120 הבטחות - ואנחנו עדיין מח"כים

הם התווכחו, צעקו, השתוללו - ואותנו דבר כבר לא הפתיע. אבל בין סטירה לחקירה, בין התגרוּת לנבצרוּת - בלטו כמה מחוקקים, שניסו למרות הכל לשפר את איכות חיינו. איזו סיעה מימשה את ההבטחה, מי אכזבה - ומי נמנמה בשמירה? סיכום מושב

אמנון מרנדהפורסם: 25.07.07 , 09:05

המושב של קצב	קדימה	עבודה	ליכוד

ש"ס	יהדות התורה	גמלאים	ישראל ביתנו

איחוד לאומי-מפד"ל	מרצ	הסיעות הערביות	דליה איציק

המושב של קצב

את מושב הכנסת פתחו הפעם שתי שאלות הרות גורל: יבוא או לא יבוא, ואם יבוא - יקומו או לא יקומו לכבודו? הנשיא דאז פטר אמנם את הח"כים מהדילמה, כשנמנע מלהגיע לפתיחה החגיגית. אבל ללא ספק, פרשת קצב האפילה על המושב כולו - מאיסוף חתימות ודיונים רווי יצרים (בחלקם אף מביכים) בעניין הנבצרות וההדחה, דרך העובדה שיושבת-הראש נאלצה לחלוק את זמנה בין בית-המחוקקים לחנינות, השבעות, קבלות פנים וחלוקת גביעים בספורט - ועד ל"יחי, יחי, יחי" לכבוד הפוליטיקאי הנצחי, שמעון פרס.

אבל לא רק בגלל תיק קצב אפשר לנשום לרווחה, עם צאתה של הכנסת ה-17 לפגרת הקיץ. דווקא ההרכב הנוכחי, שהתיימר להחזיר עטרה ליושנה, לא שיקם את אמון הציבור בנבחריו - אולי משום ששיעור כה גבוה מתוכם לא באמת נבחר אישית בידי מערך מסודר של חברים, אלא "סומן" על-ידי צוות מצומצם או מנהיג אחד.

אז מה היו לנו? טרטמן איבדה את התואר, מרציאנו השתכר במועדון, בשארה ברח לחו"ל, אמסלם נתפס עם דולרים בנתב"ג, שרוני הסתבך בפליטות פה, יעקב כהן חטף סטירה, הירשזון מצא אוצר, רמון הורשע וחזר - וגם יצחק זיו ימצא את עצמו בקרוב כנחקר. ועוד לא דיברנו על הנוכחות הדלילה בוועדות ובמליאה, על הצעות חוק פופוליסטיות וחסרות כל היגיון וסיכוי, על תרבות הדיון הקלוקלת והקללות העסיסיות, ועל מלחמת הרשויות האינסופית - מבקר המדינה נגד ראש הממשלה, ראש הממשלה נגד הכנסת, הכנסת נגד בית-המשפט העליון, ובעצם - כולם נגד כולם.

רגע לפני שהח"כים נעלמים לנו לים ולחו"ל (לפחות אלה מתוכם שעוד טרחו ובאו לדיונים), זה הזמן לעצור ולבדוק: מה הם עשו עבורנו - ומה עשו עבור עצמם? אלו הבטחות מימשו הסיעות, אלה ח"כים בלטו לטובה - והיכן נאלצנו להסתפק במילים על הקרח?

תמונה נדירה - מליאה מלאה (צילום: גיל יוחנן)

חזור למעלה

קדימה

למען האמת, זו לא חוכמה גדולה למתוח ביקורת על מפלגת השלטון, שחוטפת ללא הרף. ובכל זאת: כמות החוקים הפרטיים שעברו על אפה ועל חמתה מעוררת השתאות. החורים הגדולים בספינה המקרטעת של אולמרט מאפשרים לחברי-כנסת בודדים - בכלל זה מסיעתו שלו - לרשום הצלחות גדולות (כמו חוק משאל העם של יו"ר הקואליציה המתפטר, אביגדור יצחקי). לא אחת מדובר בהצעות חוק שעלותן למשק הישראלי אדירה, וספק אם ניתן בכלל לממנן (למשל: חינוך חובה עד י"ב). רגע של נחת היה ניצחונו הגדול של פרס - וגם של אולמרט - במירוץ לנשיאות, שסיפק לקדימה קצת אוויר לנשימה בקרב ההישרדות. אבל קדם לו הכישלון בהעברת "חוק פרס" לביטול הבחירות החשאיות. כך או כך, מהכנס האחרון תזכור הסיעה הזו בעיקר את המאמצים לכבות שריפות ולדכא מרידות. מילה טובה מגיעה בכל זאת ליו"ר ועדת החוקה, פרופ' מנחם בן-ששון, שמוכיח כי אפשר לנהל דיונים מעמיקים ורציניים, ולא רק לסמן "וי" וללכת.

חזור למעלה

עבודה

זו הייתה כנראה הסיעה הכי לא-סיעתית במושב הזה. בצל הפריימריז, חוותה העבודה פילוגים ומחנאות, והייתה עסוקה בעיקר בעצמה. קשה להיזכר אפילו במהלך פרלמנטרי יחיד בו ניצבה כאיש אחד. לעתים נראה הדבר כאוסף ח"כים, שכל קשר ביניהם מקרי בהחלט. עכשיו, עם יו"ר שאינו חבר-כנסת, הנוכחות הפרלמנטרית של הצמרת דלה עוד יותר. מילה טובה מגיעה הפעם לאופיר פינס: לאחר שוויתר על משרת שר במחאה על צירופו של אביגדור ליברמן, הוא הפך את ועדת הפנים לרלוונטית וחשובה ויזם דיונים בעלי חשיבות ציבורית רבה, בין היתר בעניין פליטי דרפור. ראויה לציון גם עבודתן של שלי יחימוביץ', עם מגוון יוזמות חקיקה פרטיות בנושאים חברתיים, וקולט אביטל, על מלחמתה הסיזיפית למען ניצולי השואה.

חזור למעלה

ליכוד

נכון, פה ושם הצליחה האופוזיציה להביך את הממשלה, לתפוס אותה "עם המכנסיים למטה" ולשנות במעט את סדר יומה. אבל בשורה התחתונה, ההצקות היו לא יותר מאשר גירוד קל בעורף. כישלון הליכוד חמור במיוחד לאור הקרקע הפורייה שהעניק דו"ח וינוגרד להפלת הממשלה. נכון, הסיעה אמנם קטנה; נכון, הסקרים המחמיאים לנתניהו מעוררים חשש בקרב עמיתיו מימין ומשמאל; ובכל זאת, הליכוד היה יכול לעשות יותר. הרבה יותר. ראוי לשבח את יו"ר הסיעה גדעון סער, על החוק להארכת חופשת הלידה ויוזמות נוספות, ולצדו - גלעד ארדן, על עשייה בתחום המלחמה בתאונות הדרכים ובשחיתות הציבורית.

חזור למעלה

ש"ס

את קולות המרד בקואליציה הרעועה-משהו - כמו גם את משקלה הסגולי בקרב על נשיאות המדינה - היטיבה לנצל שותפתו הנאמנה והשקטה של אולמרט. במחירי סוף-עונה ממש היא הצליחה להעביר סדרת חוקים שנויים במחלוקת - הארכת חוק טל בחמש שנים נוספות, חוק נהרי לתקצוב החינוך החרדי, הגבלת מצעדי גאווה (יחד עם אלי גבאי מהמפד"ל) ועוד. בקרב הציבור החרדי, אפשר שהקרדיט ייזקף לזכותה. השאלה הגדולה היא כיצד יגיב הציבור המסורתי-הימני לישיבה הממושכת בממשלת קדימה-עבודה.

חזור למעלה

יהדות התורה

ברגע בו נאלץ יעקב ליצמן להיפרד מוועדת הכספים, איבדו ששת חברי הסיעה את יוקרתם. ובכל זאת, החוקים אותם העבירה ש"ס משרתים בדרך כלל גם את יהדות התורה. למעשה, מבחינת אולמרט, מדובר בשניים במחיר אחד. יהדות התורה הובילה גם את "חוק הליבה", שעבר לעת עתה בקריאה טרומית. ואיך אפשר לשכוח את עו"ד אמנון דה-הרטוך, שהפך בסטירה אחת ח"כ אלמוני בשם יעקב כהן ליקיר הציבור החרדי.

חזור למעלה

גמלאים

נכון, יש להם הרבה כוונות טובות, אבל עם כוונות לא הולכים למכולת. מפלגת החסות של קדימה הוכיחה גם בכנס הנוכחי שאין לה עמוד שידרה משל עצמה, שחבריה אמנם רוצים - אבל לא ממש יכולים. המאבק על מצבם של ניצולי השואה, למשל, התנהל בעיקר בתקשורת - והם קצת נמנמו בשמירה. תוסיפו לזה את המבוכה שבפרשת ח"כ זיו והפעילה הפוליטית, והתוצאה בהחלט לא מלבבת.

חזור למעלה

ישראל ביתנו

ההתרסקות של אביגדור ליברמן הגיעה ממש לקראת סוף הכנס. הצעת החוק לשינוי שיטת המשטר בישראל - אחת מגולות הכותרת של המפלגה - נדחתה ברוב גדול וירדה לטמיון. עם כישלון קולוסאלי כזה, בנושא כה מהותי, קשה לזכור הצלחות אחרות. ועוד לא דיברנו על פרשת טרטמן והתואר האבוד. נקודת האור של המפלגה היא דווקא הח"כים החדשים שלה. עם כל הקושי להתבלט בצילו של היו"ר והשר הדומיננטי, עלה בידו של אלכס מילר לשמש פה לסטודנטים בכנסת ולהגיש סדרה של הצעות חוק חשובות, בהן שילוב עולים במערכת החינוך.

חזור למעלה

איחוד לאומי-מפד"ל

חוק קק"ל של אורי אריאל סיים עבור הסיעה את הכנס בהצלחה (טרומית, לפי שעה). כמו הליכוד, גם החברים מימין לא תרגמו את השבר המנהיגותי של אחרי המלחמה למהלכים אופרטיביים, ונאלצו להסתפק בעיקר בשחרור קיטור. ציון לשבח מגיע בכל זאת לזבולון אורלב, מי שמנהל שתי ועדות בכנסת הנוכחית (ביקורת המדינה והמדע), והוביל סדרת חוקים בתחומי חינוך ורווחה.

חזור למעלה

מרצ

לכאורה, הצלחתה של ש"ס היא כישלונה של מרצ, למרות שהכוחות אינם שווים. עם זאת, חברי-הכנסת של מרצ, כל אחד בדרכו, הצליחו להתבלט במליאה, בוועדות וגם בתקשורת, להוביל חוקים ומחאות ציבוריות - ויחד, להוכיח שהסינרגיה של סך החברים שווה יותר מחמישה מנדטים. גולת הכותרת הייתה אולי הצלחתה של זהבה גלאון לכפות את פרסום העדויות מוועדת וינוגרד באמצעות בג"ץ (לעומת מאבקה שנכשל נגד הנבצרות הזמנית ובעד הדחת הנשיא קצב).

חזור למעלה

הסיעות הערביות

את הכנס הזה, הסיעות הערבות יעדיפו לשכוח. "אפקט בשארה" הוביל למגוון הצעות חוק שנויות במחלוקת, יש יאמרו גזעניות, שעתידות לפגוע בח"כים הערבים ובציבור ששלח אותם. הפילוג בין שלוש הסיעות פיצל עוד יותר את הכוח הדל ממילא. מילה טובה מגיעה לדב חנין מחד"ש, על מאבק עיקש למען זכויות העובדים ואיכות הסביבה.

חזור למעלה

דליה איציק

במשך חצי שנה היא שימשה כממלאת-מקום נשיא המדינה, וצלחה את המשימה ללא חריקות. אפילו מהמוקש של חנינת בלומנטל הצליחה לחמוק, כשהיא מותירה את המלאכה לנשיא התשיעי. אבל לטקסים, למשלחות ולנאומים היה בכל זאת מחיר - הם אילצו את יושבת-הראש להקדיש פחות זמן לתפקידה המרכזי. כך למשל, הרפורמה אותה יזמה בעבודת הכנסת נתקעה במרוצת הזמן הזה. כעת, משהתפנתה מתואר האזרחית מספר 1, לאיציק יש עבודה רבה: מצבה המהותי והתדמיתי של הכנסת רחוק מלהשביע רצון. אם רוצה היו"רית הראשונה אי-פעם להטביע את חותמה גם בשל מעשיה, ולא רק בזכות עצם כניסתה לתפקיד - עליה להפשיל שרוולים, לצאת לעבודה סיזיפית ולבצע רפורמות אמיתיות ומרחיקות לכת. את אמון הציבור בכנסת לא יחזירו הזדמנויות צילום עם שר החוץ הירדני, ואפילו לא עם אבו-מאזן.

חזור למעלה