שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לגל"צ של הדתיים יש יומולדת
    היכן נפגשו לראשונה הרב חיים סבתו, חיותה דויטש, אורי אורבך, שי צ'רקה, יאיר ובמבי שלג, אמונה אלון, אדמיאל קוסמן, זהבה קור ואורי פינק? "אותיות" – עיתון הנוער הדתי, חוגג השבוע 20 שנה, וזוהי רק רשימה חלקית של הבוגרים שהצמיח

    "אני חושבת שפלורסיאנטה היא תוכנית ממש מהממת..." - הגולשת 'חמודעע =)', מתוך פורום האקטואליה, אתר האינטרנט של "אותיות", קיץ 2007.

     

    אפילו מהפכת האינטרנט לא הצליחה לחסל את "אותיות". על ברכי עיתון הנוער הדתי כבר גדל דור וחצי של קוראים, ובקרוב גם ילדיהם ייכנסו למשפחה. בשבוע הבא יחכה למנויים הצעירים בתיבת הדואר גיליון חגיגי לציון 20 שנה לעיתון, ובמערכת מבטיחים שהיד עוד נטויה, או כמו שהעורכים ודאי היו מנסחים זאת: "עוד לא אומרים להתראותיות".

     

    בשנים שחלפו מאז הגיליון הראשון, שראה אור אחרי שבוע הספר תשמ"ז, הצמיח "אותיות" שורה ארוכה של כותבים בעלי שם – עיתונאים, סופרים, משוררים ומאיירים - דתיים ושאינם. בין השמות ניתן למצוא את אורי אורבך, במבי שלג, חיותה דויטש, שי צ'רקה, אורי פינק, ניסים חזקיהו, יאיר שלג, אמונה אלון, יצחק רקנאטי, חגי סגל, דורית אורגד, הרב חיים סבתו, יהונדב קפלון, אדמיאל קוסמן, יהודית גולן, זהבה קור, אברהם נווה, מושיק לין, אירי ריקין ועוד.


    הגיליון החגיגי, עם כל העורכים

     

    בנוסף, תרם העיתון להוצאתם של עשרות ספרי ילדים, שתוכנם פורסם לראשונה ב"אותיות": "משה או ש...", "אולי בשבת יזרקו סוכריות", "עלילות לוט", "אנטיוכוס", "ואחד עם כיפה" ו-"שרוף וסנדלים", וכן ספרים נוספים של דורית אורגד, זהבה קור, שי צ'רקה, אורי פינק ואחרים.

     

    דד-ליין לנתניהו  

    אורי אורבך, מייסד העיתון ועורכו הראשון, מסביר כי אנשי המערכת ראו בו כלי חינוכי, וזה מה שגרם לכותבים הרבים לקחת ברצינות רבה כל כך עיתון ילדים. "לא התביישנו להיות קצת מחנכים, אבל הכל ברצינות ובקלילות. ממש לא היינו נודניקים". אורבך מספר כי תחושת השליחות הביאה את רוב הכותבים לעבוד, למרות ש"בקושי שילמו להם, אם בכלל".

     

    לקראת הוצאת הגיליון החגיגי לציון 20 השנים הוזמנו עורכי "אותיות" לדורותיהם לתמונה קבוצתית, והתבקשו לחלוק עם הקוראים הנאמנים את הסיפורים שמאחורי הקלעים. אורבך מספר שם על כתב החרטומים של אחד הרבנים הידועים בירושלים ש"חילטר" בעיתון בשם בדוי, במבי שלג, העורכת השניה, מגלה על מעבר משרדי המערכת לקרוואן רעוע בחורף 92' ועל הפסקות החשמל וההצפות, וחיותה דויטש משחזרת כיצד נתנו ילדי "אותיות" דד-ליין לביבי וברק, שהסכימו לסוג של "עימות חזיתי" מעל דפי העיתון, ערב בחירות 99'.

     

    המציא את הז'אנר  

    לירון נגלר-כהן, עורכת "אותיות", אומרת כי מדובר בעיתון שמצליח להקיף את כל גווני הקשת הציונית דתית – מחרד"לים קיצוניים, דרך בני הקיבוצים והמושבים, ועד לציבור הדתי שבמרכזי הערים. "בשנים האחרונות אנחנו מגלים גם פניות ומכתבים ממשפחות שאינן דתיות, וגם מקוראים חרדים", גילתה העורכת.

     

    כבר שבע שנים מכהנת נגלר בתפקיד, יותר מכל אחד שהיה בו לפניה. את הייחודיות של "אותיות" היא מזהה בכך שפרץ דרך בשני תחומים: "זהו העיתון הראשון שפונה לילדים ולבני הנוער הדתיים, וזה לכשעצמו ייחודי. בנוסף, בולט 'אותיות' בין עיתוני הילדים, מגזיני הטלוויזיה והסלבריטאים וחוברות הגיאוגרפיה למיניהם, בכך שהוא מכיל את התכנים הללו כולם, ומבחינה זו הוא אף המציא את הז'אנר". לדבריה, על הצלחתו וחשיבותו של העיתון תעיד הישרדותו: 20 שנה ברציפות הוא נשלח למנויים ומתפקד כעסק כלכלי יציב, בעידן בו העיתונות המודפסת הולכת ומתרסקת.

     

    בלי פוליטיקה  

    קהל היעד הוא אמנם ימני ברובו, אבל ב"אותיות" ניסו תמיד לברוח מפוליטיקה. נגלר: "אנחנו ממש לא עיתון פוליטי, אבל כמי שמלווים את רוח התקופה לא יכולנו להתעלם מחוויות קשות שעברו הקוראים שלנו, כמו בתקופת ההתנתקות".

     

    גם אורבך השתדל שלא להעניק לעיתון אוריינטציה ימנית. "הקוראים והוריהם היו ברובם ימנים כך שזה הופיע פה ושם", הוא אומר, "אבל אני הרגשתי שהמנדט הוא לחנך לאהבת ארץ ישראל, ומעבר לזה לא להיכנס לכל הפינות של הפוליטיקה".  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גבי מנשה
    העורך הראשון
    צילום: גבי מנשה
    צילום: נדב נויהויז
    חיותה דויטש. עברה שם
    צילום: נדב נויהויז
    מומלצים