חזקים בקארמה

כמעט כל מי שעובד בסדרה "קוראים לי ארל" חיכה השנה בקוצר רוח לפגרה שבין צילומי העונה השנייה לשלישית. בין אם זה ארל עצמו, השחקן ג'ייסון לי, שכשפגשתי אותו בלוס אנג'לס כבר לא יכול היה לחכות לרגע שבו יוכל סוף סוף לגלח את השפם המטופש שמכסה את פניו כשהוא מצטלם לסדרה (ולא, הוא מעולם לא חשב אפילו להדביק לעצמו שפם), או אם זו ג'יימי פרסלי, שבזמן פגישתנו היתה בשיא ההריון שלה ("הטרימסטר השלישי לא דומה בכלום לטרימסטר הראשון! מזל שאני כבר לקראת הסוף", היא אמרה), או אדי סטיפלס, דארנל, בעלה השחור בסדרה, שהתקשה להמתין לרגע שבו יוכל לחבור מחדש אל חבריו בלהקת ההיפ־הופ שלו, נו סארנדר, ואפילו איתן סופלי, רנדי, אחיו המוגבל של ארל, שפשוט רצה קצת חופש כדי לבלות עם הילדים. אבל ככה זה כשפוגשים שחקנים כל כך קרוב לסוף הצילומים, הם פשוט רוצים הביתה, לחיים הרגילים שלהם.

מוקף באימבצילים. משתתפי "קוראים לי ארל"

את העלילה של "קוראים לי ארל" קל לסכם בקצרה: יום אחד מחליט ארל היקי, תושב שכונת קרוואנים במערב התיכון של ארצות הברית, לציית לחוקי הקארמה, כפי שהוא קלט אותם מהטלוויזיה: תעשה טוב ודברים טובים יקרו לך, תעשה רע וזה יבוא לרדוף אותך. לא בדיוק ההגדרה ההודית של המילה, אבל מספיק טוב בשביל סדרה אמריקאית. הוא מכין רשימה ובה כל חטאי העבר שלו, ומדי פרק מנסה למחוק סעיף ברשימה על ידי תיקון העוול. העובדה שהוא מוקף באימבצילים חסרי המוסר שגרים באותו טריילר־פארק לא תמיד עוזרת לו למלא את המשימה, אבל ללא ספק הופכת את הסדרה למאוד משעשעת. יחד עם זה, פרסלי בהחלט חושבת שלסדרה יש לב רחב. "לא משנה כמה רע הדמויות יתנהגו, וכמה מגרעות יש להן, עד סוף הפרק כל אי התקינות הפוליטית מתוקנת", היא מסבירה, וזה לדבריה סוד ההצלחה של הקומדיה.

את מאמינה עכשיו בקארמה?

"לחלוטין. הבית שלי כולו מלא בפסלי בודהה. זה ממש מקדש. גרתי ביפן כשהייתי בת 15. היה לי שם חוזה דוגמנות, וכל יום, כדי להגיע הביתה מסוכנות הדוגמנות, הייתי צריכה לעבור ליד מקדש. הייתי עוצרת ומביטה שם בכולם, סופגת את האווירה. אני אוהבת את כל הרעיון של להתנהג לרעך כמו שהיית רוצה שיתנהגו אליך. זה מאוד פשוט, אני בטוחה שכולם שמעו על הסוד הזה".

"אני מאמין בקארמה עוד מילדות", מחזק סטיפלס, בעלה הנוכחי של פרסלי בסדרה. "אולי זה בגלל שבאתי מרקע נוצרי אדוק, היום אני כבר לא אדוק בשום צורה, אבל ממש הטמיעו בי את זה שאלוהים כל הזמן צופה בנו. שזה בערך אותו דבר, רק במילים אחרות".

"אני לא חושב שלעשות מעשים טובים יכול להזיק למישהו", מסכים ג'ייסון לי. "נראה לי שגם לנו זה די מצליח. עובדה, הסדרה עדיין באוויר".

ידעתם שהסדרה תהיה כזו להיט?

סטיפלס: "לא. לא ידענו. בראייה לאחור, היא להיט בגלל שקודם כל, בשורה התחתונה, יש מחסור בסדרות טובות. ודבר שני, אנחנו עוסקים בקארמה באופן שגורם לאנשים לצחוק, ואנחנו לא מרביצים להם בראש וגורמים להם להרגיש כאילו אנחנו מטיפים למשהו, ומאכילים אותם בכוח".

"אני בהחלט מאמין בקארמה, והאמנתי בה עוד קודם", אומר איתן סופלי, שדמותו במציאות נדמית קרובה קצת יותר מדי לדמות הילדותית שהוא מגלם על המסך. "אני גם מאמין שזה שרציתי בן זכר וקיבלתי ארבע בנות, זה לחלוטין עניין של קארמה. אני בטוח".

ההריון שולב בסדרה בצורה מקורית. ג'יימי פרסלי 

דזי ג'יימס, בנה של פרסלי, נולד בשעה טובה לפני כשלושה חודשים. אבל כמה שבועות קודם, במלון סופיטל היוקרתי בלוס אנג'לס, הפנטזיות שלה לא כללו חיתולים והנקות. הדוגמנית לשעבר חלמה בעיקר לחזור לגזרה המפורסמת שלה ולבגדים החושפניים שדמותה נוהגת ללבוש בסדרה. "אחרי הלידה, אם הם ירצו שאני אלבש ביקיני, לא תהיה בעיה", היא הבטיחה. "אני מתכוונת להיות ג'י.איי.ג'יין, ולחזור לחדר הכושר שבועיים אחרי שהתינוק יצא החוצה. אני כבר לא יכולה לחכות לחזור לכושר. תאמינו לי".

אבל ג'וי, דמותה של פרסלי בסדרה, ידועה לא רק בגלל הנתונים הפיזיים המרשימים שלה. המאפיין העיקרי שלה הוא הפה הגדול שהיא פותחת.

את מכירה מישהי כמו ג'וי?

"בהחלט. סבתא שלי, סבתא פרסלי עליה השלום. היא בטח מחייכת כהוגן מלמעלה. אני והיא אף פעם לא הסתדרנו. כשהייתי בת 17 היא היתה אומרת לי דברים כמו 'ג'יימי, גברים הם כמו מקומות חנייה. כל הטובים תפוסים, וכל הפנויים נכים, אז את פשוט צריכה למצוא לך אחד ולהתחתן'", היא נזכרת.

"אתם יודעים מה זה להתחתן בגיל 17? נו, באמת. אבל היא היתה פצצת אנרגיה כזאת. אם נקלעת איתה לאותו חדר, מוטב היה לך שתשים אליה לב. ההבדל בינה ובין ג'וי הוא שלסבתא פרסלי היה כסף, והיא היתה רחוקה מאוד מלהיות זונה".

זונה היא מילה קצת קשה כדי לתאר את דמותה של פרסלי בסדרה, אבל ככה זה בשכונת הקרוואנים של "קוראים לי ארל". ג'וי היא גרושתו של ארל, יש לה שני ילדים, אחד שחור ואחד לבן, ואף אחד מהם הוא לא הבן של ארל. באמריקה השמרנית אפשר היה לחשוב שדמות כזו תעורר לא מעט מחלוקת, אבל פרסלי נתקלת בעיקר במחמאות, לא במחאות. "רוב הנשים שניגשות אליי אומרות שהן מתות עליה ומצטטות אותה", היא אומרת. "הן באיזשהו אופן חיות דרכה, כי היא מסוג הנשים שאומרות מה שבראש שלהן, בלי שום פחד, והיא מדברת עם גברים בלי היסוס, כאילו היתה בעצמה גבר. זה כאילו שהבורות שלה היא ברכה. הלוואי וכולנו היינו כנים כמו ג'וי.

"ההריון של פרסלי שולב בסופו של דבר בסדרה. היא משמשת אם פונדקאית לבנה של אחותה למחצה. בהתחלה חשבתי שאנחנו לא הולכים לשלב את ההריון בסדרה, אבל אז גרג גרסיה (יוצר הסדרה - א.ק) בא אליי יום אחד ואמר לי 'אנחנו משלבים אותו, אנחנו משלבים אותו, היה לי רעיון אתמול בלילה ואנחנו עושים את זה'. כששאלתי אותו מה בדיוק אנחנו הולכים לעשות, הוא סיפר לי את הרעיון ולא הבנתי מאיפה זה הגיע. אבל זה מבריק, וזה הרעיון הכי חכם לאיך להשתמש בהריון בסדרה".

עם כל הכבוד לדמויות המשנה החביבות של "קוראים לי ארל", עיקר העניין בסדרה הוא ביחסים בין ארל ואחיו, רנדי. בפגישה עם שניהם התגלו שני דברים מפתיעים: הראשון, לי, הלא הוא ארל, הוא לא בחור ידידותי. לפני שהגיע לסדרה הוא עבר בעיקר בסרטי קולנוע. בהתחלה בעיקר בסרטיו של קווין סמית ("מהומה בקניון", "לרדוף אחרי איימי", "דוגמה" וכמעט כל סרט אחר בבימויו). מאוחר יותר התקדם לסרטים בפרופיל מעט יותר גבוה, כמו "ונילה סקיי" ו"כמעט מפורסמים" (שניהם של קמרון קרואו), אבל לא הצליח לצאת מתפקיד החבר המניאק, אותו גילם כמעט בכולם.

"אני לא הטיפוס שיגלם עורך דין בדרמה". ג'ייסון לי

עד הפגישה איתו אפשר היה לחשוב שמדובר בסוג של טייפקאסט לא הוגן, אבל מפגש פנים אל פנים מאשש את החשד: ג'ייסון לי הוא אומנם שחקן מאוד כריזמטי, אבל הוא גם מיזנתרופ לא קטן. עוד לפני שנכנס לחדר הזהירו אותי עיתונאיות הוליוודיות מנוסות שמדובר במרואיין ש"לא מפחד משתיקות ארוכות". כובע הבייסבול שחבש, והמראה המוזנח הכללי שהוא מטפח, מוכיחים שהוא גם לא מוטרד במיוחד מהרושם שהוא מותיר אחריו. "התפקיד של ארל היה בשבילי התגשמות חלום", הוא אומר. "אף פעם לא באמת רציתי לגלם דמות בחליפה. אני לא הטיפוס שיגלם עורך דין בדרמה. זה משעמם מדי. עם 'ארל' זו היתה הפעם הראשונה שהיתה לי הזדמנות לשחק דמות מאוד שונה ומשונה, אבל בתפקיד הראשי".

"האמת שהיה לי המון מזל עם ג'ייסון", אומר גרג גרסיה, יוצר הסדרה. "ראיתי אותו בסרטים שבהם הוא תמיד גילם טיפוס מפוקפק, אבל שאתה כצופה בכל זאת מחבב. וגם ארל היה צריך להיות בחור שעשה דברים רעים, ובכל זאת מחבבים אותו. אז ידעתי שהוא יהיה מצוין לתפקיד. ולגבי איתן (רנדי, אחיו של ארל - א.ק), ראיתי אותו באיזה סרט, ובפרשנות של הבמאי בדי.וי.די הוא סיפר על ויכוח שהיה ביניהם, כי איתן לא הסכים שהדמות שהוא מגלם תכוון אקדח כלפי החבר'ה שהוא תפס, כי הוא חשב שהדמות שלו היא כבר לא עד כדי כך מרושעת.

קוראים לי ארל

 הוא הקדיש כל כך הרבה מחשבה לרגע הסתמי הזה, ואז חזרתי לסצינה וצפיתי בה שוב, ואמרתי לעצמי 'הבחור הזה מצוין'. גם כשצופים בסדרה אפשר לראות שהוא תמיד עושה ברקע משהו קורע מצחוק".

סופלי עצמו לא בדיוק מודה באשמה. "אני פשוט מדמיין איך הילדות שלי היו מגיבים לסיטואציה", הוא מסביר את טכניקת המשחק שלו. האמת, שכשמדובר בדמותו של רנדי, אחיו הקטן והמאוד ילדותי של ארל (על גבול המוגבלות, ויש שיאמרו אוטיזם בלתי מאובחן), הרעיון של לקבל השראה מהילדים יכול להיות מאוד מובן. "אני מדמיין מה היה קורה אם הייתי אומר לילדות שלי לקנות קרטון חלב", הוא אומר. "קודם כל הן בכלל לא ירצו ללכת. אבל אם הייתי אומר שהן מוכרחות לחשוב איך להגיע לשם, ואז להגיע, לשלם עבור החלב ולחזור הביתה, זה היה יכול להיות מרתק לראות איך הן עוברות את כל התהליך. אני חושב שזה אותו הדבר עם רנדי. הוא חי בעולם של מבוגרים, אבל הוא ילד".

ניסיון לברר עם סופלי מה בדיוק הבעיה של רנדי עולה בתוהו. "הוא פשוט ילד", הוא אומר.

מה הילדות שלך חושבות על איך שאבא מתנהג בסדרה?

"הן מאוד התעצבנו כשהן ראו את הפיילוט. הן רתחו מזעם. הן אמרו: 'אתה גונב, ואתה שותה אלכוהול וג'ייסון מעשן. זה נורא! מה החברים שלנו יחשבו?', והייתי צריך להסביר להן שכן, הדברים האלה קרו, אבל עכשיו אנחנו מכפרים על זה. ברגע שהן הבינו את זה, הן התחילו לאהוב את הסדרה".

לך ולג'ייסון יש היסטוריה ביחד. סיפרתם בעבר שאתם עושים לא מעט שטויות על הסט. התסריטאים משלבים בסדרה דברים שהם חלק מהכימיה ביניכם בחיים?

"לגמרי. כן. היו פעמים שהם אמרו לנו, 'אתם מכירים את הדבר הזה שאתם עושים? אז אנחנו מכניסים את זה לסדרה. פשוט תעשו את זה כמו שאתם רגילים'. היה למשל איזה שיר שהיינו מהמהמים ושרים אותו תוך כדי הליכה, ועכשיו הם שמו את זה בתור קטע באינטרנט, או משהו".

תמיד היתה ביניכם סוג כזה של כימייה?

"כן. הייתי בן 15 כשהכרנו לראשונה. הוא טיפה יותר מבוגר ממני. ללא ספק הערצתי אותו".