שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מעורב ישראלי
    מי אמר שהיברידיות, כלומר כלאיים, היא מילה גסה? בכתב העת "הכיוון מזרח" החליטו לעסוק בשאלות העירוב ובעיתיותה בחברה הישראלית, ממוצא, ואמונה ועד זהות מינית

    במדינה שבה חיים בכפיפה אחת אינספור נרטיבים מתנגשים, נדמה כי העיסוק בנושא ההיברידיות אך מתבקש. הגיליון ה-14 של כתב העת "הכיוון מזרח", מנסה לפרק את המונח המתייחס לזהויות מתנגשות שדרות בכפיפה אחת. היברידיות, כלומר כלאיים, הוא מושג תיאורטי שמפרנס הגות אינטלקטואלית מפותחת, אבל קורם עור וגידים ביומיום באינספור צורות. הוא מתאר את האופן שבו בני אדם וקהילות שמתורגלים באחידות מתמודדים עם קונפליקטים יומיומיים הקשורים בריבוי זהויות.

     

    "בעבור מי שהוא, למשל, גם מזרחי וגם אשכנזי, גם גברי וגם נשי, גם יהודי וגם ערבי, גם דתי וגם חילוני, גם הטרוסקסואל וגם הומוסקסואל, הסימנים המאפיינים את כל אחת מהזהויות הללו בנפרד הופכים את מלאכת ההגדרה העצמית לסבוכה, אמביוולנטית ושסועה", כותבים עורכי כתב העת בת שחר גורפינקל ומתי שמואלוף, "הקיום ההיברידי מחייב פרקטיקות של הסתרה וגילוי בהתאם לציפיות החברה".  


    "דיוקן עצמי בקהיר". (סיגלית בנאי)

     

    נושא ההיברידיות צף ועלה במסגרת אנתולוגיה שערך שמואלוף בשיתוף עם ניר ברעם ונפתלי שם טוב בשם "תעודת זהות – הדור השלישי כותב מזרחית", אסופת רשימות וסיפורים של כותבים מזרחיים ילידי שנות השבעים שראתה לאחרונה אור בהוצאת עם עובד. "שם גילינו את קולותיהם של בנים ובנות למשפחות מעורבות מזרחיות ואשכנזיות", מספר שמואלוף, "גילינו שליצורי הכלאיים האלה יש קול אחר שהוא הרבה יותר גבולי. בניגוד לגישה הפוסט קולוניאליסטית, שמציגה עמדות מוצקות ואסרטיביות, בכל הנוגע לעמדות פוליטיות-תרבותיות, ההיברידים מתבקשים לא פעם על ידי החברה לקחת צד ולהצטרף לאחד המחנות שמרכיבים אותם".

     

    על העיוורון 

    הגיליון הנוכחי של "הכיוון מזרח" מרחיב את הדיון בהיברידיות מעבר לזיהוי העדתי ועוסק בין היתר בשאלות של הומוסקסואליות והטרוסקסואליות, יהודים וערבים, נשיות וגבריות,

    מזרח ומערב. גם נושאים פחות מיידיים עולים לדיון בגליון, כמו למשל, טקסט של מיכל בן נפתלי על עיוורים שעוסקים באמנות הצילום. "מה מפקיד בעיניי או בידיי הצלם העיוור?", היא שואלת, "האם הוא מבקש להעניק לי חוויה שהוא שותף לה או שאינו שותף לה? כיצד הוא מדמיין את אקט הצילום ואת התקבלותו? האם הוא מחפש אותי כצופה, כעדת ראייה, כאספקלריה, כלומר יוזם מתוך מודעות גמורה סיטואציה שהוא חשוף לה למעשה בהתמדה ומעצים בכך את חשיפותו למבט שאותו אין הוא משיב". בן נפתלי תוהה האם המצלמה עבור העיוור היא מעין פרותזה כמו מקל או כלב נחייה ומכאן פותחת דיון על אמנות ויצירה מתוך אי ידיעה. "זו שאלה, עד כמה נוכח העיוורון ביצירה האמנותית בכלל ועד כמה תרבות יוצרת מתוך ידע מוגמר או מאתגרת את מושגי הידע ובאופן עקיף את גבולות הראייה", אומר שמואלוף.

     

    נושא ההיברידיות עורר עניין רב בקרב קהילת הכותבים שאליהם פנו העורכים, והם נאלצו לדחות לא מעט טקסטים מטעמים של קוצר יריעה. לדברי שמואלוף עניין זה מעיד על מקומה של החוויה ההיברידית בחיי היומיום. כך למשל, הוא מציין טקסט של תמר ארנסון "מתחת לבת עין" על פעילה פוליטית בארגון תעיו"ש שמתייחסת למפגש הטעון של הזהויות. "אנחנו לא מבקשים לבטל את הפוליטיקה של הזהויות בגיליון הזה אלא לגעת בנימים המורכבים יותר", הוא אומר ומדגים, "לא רק בגבר או באשה, אלא גם בצבעי האפור שמצויים בין הזהויות כמו גבר ששינה את מינו ועדיין קשור בגבריותו. מבחינתנו זה מקום מאתגר שיוצר פרקטיקות תיאטרליות ומעלה שאלות מרתקות, כמו האם שינוי מין הוא רק חיצוני?"

     

    סימון הזהויות שנעשה דרך קבע ביומיום מקבל בגיליון החדש של "הכיוון מזרח" אופי קרנבלי מכוון. "תמיד יש רצון ושאיפה למקום שבו אפשר לשכוח את הזהות או לערבב אותה עם זהויות אחרות", הוא אומר, "זיהינו שזו אחת האסטרטגיות שהיברידים משתמשים בהן בכדי להתמודד עם גבוליות היתר הזו ועם המשא ומתן החברתי האינסופי שזה יוצר". אסטרטגיה נוספת להתמודדות היא דרך הפנטזיה שמאפשרת לטשטש את הזמנים, להתכתב עם המורכבות או להגחיך אותה. "את קו הגבול שבו מתערבבים הזמנים והזהויות אנחנו מבקשים לחקור", אומר שמואלוף, "אנחנו רוצים לפרק את הסימונים והמחיקות שבדרך כלל החברה מתעקשת לקרוא להם בשם ולהגדיר".

     

    לרגל צאת הגיליון החדש ייערך ביום שישי הקרוב אירוע במרכז "ענבל" שבנווה צדק. בין המשתתפים באירוע, בהנחייתו של עמרי הרצוג השותף בעריכת הגיליון, יהיו המתרגמת תמר קפלנסקי, המשוררת נוית בראל, הסופר משה סקאל, איל שגיא ביז'אוי, אלי אליהו וענבל מלכה. כמו כן יוקרנו סרטי וידאו ארט שעוסקים בנושא, בהם "שתי נשים וגבר" של רועי רוזן שמגלם דמות בדויה של מבקרת אמנות בשם ז'וסטין פרנק ודרכה מציג קרנבל זהויות שמתכתב עם עצמו ועם החברה שבחוץ. דנה דרוויש תציג את עבודת הוידאו "אנא עספורה" שמתייחסת לחיבור רכיבים שלא מתיישבים זה עם זה. הכניסה לאירוע ללא תשלום.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מוטי קיקיון
    מתי שמואלוף. לא חייבים לקחת צד
    צילום: מוטי קיקיון
    7 לילות
    מומלצים