שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    שלא למטרות רווח

    גם אחרי 50 שנה בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע, לאילן דר אין בעיה לקבל תסריטים מסטודנטים, וכשהם מוצאים חן בעיניו - כמו במקרה של "המוסד הסגור" - אפילו להגיד כן. את כל מה שעשה קודם הוא פשוט שכח. ותעשו טובה, אם אתם רואים אותו - בלי "פתוח", אה?

     

    יום אחד, לפני יותר מארבע שנים, אילן דר קיבל טלפון מבחור צעיר בשם אלון גור-אריה, שהציע לו לשחק בסרט גמר של לימודי הקולנוע שלו. דר אמנם סגר כבר 70 שנות, אבל עדיין נותן עבודה בתיאטרון, וכמו שהוא אומר על זה, "או שאתה בתיאטרון או שאתה לא בתיאטרון". כשסטודנטים מבקשים ממנו לתרום את כישורי המשחק שלו לפרויקטים שלהם, הוא אומר להם לשלוח תסריט, ונראה. אם התסריט מוצא חן בעיניו, הוא מסכים. אם לא, הוא אומר שהוא עסוק. רוב הפעמים הוא עסוק.

     

    גור-אריה שלח לדר את התסריט, שעליו הוא מתייגע פחות או יותר מאז שהוא היה בתיכון. דר קרא את התסריט, והרגיש שלסרט כזה בדיוק הוא חיכה כבר די הרבה זמן. דבר כזה, הוא אמר לעצמו, עוד לא היה. הוא נתן את התסריט לבת הסלקטיבית שלו, שתקרא גם היא. כשהיא השתוללה מצחוק תוך כדי קריאה, הוא הבין שהוא צדק.

     

    אחר כך הגיעו ארבע שנים של עשייה, שהתנקזה אל עשרה ימי צילום בסך הכל ("היה כל כך מצחיק, שאני כבר הצחקתי את עצמי, אני אף פעם לא מצחיק את עצמי כשאני משחק"). הימים האלה התהדקו לכדי הסרט "המוסד הסגור", שיוקרן היום (ו') בהקרנה חגיגית בסינמטק תל אביב, אחרי שהתחרה בקטגוריות דרמת הטלוויזיה בפסטיבל הקולנוע בירושלים. החל מהשבוע הבא הוא ישתחל גם למשבצת סרטי הקאלט של סינמטק תל אביב, זו שפעם תפס כאן סרט צעיר אחר, "הכוכב הכחול".

     

    עלילת הסרט עוקבת אחרי סוכן המוסד האמיץ, רמי חרובי (רון שחר), שנשלח להציל את השגריר האמריקני שנחטף בארץ על ידי המחתרת הסוג'יירית, בזמן שבתו הבוכייה (איריס אברמוביץ') נשארת בארץ. למשימה מצטרפת גם בתו של סוכן המוסד המיתולוגי, שוקי. ראש המוסד, הלא פחות אמיץ, נשאר מאחור ומקווה שכולם יחזרו בזמן מהמבצע, כדי שיספיקו לחופשה השנתית של המוסד ב"כפר אולגה", שכולל חדר כושר (עם מכשירי כושר), פעילויות בריכה ומגלשת חוזליטו. עזבו. פשוט תראו את הסרט.

     

    "ראש המוסד הוא איש מתוק", מבטיח דר. "הוא איש טוב, והוא בסך הכל רוצה לנוח, זה הכל. אז זה נכון שזה נורא סאטירי, וצוחקים על המוסד, הדבר הכי מקודש במדינה, אבל הם הצליחו לעשות את זה בלי רוע לב, אלא בתמימות מטומטמת. וזה כל כך נטוע פה, בארץ, עם הומור ישראלי כזה. אתה אומר 'הלוואי והמוסד באמת היה כזה. הלוואי והיה שלום וזה מה שהיינו מתעסקים בו. לשלוח מישהו לסוג'יירה, ולחזור לאולגה, לאגאדו'". 

     

     

    בפנסיה, ועדיין זוכר טקסט

    אז אילן דר מבסוט. לפני עשר שנים בדיוק הוא גילם את ראש השב"כ בסדרת הטלוויזיה של אורי ברבש, "קו 300", ועכשיו הוא גם זוכה לשחק אותה ראש המוסד. אמנם בסרט שהוא מעין סאטירה משולבת בנונסנס, שמזכירה קצת סרטים מסוג "טיסה נעימה" ו"האקדח מת מצחוק", אבל עדיין, כבוד. בהתחשב ב-50 השנים בהן מתנהל דר בתעשייה, בעיקר בתיאטרון, אפשר היה להניח שקשה להפתיע אותו. אבל מתברר שעוד יש לכם סיכוי, מהסיבה הפשוטה, שאת רוב ההיסטוריה הקולנועית שלו הוא פשוט לא זוכר. למעשה אחד הדברים היחידים שהוא כן זוכר, זה תסריטים.

     

    "אני בין היחידים שכבר בפנסיה, וזוכר טקסט. ועוד חי. יש הרבה שכבר עזבו את המקצוע בגלל שהם שוכחים טקסט. או ששמים להם אוזניה באוזן ולוחשים להם. עשו את זה פעם מזמן ליוסי ידין. הם שחקנים טובים, אבל לאט לאט המוח נמחק".

     

    ואיך אתה זוכר?

     

    "לא יודע. זה הדבר היחיד שאני עוד זוכר. אני לא זוכר איפה שמתי את המפתחות, אבל את הטקסט אני זוכר. אולי בגלל שתהליך הלימוד זה לא שינון בעל פה של טקסט, אלא תהליך עבודה, כשדבר מוביל לדבר באותו הנושא, אסוציאטיבית, אתה לא ממש משנן, אלא מקשיב. נכון?".

     

    בסרט עבדת עם רון שחר, איריס אברמוביץ.

     

    "את רואה, אלה שמות שאני לא זוכר. לא זוכר שמות. איך קוראים לך?"

     

    סמדר. אבל לרוב האנשים שמאחורי הסרט זאת היתה הפעם הראשונה.

     

    "אבל עובדה שזה נראה נורא מקצועי. חוץ מזה, הם עשו את זה כל כך מאהבה ליצירה שלהם, שזה פשוט תענוג. וגם כל השחקנים שם, אתה רואה שהם לא עושים טובה. הם עושים את זה כי הם מאמינים בזה".

     

    עשית את זה בשביל הפאן, בעצם.

     

    "זה גם שלח לחמך על פני המים. עכשיו שיחקתי בלי כסף, אבל אם בסוף יעשו מזה סדרה או סרט, אז אני ארוויח, זה גם משהו שאני אשמח לעשות. לא שאני צריך כסף, אני כבר די מסודר, אבל נחמד בגיל כזה לעבוד עם הרבה צעירים מוכשרים, כי אין הרבה.

     


    "יכול להיות הדבר הבא בטלוויזיה". מתוך "המוסד הסגור"

     

    "מה שנחמד אצל גורי (אלון גור-אריה, ס.ש), זה שהוא לא מסתובב עם שתן של במאי שעלה לו לראש, הוא מסוג האנשים שאני אוהב – הוא יודע שהוא לא יודע, והוא לומד תוך כדי ולא מסתובב נפוח, כי עשיתי שני סרטי פרסומת ואני יודע איך עושים סרטים. יש בו את הצניעות האמיתית של אמן. בקיצור, התגלה במאי חדש, כותב חדש ומוזיקאי חדש. רק שיתנו לו, שלא יכניסו אותו לסד של הטלוויזיה ושיעשה פרק ביום, כי דברים כאלה לא עושים ביום".

     

    אתה מאמין שזה יצליח?

     

    "אני בטוח שזה יצליח. השאלה היא אם לזכיינים יהיה מספיק שכל להשקיע בזה. כשאני רואה טלוויזיה הממוצע הוא הכי נחות בדרך כלל. דברים איומים, ודווקא 'המוסד' יכול להיות הדבר הבא בטלוויזיה אם מישהו ישקיע בזה לסדרה או פיצ'ר. משהו כמו 'מבצע סבתא'. אם לא יעשו מזה משהו, אז אנשים מטומטמים. כי עכשיו עושים טלנובלות פרק או שניים ביום, וככה זה נראה. כשעשינו את 'קרובים קרובים', עשינו פרק בשבוע".

     

    דרמה מצלמים גם היום פרק בשבוע.

     

    "לא. מצלמים כל יום 20 דקות, והולכים הלאה, אז יוצא שמצלמים ביומיים פרק". 

     

    יוצא לך לראות סדרות לאחרונה? "בטיפול", "מסכים"?

     

    "סדרות אני משאיר לאשתי, אני לא אדם של המשכים. פרק אחד מספיק, כל סיפור בפני עצמו. לפעמים אני הולך לקולנוע. פעם הלכתי יום יום, אבל הסרטים עכשיו כל כך צפויים. אני רואה רק חדשות, או 'CSI מיאמי'. אני לא רואה 'כוכב נולד' או דברים כאלה. אני עובד בלילות, אז אין לי כוח לבוא הביתה ולהתחיל להפעיל את הווידאו. אהבתי את 'מועדון לילה' ו'ארץ נהדרת'".

     

    אז אתה מעדיף שיצחיקו אותך.

     

    "יש ברירה? תסתכלי על המציאות שלנו".

     

    מצד שני אתה רואה חדשות.

     

    "חדשות זה מצחיק. קצב זה לא מצחיק? אני כל הזמן רואה אותו מנפנף. במנגל, במנגל. מנפנף. עומד ומנפנף. אז את מבינה? לקח שני עורכי דין, שעולים הרבה כסף, והוא יוצא בזול. אבל גם קומדיה זה עניין מאוד רציני. אם משתדלים להצחיק, זה לא מצחיק. אני רואה סטנדאפיסטים שכל כך מתאמצים, יושבים מסביב לשולחן וצוחקים, ואני מסתכל עליהם, ולא מבין מה מצחיק".

     

    אבל "מועדון לילה" הצחיקה אותך.

     

    "כן, כי הם מצחיקים. הויברגר, גולדשטיין, מיה דגן מצחיקה. וגם שכטר, הקטן, גם הוא מצחיק. גם 'רק בישראל'. היה דבר כזה פעם? גם כן היה טוב. יצפאן נורא מצחיק אותי. לא בראיונות, במערכונים הקטנים, כשהוא דובר שפות זרות בלי להבין מילה. הוא פסיכי קצת, אבל מצחיק עד מוות. אני מדבר איתו והוא מדבר איתי כמו רופא, הוא באמת מאמין שהוא רופא. אם הוא יכנס לתיאטרון, הוא יוכל לעשות דמויות מטורפות".

     

    זאב רווח לקח לי את החברה

    50 שנים, זה פרק הזמן שדר כבר עובד בתיאטרון. 50 שנה בהן לא היה יום אחד שלא היתה לו עבודה, שהוא לא היה מעורב בהצגה, עושה חזרות או מופיע, 10 עד 20 הצגות בחודש. 50 שנה, ומה שאתם זוכרים לו בסוף, זה הסרטים של זאב רווח, או, כמובן, "קרובים קרובים".

     

    "עשיתי די הרבה סרטים, שכחתי מהם כבר. השתתפתי ברוב הסרטים של זאביק רווח, זאביק היה הספרדי החכם, ואני האשכנזי המטומטם, ובכו כל הזמן על גזענות. אלה הסרטים הכי גזעניים שיכולים להיות, אבל הפוך. ותמיד היתה לי חברה, והוא היה לוקח לי את החברה. זאביק רווח, נו. עד היום רודפים אחרי, כשאני הולך לשוק למשל, ומצטטים לי משפטים מהסרט שאני בכלל שכחתי ממנו. אני לא יודע על מה זה. גם כשמשדרים את זה ביום העצמאות, אני לא מסתכל על זה, כי זה לא... זה בסדר. אז מצטטים וצועקים 'פתוח'.

     

    "נסעתי לפולניה דרך רומא. בשדה התעופה כומר אומר לי 'פתוח'. אני אומר לו 'מה?' מסתבר שזה כומר מנצרת שנסע לאפיפיור ברומא. בשדה התעופה בסיאטל, אשה אמריקנית שמנה, 'פתוח'. כל הזמן. גם היום. יש נחמדים ויש לא נחמדים. יש אנשים שזוכרים אותי מ'פתוח', ויש אנשים שזוכרים מההצגה 'שירה'. אני מעדיף את 'שירה' ועכשיו את 'המוסד הסגור'.

     

    אז כבר מכירים אותך בחו"ל, לא היית רוצה לגור שם קצת?

     

    "הייתי עכשיו בניו יורק לעשרה ימים, הלכתי כל ערב להצגה אחרת. כן, הייתי גר שם איזה שנה ברצון, אבל זה מצריך המון כסף".

     

    אין אפשרות שתעבוד שם?

     

    "מה, להיות מחבל ערבי? אני לא נראה כמו מחבל ערבי, מה אני אעשה. כשיצטרכו ראש המוסד, אני אבוא".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אילן דר. נחמד לעבוד עם צעירים מוכשרים
    צילום: רפי דלויה
    לאתר ההטבות
    מומלצים