כשאין לך את מי להאשים, תאשימי אותי
כי אני חייב להיות אשם, אני הרי הגבר. למשוואה "אחותך, אמא שלך, אשתך" פשוט חייב להיות צד שני, וזה אני. אני האח, הבן, האבא והבעל. תראו לי אנס אחד שלא ענה על לפחות אחת מההגדרות שציינתי. מירמור קטן ומחויך בצבעי פסטל
ערב אביך ולח בתל אביב. שעת שקיעה, והבניינים מזילים אגלי סיד כזיעה. האבק מכסה הכל חוץ מהמחשופים, ולנשום הופך לעניין של מותרות. יושב על חוף הים ומקשיב לגברת צודקת בביקני כחול שולפת מהסל תסכולים שהביאה במקום אבטיח. טרוניותיה הבלתי פוסקות נשמעות כמו רדיו חבוט התקוע על שתי תחנות במקביל. אני חושב שקו הבסיס של הזרם מכיוונה עבד על המנטרה "אתם אשמים", אבל כיוון שכבר ציינתי שהיא לא הביאה אבטיח - התעלמתי. לאחר עוד כעשר דקות של תוכחה כללית היא שמה לב שאני לא שם זין, וגברת צודקת לא תיתן שיתעלמו ממנה ויתבוננו בשקיעה. אז היא עשתה את מה שעושה כל אשה שרוצה תשומת לב ע-כ-ש-י-ו והפכה את זה לאישי.
היא אמרה שאני אדיש מדי, ואני בדיוק הסיבה שדברים כאלה קורים. היא מוללה וגוללה איך הגברים מנציחים את חוסר השיוויון ואת האפליה המינית, נופפה מולי עם סטטיסטיקת "אחת משלוש" וצעקה לי "אמא שלך, אחותך, אשתך", עם זעם קדוש בעיניה, שכן בכל אחד מאיתנו מסתתר ברסלב קטן. היא חזרה וסיפרה איך קפצו עליה מאחורה וכמעט כמעט, רק שהיא צעקה והשכן שישב במרפסת רץ למטה. היא סיפרה כמה פחד הרגישה כשקראה לעזרה, לא יודעת אם הבחור שהציל אותה מתכוון לנסות לתקוף אותה גם הוא. כי גם זה כבר קרה בעבר, היא קראה את זה בעיתון היומי. היה לה מזל גדול, אבל היא הדגישה "יש כל כך הרבה שלא היה להן מזל כמוני..."
לא אגלה סוד גדול לאף אחד אם אומר שיש הרבה חרא בחוץ
זווית נשית:
את מאשימה את עצמך, כך לפחות יש לך שליטה
הדס פרידמן
אחותך, חברה שלך, אולי בתך או אמך, הוטרדו מינית. אחת מכל שלוש נשים. אם תראו אותן ברחוב, לא תזהו אותן. אין להן קרן על המצח, שתעיד כי הן עברו או עוברות אונס או הטרדה. חלקן במערכות יחסים, חלקן נשואות, חלקן רווקות. ואתם, שלא חוויתם, לעולם לא ממש תדעו מה קורה לנו שם, בפנים
צודקת הגברת. אני מניח שלא אגלה סוד גדול לאף אחד אם אומר שיש הרבה חרא בחוץ. אני מתבייש כשאני שומע על משה קצב, ואני מתרתח מחימה כשאני רואה איך הוא משתמש בתרגילים הכי מביכים שיש. יש לזכור שהסיבה היחידה שבגללה קצב נשפט בתקשורת היא שהוא סירב ללכת למשפט. בהליך משפטי היה מותר לו לזעוק "סוביודיצה". אבל למשוך זמן כדי לתת לתקשורת להתנגח בו, ואז פתאום להכריז "כולם עכשיו משוחדים" אמור להעליב את האינטליגנציה של כולנו. זה בסדר, גברת צודקת ממילא אומרת שאנחנו לא אינטליגנטים במיוחד.
השקיעה כבר חרחרה יחד עם מדוזה על החוף, מטילה צבעי פסטל על השמיים כמו ילד הטובל ידיו ומורח אותן משוחות בצבעים על השמיים הנמתחים עד הנצח. חבל לי לראות שהנצח היום הוא פרויקט נדל"ני, אבל גברת צודקת דרשה תשומת לב, וכשהגברת דורשת...
אמרתי לה שאם אין לה את מי להאשים, שתאשים אותי. כי אני חייב להיות אשם, אני הרי הגבר. למשוואה "אחותך, אמא שלך, אשתך" פשוט חייב להיות צד שני, וזה אני. אני האח, הבן, האבא והבעל, פשוט כי אין אפשרויות אחרות. תראו לי אנס אחד שלא ענה לאחת אם לא כמה מההגדרות שציינתי. טרחתי לציין בפניה שאמנם כרגע במספור ההטרדות הזכורות לי אני עומד על אפס, אבל אני מבטיח להשתפר בעתיד. הסטטיסטיקה חייבת להתיישר, ונראה שנגזר גורלי. גברת צודקת מחליפה בשלב הזה צבעים מהר יותר מהרמזור המסריח בצומת בית מעריב. שתסבול, לא הביאה אבטיח כמו שהבטיחה כשהצעתי לעצור לקנות בדרך. יאללה, אין בעיה – אני אשם.
אחד הדברים היציבים ביותר ביקום הוא כמה צודקת היא, גברת צודקת. העובדה שהסטטיסטיקה שאני אוהב כל כך מסרבת להראות שזה אפשרי אינה מרשימה אותי. תנו לי אקסל, ואני גורם לכל גרף להראות עקום ככל שתרצו.
הוצאתי את זה על המדוזה שעל החוף
טוקבק כדורבנות:
המשוואה אחת משלוש לא מחייבת שעל כל אשה שנפגעה מתקיפה מינית יש תוקף שונה / הדס, ת"א
ברור שלא כולכם אשמים. ברור שלא כל גבר הוא אנס בפוטנציה. אבל יש את אלה שכן יכולים להיות, ואנחנו לאו דווקא נדע מי הוא, עד שיהיה מאוחר מדי, ותסלח לי באמת שזה מפחיד אותי.
תסלח לי באמת שזה כואב לי, או לכל אחת שעברה משהו דומה ותסלח לנו שאחת הדרכים היחידות שיש לנו לצאת מזה קצת יותר שפויות, זה להגיד, לשנן ולהבין את הסטטיסטיקה, שבשבילך זה אולי מספרים, אבל בשבילי זה בני אדם. והבנה שאני לא לבד...
המשוואה אחת משלוש לא מחייבת שעל כל אשה שנפגעה מתקיפה מינית יש תוקף שונה. כמו בני סלע שהינו סידרתי, או כמו שהקצב מואשם ב-10, ולך תדע אם לא היו יותר מקרים, תעשה את החשבון לבד - זה לא 1:1, גבר אחד יכול לעשות מעשים לכמה וכמה נשים. וזה בדרך כלל מה שקורה...
אז אני אהיה אשם, ונוכל סוף סוף לסיים את הדיון המטופש הזה שנמתח ארוך מדי על שקיעה קצרה מדי. אפילו האמא של הילד בשמיים באה לקחת אותו הביתה ולשטוף ידיים. שקלתי להזכיר להם שגם הם בסטטיסטיקה, אבל הציניות לא נגעה בהם עדיין, אז הוצאתי את זה על המדוזה שעל החוף. "סבתא רבא שלך צרבה אותי כשהייתי בן 12! את אשמה!". היא לא הגיבה, כי היא היתה מתה. מדוזות פשוט מתות עליי...
"סססאמק, בואי נלך לקנות אבטיח כבר", אמרתי לגברת שלי. אספתי את המחצלת, את הכפכפים ואת התיק. דאגתי לקחת את הארנק, את השש-בש ואת משקפי השמש שהיא תמיד שוכחת על החוף. פשוט נמאס לי לרוץ באמצע הלילה לחפש אותו, אז אני מוודא שהוא שם ומנגב את החול מהשקית של הבירות. כמובן שהכל קורס בבת אחת, ורגע אחר כך גב' צודקת קורסת גם היא, תוך געיית צחוק.
היא מחבקת אותי אחרי שאני אומר לה שאין סיכוי שאני מנגב ממנה את החול. אני האח שלה. יותר מאוחר, כשנלך לישון ביחד בלי סקס, אני אהיה בעלה. רעש בחלון שלשום גרם לה לצעוק את השם שלי, ואז הייתי אבא שלה.
כמו שאמרתי, אי אפשר לברוח מהסטטיסטיקה, אני יכול להראות לכם את זה באקסל...
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
