דעה: ימי האאוטלוק השולחני ודוא"ל הספקית ספורים

בימים הראשונים של האינטרנט המסחרי בישראל, באמצע שנות ה-90 הרחוקות, הדואר האלקטרוני וספקית האינטרנט התאימו יחד כמו לחם ושוקולד למריחה. רוב האנשים החזיקו במחשב אחד, לרוב בבית, ומי חשב אז על מחשבים ניידים וטלפונים חכמים המחוברים לאינטרנט אלחוטי או סלולרי. משתמשים שכן נהנו מגישה ליותר ממחשב אחד לא חשו בצורך בוער לבדוק אימייל מכל מקום - בשביל כמה הודעות ספאם וניוזלטרים אפשר לחכות כמה שעות. אלה היו ימי הזוהר של פרוטוקול POP3 או בשמו המלא, Post Office Protocol version 3.

ימי ה-POP3

האינטרנט עדיין לא מילא מקום כל כך מהותי בחיי האנשים באותם ימים. מאחר והרגלי השימוש משתנים לאט, גם כאשר הופיעו שירותי הדוא"ל המקוונים הראשונים, ובראשם הוטמייל ב-1997, אז עוד לא בשליטת מיקרוסופט, השינוי לא היה מיידי. על אף ששירותי הדוא"ל המקוונים סיפקו גישה לאימייל מכל מקום, יתרונם על פני התיבות שהציעו ספקיות

האינטרנט לא היה מובהק.

התיבות של הספקיות היו גדולות יותר - חמישה עד 10 מגה בייט לעומת 1 או 2 מגה בייט בלבד בשירותי ה-Webmail, הממשקים של תוכנות הדואר האלקטרוני היו נוחים יותר לשימוש לעומת Hotmail.com או Yahoo Mail, ואנשים לא רצו להיפרד מכתובת מייל שלהם אצל הספקית, שהייתה מוכרת לכל קרוביהם. רבים השתמשו בדוא"ל הרשת במקביל למייל של הספקית, וייעדו את הראשונה לצורך רישום לניוזלטרים ושירותים שונים ברשת בעוד השנייה שימשה למיילים פרטיים.

אפשר לסמן את קו פרשת המים, או אז הופר האיזון באופן בולט לטובת שירותי ה-Webmail ב-1 באפריל, 2004, יום השקת Gmail. שירותי הדוא"ל רשת הציעו לראשונה נפח אחסון משמעותי בהרבה לעומת תיבות ה-POP3. גוגל גם שילבה לראשונה ב-Webmail מסנן אנטי ספאם יעיל. במקביל, הספאם והווירוסים החלו להציף את תיבות הספקיות, ומי שרצה להיפטר מהם נאלץ להתקין תוכנת סינון טובה או לשלם לספקית על אנטי ספאם ואנטי וירוס. כאשר החלופה היא תיבה חינמית וגדולה, די ברור במה בוחרים רוב המשתמשים.

אם חושבים על זה, התפישה של שמירת עותק של ההודעות האישיות בשרת הדוא"ל של ספקית האינטרנט והורדתן בנפחים גדלים והולכים אל תוך המחשב, רק כדי למחוק את רובן מאוחר יותר, מבזבזת רוחב פס שלא לצורך ומיושנת לחלוטין. אם חלילה ייהרס הדיסק הקשיח ירדו לטימיון כל ההודעות שהורדו אליו. הרבה יותר יעיל ובטוח לבדוק את המייל מכל מקום דרך הדפדפן באמצעות שירות של חברה בינלאומית גדולה, אשר פגיעה פחות לאפשרות של קריסה.

ה-Webmail עובר פיתוח מואץ

בעקבות Gmail עברו שירותי ה-Webmail פיתוח מואץ. המתקדמים ביותר משלבים ממשקי AJAX המציעים חוויה של גרירה והדבקה - ממש כמו האינטראקציה שמספקות תוכנות דואר אלקטרוני שולחניות. שירותים אלה צפויים להשתלב כחלק מאיזור אישי מקוון, המכונה בשם הכללי Office 2.0. באיזורים מקוונים אלה נוכל לשלוח ולקבל מיילים, לקבוע פגישות ביומן, לכתוב, לקרוא ולאחסן מסמכים און ליין, לקרוא חדשות ב-RSS, לתרגם הודעות בין שפות באמצעות מנוע תרגום אוטומטי, לשלוח ולקבל מסרים מידיים ו-SMS ועוד.

כלל לא מדובר בעתיד רחוק - רוב האפשרויות האלה כבר משולבות בממשק של Gmail. המשמעות היא כי Webmail לבדו אינו מספיק עוד, ומי שירצה לעמוד בתחרות (סביר

להניח כי רק חברות האינטרנט הגדולות יעמדו בכך) ייאלץ לספק למשתמשיו חווית שימוש מלאה ומשודרגת.

בחודשים האחרונים המגמה הואצה. הבחנתי כי יותר ויותר חברים, עמיתים לעבודה ובני משפחה נטשו את הדוא"ל של ספקית האינטרנט וכמעט בלי לשים לב, גם אני הפסקתי לבדוק את ה-POP3 שלי. הקלף האחרון שנשאר לספקיות - האיום המוסווה באיבוד הכתובת שלכם אם תעזבו אותן - כבר אינו אפקטיבי כפי שהיה. בזכות הקלף הזה הן שכנעו לא מעט אנשים בעבר, כולל אותי, לשלם להן עוד כמה שקלים בחודש רק כדי לשמור על התיבה.

חסרונות ה-Webmail, יתרונות הספקית

חלק מהספקיות הגדילו את התיבות ל-1 גיגה בייט, וכולן מציעות שירותי אימייל מקוונים, כדי לאפשר למנויים לשלוח ולקבל מייל מכל מחשב, אך זהו קרב אבוד מבחינתן. אם הן לא יעמדו בקצב של ספקיות ה-Webmail, קרב היום בו הן יסגרו את התיבות שלהן.

למרות הכל, השירות שהספקיות מציעות לא גרוע, ואילו שירותי ה-Webmail רחוקים משלמות. הספקיות מספקות תמיכה טלפונית חינם בעברית, היעילה במיוחד למשתמשים מתחילים. לעומת זאת, ניסיון לאתר אפשרות ליצירת קשר אצל אחד משירותי ה-Webmail יעלה לכם בתסכול.

מספר תקלות שאירעו בשירותים מקוונים בחודשים האחרונים, בהן ב-Google Reader ו-iGoogle, קורא ה-RSS ושירות דף הבית האישי של גוגל, בהתאמה, המחישו כי האפשרות של קריסת ה-Webmail ומחיקת ההודעות היא בהחלט אפשרית. המסקנה: חשוב לגבות הודעות חשובות.

נוסף על כך, תמורת השימוש בשירות חינם אתם נאלצים לאפשר לחברות בינלאומיות לסרוק את ההודעות שלכם כדי להתאים עבורכם פרסומות. למרות הצהרות הפרטיות שלהן, המשמעות היא כי שתרבו להשתמש בשירותים אלה, כך החברות יצברו עוד מידע האישי אודותיכם. זו תזכורת נוספת לכך שגם שירותים חינמיים עולים לפעמים ביוקר.