המסחר בשוק הנגזרים - הכי פעיל

אחד מאפיקי ההשקעה הפופולאריים ביותר אך גם המורכבים יותר הוא אופציות על מדד ת"א 25 (מדד המעו"ף). האופציות הן למעשה מכשיר פיננסי השייך לתחום הנגזרים. מדובר במכשיר שערכו נגזר מנכס אחר, הנקרא "נכס הבסיס". האופציות על מדד ת"א 25 מבוססות, בין היתר, על ערך מדד זה במהלך המסחר בבורסה. הן מאפשרות לרוכשים או למוכרים להגן על השקעתם מפני עליות או ירידות במדד ת"א 25.

מהן אופציות CALL?

המשמעות של אופציות קנייה (אופציות רכש, הנקראות גם אופציות Call וזהו גם השם המקובל בקרב אנשי המקצוע), היא שבעל האופציה זכאי ללא התחייבות לקנות מנותן האופציה נכס מוגדר, "נכס הבסיס", במחיר קבוע מראש, "מחיר מימוש". גם מועד המכירה של האופציות, ידוע מראש, ונקרא "מועד פקיעה".

תמורת הזכות לרכוש את האופציה משלם הרוכש "פרמיה". מוכר אופציית Call מתחייב, תמורת הפרמיה, לשלם לרוכש האופציה את ההפרש בין שווי נכס הבסיס ביום פקיעת האופציה לבין מחיר המימוש. התשלום מתבצע במועד המימוש. במידה שההפרש שלילי - האופציה "מחוץ לכסף" ופוקעת ללא תשלום.

המשמעות של אופציות מכירה (השם המקובל בקרב אנשי המקצוע הוא Put), היא שבעל האופציה זכאי למכור לנותן האופציה את נכס הבסיס במחיר המימוש. מוכר ("כותב") אופציית Put מתחייב, תמורת פרמיה, לשלם לרוכש האופציה את ההפרש בין מחיר המימוש לבין השווי של נכס הבסיס ביום פקיעת האופציה.

במהלך תקופת האופציה עשוי מחיר השוק של נכס הבסיס לעלות או לרדת. בסוף התקופה יכול בעל האופציה להעריך אם כדאי לו לקנות את נכס הבסיס בשוק החופשי או באמצעות מימוש האופציה. בצורה כזו ניתן לבעל האופציה יתרון כלכלי, שכן הוא מוגן משינויים במחיר נכס הבסיס אם הם אינם לטובתו. רכישת אופציה היא לפיכך העברה של הסיכון לשינויים במחיר; הסיכון מוטל על נותן האופציה, כמעין ביטוח.

הבסיס להערכת שווי האופציה בזמן נתון מתבסס על חמישה פרמטרים: שער המניה, הזמן שנותר עד לפקיעת האופציה, תוספת המימוש, תנודתיות המניה (במניה תנודתית הפרמיה גבוהה יותר) ושער הריבית. שקלול נתונים אלה לפי נוסחאות מקובלות מאפשר לחשב את ערכה של האופציה ומכאן את הפרמיה הראויה תמורתה.

לסרטים הקודמים בסדרה "להבין את שוק ההון", לחצו כאן