שתף קטע נבחר

כולם מחרימים אותי, נגמרו לי החברים

משכתי כסף מהכספומט וראיתי שאני מאוד קרובה למינוס. הלכתי ברגל. מרגישה כמו חתיכת חרא עני. בעודי משרכת את רגליי באומללות ברחוב המאובק קיבלתי סמס מדוד. פרק 26

בפרקים הקודמים: דורית לקחה מפתח רזוורבי ונכנסה לדירה שלה ושל אייל, מרוב געגועים לנינה, הכלבה. אייל הגיע והתפתח ריב. בינתיים, במשרד, עושים לה פרצופים ובעצם ממדרים אותה. דוד, אחיה הנשוי של סמדי, אשתו השנייה של אבא של דורית, הזמין אצלה עבודה פרטית - תפריטים של מסעדה שהוא מתכוון להקים. 

יותר מדי מחשבות התנגשו לי בראש בזמן שתיכננתי לחכות לבוס שלי, גבי גולדמן, כדי להבין למה הוא לוקח ממני את כל התקציבים שלי. אני אציע לתומי שנלך לראות סרט, חשבתי לעצמי. מצאתי אותה בחדרון שלה, שהיה מקושט בבובות קטנות שהרכיבה מביצי קינדר. פנינית, אם חד הורית עכברית למראה שעבדה בסטודיו ומעולם לא התערבבה איתנו, הנידה בראשה אליי, אספה כמה סקיצות מהשולחן של תומי ויצאה בראש מורכן.

 

הייתי מוכנה להישבע שהיא אפילו לא יודעת איך קוראים לי. כאילו, בשביל מה היא מגיעה לעבודה? רק בשביל לעבוד?

 

תומי הרימה את עיניה באיטיות. נבהלתי מהמבט ששטף אותן לשבריר שניה ונעלם כשהשפילה את עפעפיה.

 

"רוצה לעשות משהו?", שאלתי את תומי, "קפה? סרט? מסעדה?"

 

"לא, תודה", אמרה בקול יבש ודפדפה בקלסר שלה.

 

מי הפיץ פה וירוס אנטי-דורי?

 

"יש עליי פה איזה חרם, או משהו? אני לא מצפה מרותם או מדני שיהיו נחמדים אליי, בטח לא כשזו ההזדמנות שלהם להתחנף ליריב. אבל את? למה את עושה פרצוף?"

 

"את הלכת ואמרת לגבי גולדמן בפרצוף שאני והוא מזדיינים, דורית. אז או שאת בהמה לגמרי, או שאת מכשפה רעה", ענתה תומי.

 

"אבל זה היה בגלל שהוא אמר לי..." ניסיתי להתגונן, ופתאום לא זכרתי מה גבי אמר לי ולמה. תומי ציפתה להמשך, ובסוף אמרה: "עכשיו הוא רותח עליי, כי הוא חושב שאני מספרת לכל העולם שאנחנו מזדיינים. הוא לא מדבר איתי, ולא ברור לי אם אני בכלל אמורה להמשיך לעבוד פה".

 

"הוא זיין ונהנה, ועכשיו הוא יפטר אותך?"

"מה ז'תומרת?" התעצבנתי, "הוא זיין ונהנה, ועכשיו הוא יפטר אותך? נראה לך הגיוני?"

 

תומי לא הסתכלה עליי, ורק סיננה: "עופי לי מהעיניים".

 

התכוונתי לצאת, אבל פתאום תומי קמה וחסמה לי את הדרך. "את חייבת להבין", אמרה, והפנים שלה התחדדו כמו חולדה מרוגזת, "שאת לא, את פשוט לא יכולה לעשות כל מה שבזין שלך, כי האנשים שסביבך פשוט נפגעים ממך כל הזמן!".

 

"כן, כמו אשתו של גבי גולדמן לדוגמה", העפתי אותה הצידה ויצאתי. שמעתי אותה מקללת אותי, ואת אמא שלי, וחייכתי לעצמי, רק בגלל שאף אחר לא חייך אליי כבר הרבה זמן.

 

אני אשכרה שונאת את כל העולם, ואת המשרד הזה במיוחד, בא לי לפוצץ אותו, אמרתי לעצמי, ואורן עבר לידי ולא אמר לי שלום. מהר מדי הוא נכנע לכעס שלי. לא ניסה אפילו להתנצל, להסביר את עצמו.

 

פתאום קפאתי. נגמרו לי כל החברים, חוץ מדנה. החיים האלה הולכים ומתדרדרים משנייה לשנייה, אמרתי לעצמי וירדתי לתפוס מונית לדנה.

 

באבן גבירול אמרתי לנהג לעצור וקפצתי להוציא כסף מהכספומט. הסתבר שאני קרובה באופן מסוכן למינוס. שילמתי והמשכתי ללכת ברגל, מרגישה כמו חתיכת חרא עני, מסכן ומוחרם. בעודי משרכת את רגליי באומללות ברחוב התל האביבי המאובק השמיע הנייד שלי צליל של הזמרת הצרפתייה מילן פארמר, הד מוזר לרצון שלי להיות במקום אחר. לחיות חיים אחרים. זה היה סמס מדוד.

 

"שלום דורית זה דוד מאונין לפגוש אותך צלצלי ונקבה".

 

ברגע הראשון הייתי בטוחה שהוא מודיע לי שהוא מאונן, ושאני אשה (כאילו, דא?). אבל אחרי שפענחתי את כוונתו מבין השגיאות צלצלתי אליו וביקשתי ממנו שיגיע לבית של דנה, מהסיבה הפשוטה שהייתי כעת הבעלים הגאה של 112 שקלים בלבד, ולא רציתי לבזבז אפילו מעט מהם על קפה, כמו שלא רציתי שדוד ישלם עלי ויחשוב שהוא קונה אותי בעד 13 שקל.

 

הבנתי שהוא בעצם בא לקבל קצת אקשן

מרוצה מעצמי על כך שאני מסתגלת בקלות לחיים בלי כרטיס האשראי של אייל, נכנסתי לביתה של דנה והתיישבתי לשרבט משהו על המחשב. קיוויתי שדוד יבוא, ישלם ויעוף משם, אבל כשהוא הפציע בדירה הקטנה, עם טרנינג ממותג וסירחון של בושם מתוק, הבנתי שהוא בעצם בא לקבל קצת אקשן. מסתבר שגברים שמקבלים הזמנה להגיע לדירה מבחורה שמדברת איתם על אורגיות נוטים לפתח תקוות מסוימות. הדפסתי לו את הטקסטים, ונאלצתי להמתין בזמן שהוא קרא אותם (והזיז את שפתיו, תוך כדי. בחיי! הבנאדם הוא קלישאה מהלכת).

 

"אבל זה צריך להיות יותר מקושט", אמר.

 

"זה כבר עניין של גרפיקה", השבתי בסבלנות, מחזיקה את עצמי לא להתפרץ עליו, "אתה צריך גרפיקאית, ואם אין לך אני אמליץ על מישהי מהמשרד שלי". תוך כדי דיבור עלתה לי מול העיניים פנינית.

 

"בחייאת דורית", אמר כשסיים לקרוא, "תפנקי אותי באיזה משקה קר, באתי עד לפה".

 

"מה לגבי מה שכתבתי?" שאלתי, מנסה לרמוז לו שיתמקד, "יש לך הערות?"

 

"למה ככה נשמה?", הוא הרים את רגליו הארוכות, המאובזרות בנעלי התעמלות, והניח אותן על הכסא הבובתי הקטן שדנה קנתה במחיר מופקע ליד שוק הפשפשים – "בואי, הבאי משהו לשתות, תתיישבי גם את, אתם הישראלים כל הזמן רצים, ממהרים. במיאמי אנ...."

 

"תשמע", קטעתי אותו בחוסר סבלנות, "אני..."

 

הוא הביט בי במבט של לקוח מרומה, מצפה לדמות הבחורה החרמנית שתצוץ כבר.

 

"אני פשוט מאוד ממהרת", פלטתי, "וממש ממש צריכה את הכסף כרגע. אז אם אין לך הערות, אשמח לקבל את הכסף".

 

השתררה שתיקה. דוד גירד בראשו בהירהור. "מה עם המאהב ההוא שלך?", ניסה בכוח להעלות את מפלס המתח המיני בחדר.

 

"גמרתי איתו", אמרתי.

 

"ובעלך?" הוא התפלא.

 

"גם. וגם עם רוב החברים שלי גמרתי. גיליתי שכולם בוגדים בי", ניסיתי לצנן אותו.

 

דוד עיכל את המידע באיטיות.

 

"טוב", הוא נעמד על רגליו, "אני רואה שאת לא במצב רוח עכשיו לשבת על העבודה אחרי כל מה שעברת...."

 

"לא לא לא", התקרבתי אליו, "אם יש לך הערות תגיד אותן עכשיו. אני לא רוצה למתוח את זה לעוד מפגש".

 

הוא נשך את השפה שלו בהירהור. לא הבנתי איך נמשכתי אליו אי פעם. "תני לי לחשוב על זה בלילה", הוא תפס את הדפים בשתי ידיים, "אני אקרא בבית וארים לך טלפון. טוב?"

 

"טוב...." התבאסתי. בחיים זה הרי לא ייגמר. הוא סתם ייתפס לעוד ועוד תיקונים רק כדי לראות אותי שוב. ליוויתי אותו לדלת, שנראתה פתאום קטנה לידו.

 

"טוב, נשיקה אפשר לפחות?", הוא התמהמה.

 

נמתחתי על קצות האצבעות כדי לנשק אותו על הלחי המגולחת, כשמעבר לדלת הופיעה דנה. היא הביטה בו, הוא הביט בה, והעיניים שלה התרחבו.

 

"דנה תכירי, זה דוד. דוד – דנה" אמרתי בחוסר רצון. דנה לחצה לו את היד ונראתה המומה קצת.

 

"את נכנסת?" שאלתי את דנה.

 

דוד חייך אליה, זרק איזו מחמאה ויצא החוצה. היא ליוותה אותו בעיניה עד שנעלם.

 

"לא נכון!" אמרתי לה, "הוא? מוצא חן בעינייך???"

 

"דוד הוא ערס", אמרתי בחריפות, "ערס נשוי"

היא זרקה את התיק על הכסא. "איזה חתיך הוא", אמרה בפליאה, אולי משתאה על יכולתה להתלהב מגבר.

 

"דוד הוא ערס", אמרתי בחריפות, "ערס נשוי".

 

"הוא הגבר הכי מהמם שראיתי בחיים", אמרה דנה בקול חולמני. לרגע חשבתי שאני הוזה.

 

"אם ככה את חייבת לראות את הסמס השנון שהוא שלח לי"ץ חיפשתי את הטקסט המופלא שלו והצגתי בפניה, משתדלת לא לצחוק. היא העיפה מבט ונאנחה.

 

"בסדר אל תתרגשי, כולה התלהבתי מגבר בפעם הראשונה בחיי", אמרה.

 

מהדלת נשמע צלצול עצבני. היא קפצה בהתלהבות. "הוא חזר!" קראה דנה.

 

הלכתי לפתוח את הדלת ומצאתי שם זוג עיניים ירוקות יוקדות. מיד טרקתי אותה, אבל יריב הצליח לשרבב נעל אחת בפתח. "דולצ'ה תפתחי", אמר, "אחרת אני אצעק ואעשה לך פה פאדיחות".

 

החלפתי מבטים עם דנה. היא סימנה לי עם הידיים לפתוח לו.

 

המשך הסיפור

 

לקריאת כל הפרקים הקודמים מההתחלה  

 

  • ליהי מנהלת את הפורטל הסלולרי "אחותי" ברשת אורנג' ואת הפורטל הסלולרי לנערות דק"ב.

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
גיליתי שכולם בוגדים בי
גיליתי שכולם בוגדים בי
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים