שתף קטע נבחר
צילום: איי אף פי

גלים של תקווה בחוף של עזה

השגרה היומיומית והחום הכבד מובילים רבים מתושבי עזה למצוא מפלט בחופי הים של הרצועה. אבו מוחמד, נהג מונית עזתי המתגורר בבית להיא שבצפון הרצועה, מביא צוהר לעזה האחרת

בסוף כל יום יורד אבו מוחמד, נהג מונית עזתי מבית להיא, אל חוף הים בג'בליה. שם, הוא ועוד אלפי תושבים מהרצועה מנסים לשכוח את הצרות ולמצוא קצת אופטימיות בין הגלים. במונולוג מיוחד ל-ynet הוא מדבר על הרוגע שמשרה בו הים, ואיך הפכה רצועת הים הקטנה למקום בו כל התושבים הופכים להיות שווים וללא מעמדות.

 

"אני גומר לעבוד בשעות הערב, מגיע הביתה, אוסף את האישה ושני הקטנים ומשם ישר לים. מה נעשה בבית? נראה טלוויזיה? הכל אותו דבר. נשמע חדשות? אין דבר משמח. מה נשאר, פשוט ללכת לים. הילד הקטן שלי לא הולך לגן והגדול נמצא בחופש. אז הם נרדמים בחוף. לא נורא. בים הם לפחות ישנים באוויר נקי ונעים, בבית אין לנו מזגן.


ילדים בחוף של עזה. "לפעמים הם נודניקים, זה מרגיע אותם" (צילום: AP)

 

"מבחינתי חוף הים הפך למקלט. לפעמים, ברצועת החוף שאליה אני הולך בג'בליה אין מקום לדרוך. את כל מי שאני מכיר אני כבר פוגש בים, כולם בורחים לכאן.

 

"בדרך כלל אני הולך לים בערב כי אין שמש ואני לא צריך לשכור אוהל או מטריה, זה עולה כסף. לפעמים אין לי עבודה אז הולכים לים גם בשעות היום. מי שיכול להרשות לעצמו שוכר אוהל ב-20 שקל, מי שיש לו פחות שוכר מטריה בחצי מחיר. שולחן ומטריה עולים ביחד 15 שקל, אז אני משתדל לחסוך את החמישה שקלים ומביא מהבית שולחן פלסטיק מתקפל וכיסא אחד או שניים.

 

"בכלל, הים הוא חיסכון בהוצאות. אתה יושב חצי יום בכיף ומבזבז בקושי 30 שקל. לפעמים אתה יושב בבית והילדים מנדנדים לך, אז באים לים ובזה זה נגמר. קונים להם חטיף או מיץ מהקפטריה הקרובה, וזה משתיק אותם. אני מסיע הרבה אנשים, בעיקר משפחות שלמות שרוצות להגיע לים, אז אני יודע איך הם חושבים. מונית, מטריה, כמה בקבוקי מיץ וכמה חטיפים עולים להם ביחד 50 שקל. אז הם נשארים מהבוקר עד הערב. גם חסרי היכולת מרשים לעצמם להיות בים, במיוחד כשהנשים מביאות את האוכל מהבית.

 

תירס על האש, במקום בשר

"בים אנחנו שוחים קצת עם הילדים. רוב הזמן מפצחים גרעינים ומדברים על כלום, כי מה יש לדבר? הכל זיפת. בים אתה רואה שהילדים שמחים. הם לא מסתכלים איזה צעצוע יש לשכן, או איזה בגדים ילד אחר לובש. כולם באותו מצב - משחקים עם המים. רק צריך להסתכל כל הזמן שהם לא מתרחקים.

 

"בחוף יש מצילים, אבל מה יכול לעשות מציל אחד כשיש לו אלפי אנשים על החוף? גם המצילים נשארים עד מאוחר. הם אומרים שזה מדאגה לילדים, אבל כולם יודעים שגם הם מעדיפים להישאר על החוף ולא להיות בבית.

 

"החוף שלנו מלא קפטריות. כל אחד משכיר את המקום תמורת אלפיים או שלושת אלפים דינר לעונה (דינר ירדני, שערכו כשישה שקלים - ע.ו). מי שמשכיר אוהלים, מטריות, שולחנות וכיסאות עושה אחלה כסף. הם גם אלה שמנקים את הפסולת אחרי כולם. האמת, בדרך כלל גם לא נשאר להם מה לנקות, הילדים מגיעים ואוספים את הכל כדי למכור בשוק.

 

"כשהעבודה טובה ויש מצב רוח אז מביאים קצת בשר ועושים על האש. הרבה עושים על האש, אבל לא לכולם יש בשר אז חלקם עושים מנגל עם תפוחי אדמה או תירס. השבוע ירדתי לים בשעה שבע בערב וחזרתי בשלוש לפנות בוקר.לפעמים אני יורד עם החברים וכולם מתלוננים על המצב. לא יודע מי עושה לי יותר כאב ראש, הם או הילדים שלי. גם אני מתלונן.

 

"השבוע לקחתי לים את אבא שלי בן ה-70. חמש שנים הוא לא שחה. בהתחלה פחד מהגלים אבל אמרתי לו שאני לידו ושלא יפחד. היינו כמה שעות והיה נחמד.  

 

ותודה לחמאס

"בחוף יש באופן קבוע כוח ביטחוני של החמאס. הצעירים לפעמים מפריעים למשפחות, צועקים, מקללים, מסתובבים בלי חולצות, ואז ישר מגיעים החבר'ה מהכוח הביצועי של החמאס ומטפלים בהם. מי שעובר את הגבול מטופל על ידי אנשי החמאס, שלמען האמת עושים עבודה בסדר.

 

"נכון שזה חוף ים, אבל לא יפה לצעוק ולקלל, יש גם נשים בחוף. גם לא יפה ללכת בלי חולצה, אנחנו לא באירופה. אנחנו לא פרימיטיבים, אבל אם אתה מעל גיל 15, 16 לא יפה ללכת בלי חולצה. אם החמאס לא היה עושה סדר, רק הילדים היו יורדים לחוף ואז האנשים היו מתפוצצים בבתים".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חוף הים בעזה. כולם באים
צילום: איי פי
אין מה לחפש בבית
צילום: איי פי
מומלצים