שתף קטע נבחר

חסר שחר

ממרחק 30 שנה נראה "סוכן הוד מלכותו" של דוד שחר טקסט מיושן ודברני שחלקו הבלשי תפור בחובבנות. אבל יש כמה סיפורים יפים, ובראשם הפרק המיני על תמרה הלוהטת, שדווקא בו מתגלה שחר במיטבו

למרות הכותרת הג'יימס בונדית ותמונת האקדח הענק בשער ולמרות תקציר העלילה התואם בגב הספר, "סוכן הוד מלכותו" של דוד שחר, שהופיע מחדש לאחר כמעט שלושים שנה, איננו כלל ספר ריגול. לרושם המוטעה תורמת גם אחרית-הדבר שכתב בנו של המחבר, פרופ' מאיר שחר, העוסקת בקשר שבין המרגל האמיתי ברקע הסיפור לדמות הבדויה מעיקרה שיצר הסופר. למעשה, החלק הריגולי פרופר, זה העוסק בבגידתו של לוחם האצ"ל היינריך רינהולד בארגונו ובניסיון להורגו לאחר שנחשף כסוכן בריטי, תופס רק דפים ספורים מתוך 409 עמודי הספר הצפופים, שעיקרם רומן אהבה מימי המנדט הבריטי, המתובל בסיפורי ילדות של המחבר ובחוויותיו העיתונאיות למחצה ממלחמת יום כיפור. עד כאן ההטעיה הקלה הראשונה.

 

ההטעיה השנייה - ואולי 'תהייה' היא המילה המתאימה - קשורה לשבחים המפליגים המצוטטים בגב הספר: אלה של זוכה הנובל סול בלו ואלה של הסופר המשובח חיים באר, שבעיניו הספר הזה הוא הזדמנות "לגלות את הפלא" בכתיבתו של שחר, וגם "אחת ההחמצות הגדולות של הביקורת המקומית" - באר מתכוון בין השאר להצלחתו הגדולה של שחר בצרפת, שהיתה כידוע גדולה בהרבה מהצלחתו בארץ. אלא שבקריאת הספר מתגלה למרבה המבוכה טקסט ארכני ומייגע, פרטני מדי, זחוח.

 

נכון, כתיבתו של שחר היא אינטליגנטית, גם אם סומכת מעט מדי על האינטליגנציה של הקורא, ונכון שיש יופי וצבעוניות בחלק מהסיפורים, כולל אלה מילדותו הירושלמית – זו אולי הנקודה שבה התחבר הירושלמי הוותיק באר לירושלמי דור חמישי שחר – אבל משהו בקצב של הספר התיישן ומשהו בשפה התיישן, וגם התעלומה הבלשית והאנושית מפוענחת בצורה חובבנית.

 

תמרה אוהבת את זה ככה

שיאו של הספר מתגלה בתחום אחר לגמרי, בשלושים העמודים המיניים הנוחתים במפתיע על הקורא בסביבות עמ' 70. עיקרו של "סוכן הוד מלכותו", צריך להקדים ולומר, הוא בניסיונו של שחר לספר אחרת את אירוע הבגידה של אותו ריינהולד, ולהציגו כמשהו שצמח מתוך רומן שהוא ניהל עם אשת בנקאי עשיר בירושלים (היה כנראה רומן כזה ברקע הסיפור), ששמה כאן תמרה, רומן שיצר שרשרת של אי הבנות. השלד העלילתי הוא סביב הקשר הזוגי הזה, וזה גם החלק היותר טבעי בכתיבתו של שחר בהשוואה, נאמר, לעשרות העמודים הדברניים על התלווּתו כנציג הצבא במלחמת 73' לסופר אייבי דריזל (בן דמותו של אלי ויזל, שעצבן אותו מאוד, מסתבר) ובהשוואה לעמודים הרבים שהוא מקדיש לראי עתיק כלשהו שנטען באמונה ילדותית בעין-הרע או לחלום סתום כלשהו שחלם.

 

ובכן, מי שיחצה את עשרות העמודים הראשונים יגיע למפגש התוסס בין אותה תמרה לריינהולד, המתרחש בבית חולים שבו הוא מאושפז לאחר שנפצע בלחימה בכוחות הגרמניים של רומל. תמרה באה לסעוד אותו לפי בקשת בעלה, בנקאי צעיר, ופקודו התם והמעריץ של ריינהולד, שתינה באוזניו ארוכות את בעיותיו עם אשתו היפה והאהובה אך קרירה- עד שממש עורר בריינהולד כעס כלפיה. 

 

המגע הראשון בין השניים מתרחש די מהר, כשתמרה רוכנת לסדר את הכר למראשות ריינהולד באולם ההומה פצועים ואחיות, והוא, שמשהו בקרינה הגופנית שלה מעורר בו תשוקה מבעד לחזותה האלגטית והמהוגנת, חש זיקפה ושולח בספונטניות ומתוך היתר-פנימי של פצוע את ידו אל בין רגליה.

 

לאחר האירוע תחזור תמרה למקומה כאילו לא קרה דבר וריינהולד יצפה לסקנדל או לפחות לסטירה מאוחרת, אבל יגלה שמה שקרה היה רק הסיפתח ביניהם. ואכן, מה שמייחד את הדמות הנשית הזאת הוא הלהיטות המינית הנדירה שלה והקלות שבה היא משילה מעל עצמה את בגדי ההגינות המאופקת.

 

במובן זה, הביטוי "נימפומנית" (המופיע, שוב, בגב הספר) חוטא לאמת בפשטנות ובגנאי שבו, שכן מדובר למעשה באשה מינית המתאהבת לגמרי בגבר שבין השאר ידע מאוד לספק אותה, והוא מתאהב בה. אבל גם שחר עצמו איכשהו מפנה גב לגיבורתו אחרי אותו פרק מין עסיסי, ולא רק שמכאן והלאה יתמקד הסיפור קצת יותר מדי בחסרונותיה – באנוכיות שלה, במניפולטיביות, בהתחזות האמנותית וכיו"ב – אלא שעל גבה נופל גם תיק בגידת ריינהולד שמקורו, מסתבר, בהתנהגותה הערמומית אשר חוללה שרשרת אי הבנות.

 

שעטנז לשוני וסיפורי

יש משהו בשפה המשתנה של שחר ב"סוכן הוד מלכותו" שמעורר תחושה של שעטנז: ביסודה היא גבוהה מעט, אבל לפעמים היא נמלצת ולרגעים היא המונית. זוהי אמנם שפה עשירה המשתמשת במילים נדירות ("שעִיעַ", "לִיצוּצים", "טָמוּם") אבל לעתים חוזרת מדי על חלק מהמילים הנדירות ("תֶזֶז" – תנועה תזזיתית – היא מהמילים הנפוצות כאן, וגם "מבוּטבַּט" – נפוח - חוזרת לא מעט), כאילו שאין אחרות.

 

תחושת השעטנז קיימת גם בסיפורים הנלווים לעלילה העיקרית, שתופסים למעשה כמחצית מהספר: אלה סיפורים המשלבים דיווחים מעניינים (בעברית עניינית) על גבורת מוצב בודפשט במלחמת יום כיפור, עם תיאורים פרטניים מייגעים (בעברית מתייפייפת) של שני הנהגים שנילוו אליו באותה מלחמה. נמצא כאן וידויים נוגעים ללב על אם שגעונית ונדיבה, ולצידם מעשיות כשפים ערביות מעושות. וכשהעלילה מגיעה סוף סוף אל פתרונה ברבע האחרון של הספר, הפתרון נראה מלאכותי מדי ונשען על צירופי מקרים מפוקפקים, שלא לומר חסרי שחר, ומתחזקת התחושה כי את הספר הזה ניתן היה לקצר לכל הפחות בחצי.

 

"סוכן הוד מלכותו" מאת דוד שחר, הוצאת ידיעות ספרים, סדרת "קראתי"
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים