אותה.
"אני לא מנסה", ענתה מאיה מבלי להביט בי, "אני נוקמת. בדיוק כמו שהבטחתי לך".
היא יצאה בנידנוד הראש המרוצה שלה.
"היא יכולה בכלל לעשות את זה?", שאל יריב.
"אתה שואל אותי בתור עורכת דין?", החזרתי לו.
"טוב אל תדאג. היא כועסת אבל זה יעבור לה", תפסתי ליריב קווצת שיער שהתארכה ומשכתי בכוח. "היא רק צריכה להתגבר על הפגיעה. אולי נשדך לה את אייל, גם הוא למד משפטים משולב עם זובי".
"שמעתי שזובי זה חוג מאוד נחשב בבינתחומי", יריב ניסה להתבדח.
"אני מבטיחה לך שהיא לא תוציא ממך שקל", אמרתי בביטחון, "יש לי עדיין השפעה על אייל".
"את תאהבי אותי גם אם אני אהיה עני?
הסתכלנו זה בעיני זו וצחקנו.
"את תאהבי אותי גם אם אני אהיה עני?" שאל יריב, "גם אם אהיה מובטל, ומסריח?"
"תמיד. אתה החיים שלי. מה יש לי חוץ ממך?"
"גם אם נחיה ביחד שנים, ותמותי משעמום איתי, לא תבגדי בי?"
הבטנו זו בעיני זה. אוח כמה אני אוהבת אותך, אמרתי לו בעיניים.
"גם אני אוהב אותך, נורא", אמר, והמתיקות הרגה אותי, המיסה וסיחררה אותי.
"רוצה ללכת הביתה?" שאל והעביר אצבע מהפנטת, איטית, לאורך הלחי שלי.
"הרגע הגענו", צחקתי אליו.
"אבל אנחנו חייבים לקפוץ לאולפן הקלטות, זוכרת? הג'ינגל? אנחנו רוצים לבדוק איך מתקדמת ההלחנה שלו, העיבוד..."
"באמת?"
יריב צחק. "ברור שלא", אמר, "אבל זה יהיה התירוץ לגולדמן. ניסע הביתה. נתכרבל במיטה. נזמין יפנית הביתה..."
"אני מאד מקווה שאתה מתכוון לסושי", סנטתי בו.
"נערת ליווי, אוכל, מה שעושה לך את זה", אמר. "אני רק אקפוץ שנייה להשתין, ברשותך, את יכולה כבר להזמין את המעלית".
"דורית תיכנסי לגבי גולדמן", נשמע קולה של עינת.
"תתעלמי מזה, יצאנו מהמשרד", אמר יריב במהירות ויצא מהחדר.
מולי קפצה פתאום תיבת דואר רשת שלו, עם כינוי בדוי
נעמדתי מחויכת מול המחשב שלו, מול המודעות שכתבתי. איזה דביליות. בטח כתבתי בהיסח הדעת. כדי למנוע מאהובי מפח נפש העלמתי את הסקיצות, ומולי קפצה פתאום תיבת דואר רשת שלו, עם כינוי בדוי, שהיתה פתוחה. סקרתי בשעשוע את המיילים, שרבים מהם היו ממוענים אל "דולצ'ה". הוא פתח אימייל במיוחד בשביל ההתכתבויות האלה. פתאום קפצה לי מול העיניים כתובת האימייל האישית של אייל בעבודה.מה זה? הוא מתכתב עם אייל? הקלקתי בידיים רועדות על המייל. מיד עלו לי התמונות שצילם אורן בפריז, בהן רואים אותי ואת יריב רוקדים צמודים במועדון, מחובקים בבית הקפה, מתנשקים בגשם.
מה קורה פה?
המשך הסיפור
לקריאת כל הפרקים הקודמים מההתחלה
- ליהי מנהלת את הפורטל הסלולרי "אחותי" ברשת אורנג' ואת הפורטל הסלולרי לנערות דק"ב.
אני נוקמת, בדיוק כמו שהבטחתי לך
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
