שתף קטע נבחר

ההתעקשות עלתה לשייפ ביוקר

מעקב ynet: רשת מכוני הכושר שייפ לא הסכימה לשחרר לקוחה מחוזה ארוך טווח בנימוקים שונים ומשונים. בית המשפט חשב אחרת, קבע כי סעיף בחוזה האחיד שלה הוא מקפח, ועכשיו שייפ תשלם

לפני חודשיים פרסמנו כאן את סיפורה של נ', שביקשה לבטל את המנוי שלה במכון בכושר שייפ. נ' לא יכלה להמשיך ולהתאמן במכון בשל בעיה רפואית כרונית. אך, כשפנתה וביקשה לבטל את המנוי ולקבל חזרה את החלק היחסי מן התשלום הדו-שנתי שכבר שילמה, העבירה אותה הנהלת המכון בראשון לציון מסכת תלאות ועלבונות.

 

בהמשך לסיפורה ציינו כאן, כי תקנון רשת שייפ הוא בעצם חוזה אחיד, שאין בו

שום סימטריה בין הצרכן לבין המכון. בעוד שהמכון רשאי לבטל את המנוי כמעט בכל רגע ומכל נימוק, הצרכן יכול להימלט מלפיתת המכון רק ב"מקרים חריגים", כנאמר בתקנון.

 

בנוסף, הזכרנו פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אשר קבע כי סעיפים מעין אלה הם מקפחים, ופסל סעיף כזה בתקנון של מועדון כושר בירושלים.

 

נ' קיוותה כי הפרסום ב-ynet יבטל את הצורך בדיון בתביעה שהגישה נגד שייפ, אך תקוותה נכזבה. תגובת שייפ הייתה בזו הלשון: "רשת מועדוני שייפ משרתת נאמנה אלפי לקוחות מרוצים מהצפון עד הדרום בישראל ובחו"ל, ובעלת מוניטין רב, ואין היא מתכוונת להתדיין עם לקוחותיה דרך התקשורת".

 

כיוון שכך, נאלצה שייפ להתדיין עם נ' בבית המשפט לתביעות קטנות, וכעת יש לה כל הסיבות להצטער על כך. ביום ב' השבוע ניתן פסק הדין בתביעתה של נ', ויש בו דברים מאלפים, לא רק לגבי שייפ.

 

אין להניח מראש כי הרופא "זייף"

נזכיר תחילה, כי בין השאר טענה רשת שייפ שאינה יכולה להסתפק באישור רפואי מרופא המשפחה לגבי מצבה של נ', מפני שקיים חשש כי בשל מערכת היחסים הממושכת הקיימת בין רופא המשפחה לבין מטופליו, הרופא יפברק אישור לא אמין.

 

מעיניה של שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, ד"ר איריס סורוקר, לא נעלם הטיעון הבעייתי הזה, וכך היא התייחסה אליו בפסק דינה: "... מקום בו מוגש אישור רפואי, הרי שיש להניח כי הרופא נתן דעתו למצבה הבריאותי של הלקוחה, ועשה עבודתו נאמנה. אין מקום להניח מראש כי הרופא "זייף" את האישור הרפואי לטובת לקוחות, ובניגוד למצב הבריאותי האמיתי".

 

חוסר סבירות וחוסר איזון מסחרי

בנוגע לא-סימטריה בתקנון, טענה שהעלתה נ' בעת עדותה בבית המשפט, וציינה כי חוסר הסימטריה בו זועק לשמיים, השופטת קיבלה טענה זו במלואה. בהקשר זה מציינת השופטת, כי אין מדובר במערכת יחסים חוזית שגובשה בהסכמה בין נ' לבין שייפ, אלא "בתניות אשר הוכתבו בצורה חד-צדדית ע"י הנתבעת (שייפ - י"א)".

 

וכך היא מנתחת את אופי הסעיף הרלבנטי: "...תקנון הנתבעת קובע כי בקשת לקוח לביטול המנוי 'תאושר רק במקרים חריגים על פי שיקול דעתה הבלעדי של

החברה"... ואולם, תניה זו מקנה לנתבעת כוח חד-צדדי ובלתי סביר במערכת היחסים החוזית שבינה לבין הלקוח. תניה זו מעדיפה באופן גורף את האינטרס המסחרי של הנתבעת ואינה מתחשבת בצורה מספקת באינטרס הצרכני של הלקוח".

 

בהמשך מציינת השופטת כי תניה חוזית מעין זו, שהיא חלק מחוזה אחיד אשר באמצעותו מתקשרת רשת שייפ עם לקוחות רבים, "על פניה זועקת חוסר סבירות וחוסר איזון מסחרי".

 

בשל כך, וכן בשל העובדה שרשת שייפ יכלה להגן על האינטרס המסחרי שלה בדרכים קיצוניות פחות, כגון גביית דמי ביטול או חיוב הצרכן רטרואקטיבית בדמי מנוי גבוהים יותר באותם מקרים שקיבל הנחה על התקשרות לטווח ארוך, החליטה השופטת סורוקר לקבל את תביעתה של נ'.

 

השופטת פסקה כי רשת שייפ תשיב לנ' את דמי המנוי ל-15 חודשים שבהם לא תוכל להשתמש בשירותי המכון עקב מצבה הרפואי, ומסכום זה ינוכו ההנחה שקיבלה בשעתו בעת שהתקשרה עם המכון לשנתיי,ם וכן דמי ביטול. נוסף על כך חייבה את רשת שייפ לשלם לנ' 350 שקלים לכיסוי הוצאות הגשת התביעה.

 

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים