שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איטליה כמודל לפריחת הקואופרטיבים
    דרכם של האיטלקים לטפל בבעיות חברתיות מרתקת, ויש ללמוד מהם על צמיחת הקואופרטיבים הסוציאליים. עלינו ללמוד גם על החקיקה וההקלות במיסוי המעודדות את פריחת הקואופרציה, ולקדם חקיקה מקבילה בנושא. אילנה לפידות מסבירה מה גורם להצלחת הקואופרטיבים באירופה - לעומת פירוקם במקומותינו

    שעה שבישראל נסוגים הקואופרציה  והערכים השיתופיים, שהיו מאבני היסוד של החברה הישראלית, בעולם קיימת - ואף מתפתחת - תנועה קואופרטיבית אדירה, חיה ותוססת. דווקא בעידן הגלובליזציה, השוק הפתוח והתחרות החופשית, מתברר כי יש מקום לתאגיד עסקי אוטונומי שמפעילה קבוצת בעלי מניות השווים אלה לאלה. קואופרטיב המבוסס על סולידריות ואחריות משותפת, צדק חברתי ודמוקרטיה, ויכול להתחרות בשוק ובמקביל לדאוג לרווחת חבריו. תאגיד עסקי המחובר לקהילה שבה הוא פועל ומקושר, בו זמנית, לארגונים גלובליים. 

     

    ארגון-הגג "ICA" (ברית הקואופרציה הבינלאומית), מונה כיום כשמונה מיליון חברי קואופרטיבים בכ-120 מדינות. תחומי הפעילות של הקואופרציה המודרנית התרחבו, ובצד ענפים מסורתיים דוגמת חקלאות, תעשייה, מלאכה, תחבורה, דייג, בנקאות, צרכנות, תיירות, בנייה ושיכון, יש גם קואופרטיבים המספקים שירותי חינוך, תקשורת, תרבות, טיפול באוכלוסיות חלשות, עסקים קטנים ועוד. גם הארגונים העולמיים מכירים בערך פעילות המערכות הקואופרטיביות ויכולתה לייצר מקומות עבודה, לשמור על ערכי השיתוף ולהיאבק בעוני. כך למשל עצרת האו"ם הכירה בחשיבות הקואופרציה, ובשנת 2002 החליטה לעודד את התפתחותה בעולם, וכמוה גם ארגון העבודה הבינלאומי "ILO".

     

     

    המודל האיטלקי של "לגה קואופ"

    מה גורם להצלחת והתפתחות הקואופרטיבים בעולם - לעומת פירוקם במקומותינו? כדי להבין את הגורמים לכך, יצאו קבוצות ויחידים ישראלים העוסקים בנושא כדי ללמוד מניסיונם של אחרים. חלקם ביקרו במונדרגון שבספרד, שם התוודעו לתנועה הקואופרטיבית המשגשגת של הבאסקים, אחרים ביקרו לאחרונה באיטליה, בה הקואופרציה מהווה גורם חשוב בכלכלה המקומית. יש הרבה מה ללמוד מהתנאים המאפשרים והמעודדים התארגנות קואופרטיבית באיטליה ובמדינות אירופה. כ-200 שנות קואופרציה, מאז ייסדו "חלוצי רוצ'דייל" את הצרכנייה השיתופית הראשונה בשנת 1844, מהוות תשתית למסורת ותרבות של התארגנות שיתופית.

     

    באיטליה, למעלה ממיליון העובדים המועסקים בקואופרטיבים השונים, מכונסים תחת חמישה ארגוני-גג גדולים ובינוניים הקשורים לזרמים שונים, דתיים או חילוניים. "לגה קואופ", שנוסד בשנת 1886, הוא אחד הגדולים שבהם, וחברים בו כ-15,000 קואופרטיבים בתחומים שונים ומגוונים. הארגון מחולק על-פי הסקטורים השונים, כל-אחד מהם מנוהל באופן אוטונומי ופועל בהתאם לצרכיו: חקלאות וייצור מזון (220,000 חברים); דייג (18,930 חברים); תעשייה (24,000 חברים); שירותים (128,000 חברים); שירותים סוציאליים (63,200 חברים); תיירות

    (2,080 חברים); רשת הפצה סיטונאית (3,600 חברים); שיכונים משותפים (420,000 חברים); ופעילויות נוספות (456,000 חברים).

     

    בשנת 2006, המחזור השנתי של ארגוני "לגה קואופ" עמד על 50,397 מיליון יורו. ארגון-הגג המייצג אותם מספק להם שירותים דוגמת קרנות מימון, ביטוח, ייעוץ משפטי ועוד, ודואג להפצת ערכי השיתוף והסולידריות. במקביל, הוא מוביל התארגנויות אזוריות ומפעיל משרדים באזורים שבהם מרוכזים הקואופרטיבים. כך למשל המשרד האזורי בבולוניה, בירת חבל אמיליה-רומנה הנחשב ל"ארץ הקואופרטיבים", מספק ללא תשלום שירותים לקואופרטיבים החברים ב"לגה" בענייני מיסוי, ייעוץ מקצועי ומשפטי, קשרי מסחר ושותפויות, ייצוג מול הרשויות והאיגודים המקצועיים ועוד. המשרדים האזוריים מסייעים להתארגנויות השיתופיות החברות בהם בפיתוח ובמימון, ואמונים על קרנות הון סיכון, ערבויות ויצירת מקומות עבודה.

     

     

    הטבות מס, קרן רזרבה ודיווידנדים לחברים

    מובן מאליו שהפיתוח הנמרץ והצלחת הקואופרטיבים לא היו מתרחשים ללא מדינה תומכת. סעיף 45 בחוקה של איטליה קובע כי, "הרפובליקה מכירה בתפקיד החברתי של הקואופרציה, ובייחודיות שלה בהדדיות ובמוטיבציה שלא למטרות רווח. החוק מקדם ומעודד את צמיחת הקואופרציה על-ידי האמצעים המתאימים ביותר שיבטיחו, באמצעות פיקוח מתאים, את הייחודיות והשיתופיות של הקואופרטיבים". נאמנה להכרזה, הממשלה האיטלקית מעניקה יתרונות לקואופרטיבים ומחזקת אותם כדי שיוכלו להתחרות בשוק הפתוח, אך מאידך מגבילה את חלוקת הרווחים לחברים בלבד.  

     

    איך זה עובד בפועל? כל קואופרטיב חייב לשמור רזרבה כספית, ולא ניתן לחלק את כל הרווחים כדיבידנד לחברים, אף לא עם פירוקו. במקביל, הם נהנים מהטבות כספיות בתחום המיסוי, המהוות בין היתר כוח מניע להקמת ופיתוח קואופרטיבים. בשנת 2003 נכנסה לתוקפה רפורמה כלכלית שאיגדה למסגרת אחת את מאות החוקים והתקנות שנגעו לפעילות הקואופרציה. כיום מבחינים באיטליה בין שני סוגי קואופרטיבים: שתפניים, שלמעלה מ-55% מהעובדים בהם הינם חברים; וקואופרטיבים שאינם עונים על דרישת השיתוף וההדדיות, בהם מועסקים יותר שכירים מחברים. חברה פרטית משלמת 33% מס הכנסה, קואופרטיב שיתופי משלם רק 9% מס - בעוד קואופרטיב שלמעלה מ-51% מעובדיו שכירים מעביר למדינה 25% מס.

     

    הקואופרטיב חייב להתנהל בדרך דמוקרטית ולכל חבר בו קול אחד. אסיפת החברים היא שמחליטה על גובה קרן הרזרבה השמורה בידי הדירקטוריון, והם נהנים ממכניזם המאפשר לספק הטבות כמו החזר עבור מאמץ בקואופרטיב היצרני או הנחה למי שקונה יותר בקואופטיב הצרכני. השכר דיפרנציאלי ואין הגבלה בהפרשי השכר, אולם לרוב שכרו של מנהל נמוך בכ-30% מזה של המקביל לו בשוק הפרטי. ובכל זאת, מנהלים מוכשרים רבים מעדיפים, מבחירה, להיות חברים בקואופרטיב.

     

     

    הקואופרטיבים בשירות המדינה

    תופעה ייחודית נוספת היא קיומם של "הקואופרטיבים הסוציאליים" (SCs). הממשלה באיטליה, שככל הנראה אינה מצליחה לתפקד כמדינת רווחה, העבירה את האחריות לשירותי רווחה שונים לקואופרטיבים המקבלים את מימונם ממנה. העובדה שבין השנים 1985 עד 2003 גדל מספר הקואופרטיבים הסוציאליים באיטליה מ-650 ל-7,400, מהווה משום היענות של הקואופרציה לאתגר שבטיפול באוכלוסיית המוחלשות. וכך, שירותים חברתיים, המסופקים בארץ על-ידי עמותות, קרנות צדקה וארגוני מתנדבים, מופקדים באיטליה בידי קואופרטיבים הנחשבים

    לחלק מהמגזר השלישי - והקואופרציה מחליפה את הסקטור הציבורי, מפעילה יותר ויותר יוזמות חברתיות ומתחרה על מכרזים לניהול שירותים קהילתיים.

     

    דרכם של האיטלקים לטפל בנושאים החברתיים מרתקת, ובהחלט כדאי ללמוד מהם על התפתחות הקואופרטיבים הסוציאליים. עלינו ללמוד גם את נושא החקיקה וההקלות במיסוי, המעודדות את צמיחת הקואופרטיבים בארצות אירופה. שכן בישראל של 2007, לא רק שאין תמריצים ממשלתיים להקמת אגודות שיתופיות חדשות, אלא יש מי שמדרבן אגודות שיתופיות קיימות כמו קיבוצים ומושבים להתפטר מנכסיהן. אך התהוותן של קבוצות אנשים, בעיקר נשים, המבקשות להקים עסקים משותפים, דווקא מעידה על צורך ממשי בקואופרציה בישראל. קואופרטיב יכול לספק תשובה טובה ליצירת מקומות עבודה, לפרנסה מכובדת, ולהתנהלות דמוקרטית ושוויונית. רשת ארגונים ואנשים מוכנים לסייע לקבוצות האלה, אך אין בכך די. דרושה גם חקיקה תומכת ותמריצים, דוגמת אלה הקיימים באירופה, כדי שהעסקים השיתופיים יעמדו על רגליהם.

     

    אילנה לפידות, חברת קיבוץ צרעה, היא מנהלת המרכז ללימודי קואופרציה ביד טבנקין , המרכז המחקרי, הרעיוני והתיעודי של התנועה הקיבוצית 


     

    • המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות. מדור שבועי מגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים