פותחים עונה ב-NFL: סן דייגו צ'ארג'רס

אז מי אחראי להצלחה של הסן דייגו צ'ארג'רס בשנים האחרונות - המאמן מרטי שוטנהיימר, המנכ"ל איי.ג'יי. סמית' או אולי משפחת ספאנוס, המחזיקה בבעלות על הקבוצה? האמת, זה לא כל כך משנה למי מגיע הקרדיט. סמית' החליט כי הוא זה שעיצב, תיכנן ובנה את הצ'ארג'ס וכשהמאבק עם שוטנהיימר החריף בעקבות האכזבה בפלייאוף, החליט לשלוח את המאמן בן ה-63 לגמלאות. הספאנוסים גיבו את המנכ"ל, ולשוטנהיימר נשאר רק להתלונן בדרך אל תהום הנשייה של הלוזרים.

שוטנהיימר, סמית' והספאנוסים מחליפים מהלומות, אבל היי...עם כל מלחמות היוקרה הללו, כמעט ושכחנו שלהצלחת ה'בולטס' יש אבא אחד - לדייניאן טומלינסון, הראנינג-בק הטוב בליגה. השחקן ניפץ, ניתץ וריסק בעונה האחרונה כל שחקן הגנה שניסה לבלום אותו וכך גם מספר שיאים עם 31 טאצ'דאונס בעונה האחרונה, 186 נקודות שצבר לאורכה והישגים רבים רבים אחרים. בסיום העונה נבחר מטבע הדברים כ-MVP וכזה ישאר בוודאי גם בעונה הקרובה.

לדייניאן טומלינסון. LT שובר עוד שיא (איי.אף.פי)

אל.טי. הוא באמת שחקן מיוחד, קומבינציה של כוח, מהירות, פיקחות ואינסטינקטים בריאים, אבל טוב ככל שיהיה (וכבר עכשיו, הוא אחד הטובים שהיו ויהיו אי פעם) - הצ'ארג'רס לא ינצחו ללא צוות מסייע וללא חבורת מאמנים. משום מה, סמית' חושב שנורב טרנר יצליח יותר מקודמו בתפקיד, למרות ששניהם סובלים מתסמונת 'המאמן המוערך, שלא יודע ללכת עד הסוף'. טרנר, שנכשל בעבר כמאמן ראשי בדאלאס, וושינגטון ואוקלנד ינסה לשנות את הרושם. גם שוטנהיימר ניסה.

זה לא חייב להיגמר כך, כי לצ'ארג'רס על פי רבים וטובים יש את הסגל העמוק ביותר בליגה - סגל שכמעט לא השתנה העונה (בין השאר בגלל שהחוזה של טומלינסון אוכל הרבה מתקציב המשכורות של הקבוצה). ובכל זאת, בין טומלינסון לאנטוניו גייטס לשון מרימן, יש יותר מדי נקודות חיכוך שהן נקודות תורפה. אם טרנר לא יצליח לחבר אותן, סמית' לא יהסס לשלוח אותו ועוזריו לכלוב האריות בגן החיות המפורסם של סן דייגו.

התקפה

על פי רוב זהו הקווטרבק שעושה את ההתקפה של הקבוצה, אולם במקרה של הצ'ארג'רס, יהיה זה הראנינג-בק טומלינסון שמכתיב את הזמנים ואת הנתיבים על פי הן מתנהלת ההתקפה. לא, אין מדובר באגואיסט מהסוג של טרל אוונס, אלא פשוט שחקן יחיד במינו שיכול לקחת על גבו את חבריו לקבוצה וכן את היריבים שמנסים לעצור אותו. מי שיעזור לו הוא הפול-בק הנאמן לורנזו ניל, שמגונן עליו מעל הגיע לסן דייגו לפני שש שנים. מייקל טרנר הוא מחליף מצוין שיגבה אותו מהספסל.

הכל נבנה סביב אל.טי. ופמלייתו וכשמדובר על בנייה, אפשר רק להתפעל מקיר הבטון המחוסם שהוצב בקו ההתקפה. הגארד מייק גוף בלע המון דשא סינטטי בתשע שנותיו בליגה ועזר לעצב את הקו הצעיר שנבנה בסן דייגו תחת השגחת שוטנהיימר ומאמן ההתקפה קאם קמרון (היום מאמן ראשי במיאמי). אל הסנטר ניק הארדוויק, הגארד קריס דילמן והאופנסיב-טאקל שון אוליבייה הצטרף אשתקד הטאקל הענק מרקוס מקניל, שנבחר לפרו-בול כבר בשנתו הראשונה.

טומלינסון (מימין) עם שומר הראש שלו לורנזו ניל. צמד חמד (איי.פי)

מקניל תורם להצלחה של טומלינסון, שנוהג להסתתר מאחוריו בריצותיו האופקיות, וגם להצלחה של פיליפ ריברס, שהפתיע לטובה בעונתו הראשונה כיורשו של דרו בריז. ועדיין, יש המון סימני שאלה בנוגע לבגרות ולמיומנות של הקווטרבק הצעיר, שמושפע מטומלינסון ומשחק הריצה, יותר משהו משפיע על המשחק. יש לו השנה גם מחסור ברסיברים. אריק פארקר, וינסנט ג'קסון והרוקי קרייג דייויס לא אמינים דיים. זו עוד סיבה למסור שוב ושוב לגייטס, הטייט-אנד ההתקפי הטוב בליגה.

הגנה

אם במפת ההתקפה ניתן לקבוע מספר נ.צ. בולטים כמו טומלינסון, גייטס וריברס, הרי שבכל הנוגע להגנה יש יותר מדי נ.צ. ואם תנסה למפות אותה כנרגע שתסחף למערבולת בלתי אפשרית של אחת הטובות והקשוחות בליגה - בעצם זה צפוי לקרות גם בלי מפות. זה מתחיל ממרימן, הליינבקר הבלתי נלאה שמשול לטומלינסון של ההגנה. הוא נע מהר כל כך בין כל אגפי המערך ובנחישות גדולה כל כך. זה גורם לקווטרבק היריב חוסר אוריינטציה - לפני המהלך, ואחריו כשמרימן מעליו.

אולשנסקי. כוכב עולה וגם מגן דוד (Mike Nowak, SD Chargers)

מרימן סיים את העונה שעברה עם 17 סאקס והוא סוחף אחריו גם את הליינבקר שון פיליפס, שבעצמו סיים עם 11.5 כאלה. השניים יכולים להשתחרר במרדף אחר הקווטרבק, מאחר וקו ההגנה הקצר אך העבה, עושה את העבודה נגד הריצה. במרכז ניצב ג'מאל וויליאמס ו-160 קילוגרמיו. מהצדדים חוסמים את הדרך לואיס קסטיו ואיגור אולשנסקי בן ה-25, גאוות העם היהודי, שתורם להפצת מורשת עמנו. יותר ויותר שחקנים לומדים להכיר מקרוב את מגני הדוד שמקועקעים על כתפיו.

את החבילה ההגנתית עוטפים קוונטין ג'אמר, דרייטון פלורנס, אנטוניו קרומטרי והרוקי פול אוליבר שנותנים למאמן ההגנה החדש טד קוטרל רוטצייה עמוקה של קורנרבקים צעירים, מהירים וחזקים. הרוקי המבטיח אריק וודל יוכל לגבות אותם במידת הצורך, אך בינתיים יתופקד כסייפטי לצד אלו הוותיקים יותר קלינטון הארט, מרלון מקרי ובהאוו ג'ו - ליינאפ מרשים ביותר מאחור.

פיליפ ריברס. הקווטרבק הצעיר באמת טוב מספיק? (איי.פי)

ספיישל טים

ההשקעה בקיקר הצעיר נייט קידינג משתלמת ככל שהוא צובר ניסיון. מייק סייפרס הוא הפאנטר. טרנר ופארקר לא מבריקים כמחזירי בעיטות.

על שולחן ההימורים

ג'וקר: לדייניאן טומלינסון - הרבה חשבו שיוכלו לעצור אותו. מי הצליח?

קלף מהשרוול: אריק וודל - הרוקי מאוניברסיטת יוטה אמנם מתויג כסייפטי, אך יוסט לא פעם לעמדת הקורנרבק. אם טרנר ירחיק לכת, הוא יוכל גם לתת לא לנסות את מזלו כראנינג-בק, קווטרבק, מחזיר בעיטות, פאנטר והולדר. זה לא שהוא לא עשה זאת בעבר.

רולטה: אריק פארקר - הוא מהיר מאוד, אבל רשלני בתפיסה. אוהדי הצ'ארג'רס לא סולחים לו על השמטת הכדור בחצי גמר ה-AFC מול ניו אינגלנד אשתקד. האם הזכרנו שהוא הרסיבר הכי הראשון של הקבוצה?

ערבוב החפיסה: צוות האימון - זה התחיל בנטישת מאמן ההתקפה קמרון למיאמי, המשיך בעזיבת מקבילו ההגנתי ווייד פיליפס לדאלאס ונגמר בפיטורי שוטנהיימר. במשחק הפוקר הזה, המנכ"ל סמית' מחזיק את כל הקלפים.

מה בקופה? הצ'ארג'רס בטוחים כי זו השנה שלהם וכך גם רבים מהפרשנים. הרשו לי לפקפק. הכל נראה יותר מדי טוב. תקלה קטנה ומגדל הקלפים עלול להתמוטט.

• לתגובות אישיות לכותב: bogen.blogen@yahoo.com