הוא פשוט אוהב אותנו
הסולן והחלילן של "ג'טרו טול", איאן אנדרסון, מגיע שוב ושוב לישראל. לפעמים להופעות עם להקתו, לפעמים סתם לחופש. בהופעה הקרובה הוא מבטיח שירים חדשים שאף אחד עוד לא שמע, לא מצפה למעריצים מהצד הימיני של המפה הפוליטית, ולא מבין למה עיתונאים לא אוהבים אמנים מבוגרים
לאיאן אנדרסון לא נמאס. הסולן והחלילן של "ג'טרו טול" הוותיקה, אגדת רוק בפני עצמה, מי שמכר עד היום עשרות מילוני אלבומים מסביב לעולם, ממשיך להגיע למחוזותינו שוב ושוב. תאמינו או לא, אנדרסון כבר התחיל להתרגל לישראל, ולא במסגרת ההופעות עם הלהקה. "הייתי פה לפני כמה חודשים בחופשה עם אשתי", הוא מספר ל-ynet, "ועכשיו אני חוזר לעשות קצת עבודה", הוא צוחק.
הפעם חוזרים אנדרסון בן ה-59 וג'טרו טול לשלוש הופעות בישראל. ב-23 באוגוסט הם יופיעו במתחם הרכבת בירושלים, יום למחרת באמפי שוני שבבינימינה, וב-25 באמפי שבקיסריה. "אני מניח שמדובר בריתוק למקום", אומר אנדרסון על הקשר לישראל, "חלקו טוב, חלקו קצת מורבידי. העבר והעתיד של ישראל הם לא דברים פשוטים. זה לא משהו שג'ורג' בוש או טוני בלייר יכולים לדבר עליו, ולדבר על חבר'ה טובים וחבר'ה רעים, זה הרבה יותר מסובך.
"אחרי שהיינו בישראל כמה פעמים, אז הבנתי את זה. אין פיתרונות פשוטים, אין צודק ולא צודק. וכל הנושא הזה הופך את ישראל למרתקת הרבה יותר, וכך גם השיחות עם אנשים. זה משהו שאני מרגיש שמושך אותי כל פעם בחזרה. אבל אם אתה רוצה את התשובה הפשוטה - אני פשוט אוהב את הקהל הישראלי".
אנדרסון לא מספק תשובות פשוטות, כמו זו לדוגמה, כשהוא נשאל האם יצא לו לפגוש את הקהל הישראלי? "כן", הוא משיב, "חיילים ישראלים צעירים, עיתונאים ישראלים מזדקנים, נהגי מוניות פלסטיניים ומלצרים. וכנראה שגם הרבה אנשים מהתקשורת ומתעשיית הבידור. אתה יודע, אני לא חושב שיש לנו מעריצים שהם יהודים ימניים קיצוניים מזדקנים ולובשי תחפושות, אבל זה מובן, הם בטח לא יאהבו את המוזיקה שאנחנו עושים".
ומה צפוי לקרות בהופעות?
"מה שאתה מצפה ומה שאתה מקבל, זה לא בהכרח אותו הדבר. אנחנו לא מנסים להפוך בהופעות למכונת להיטים ולבקש מהקהל לשים כסף במכונת התקליטים. אנחנו שם כדי להביא מבחר מהדברים שעשינו במהלך השנים. אז יהיו שם אלמנטים של בלוז וג'אז, פולק ממקומות שונים, מוזיקה קלאסית, רוק. אלו ההשפעות שאיתן אני עובד כמעט 40 שנה. אני מנסה לוודא שהצד של ג'טרו טול יהיה מאוד אקלקטי. ברור שיהיו גם כמה להיטים שכולם מכירים, גם אם הם לא בהכרח מכירים את הלהקה, אבל גם שירים חדשים שאף אחד עוד לא שמע".
לא חסרות ביקורות על כך שלהקות פרוג-רוק ותיקות כבר היו צריכות להפסיק את הפעילות מזמן, ושהמוזיקה כבר לא שייכת לתקופה. איך זה גורם לך להרגיש כל פעם שאתה שומע משהו כזה?
"אני חושב שאני ארגיש קצת לא שייך אם יכלילו את ג'טרו טול כפרוג-רוק. אני לא חושב שזה שייך אלינו, חוץ מכמה אלבומים ב-72' או ב-73' שיצאו כאלבומי קונספט, אז אולי בגלל זה גם קראו להם פרוג-רוק. סגנונית, אני חושב שזו טעות לשים את ג'טרו טול לצד להקות כמו 'יס' או 'אמרסון, לייק ופלמר'. אני חושב שג'טרו טול תמיד הייתה להקה רחבת ז'אנרים, וזה אולי מפתה לקרוא לאלבומים שלנו פרוג-רוק, אבל זה משהו גדול יותר. ואני גם מעדיף את הביטוי 'מוזיקת רוק פרוגרסיבית'. בסופו של דבר, כל הקטגוריות - כולן המצאות. כל אחד צריך להיות זהיר בהגדרות שלו, כי לא בטוח שיש להן משמעות.
"לגביי להקות מבוגרות יותר, אמנים כמו מאדי ווטרס ובטהובון, עשו מוזיקה עד הימים האחרונים שלהם. אף אחד לא התלונן שבטהובון היה בן 58 ועבד על הסימפוניה העשירית שלו. אף אחד לא התלונן על ג'יימס בראון, או על בי בי קינג. אני לא מבין למה מבקרים צריכים להתלונן על כך שאמנים מבוגרים ממשיכים לנגן. זה היה דווקא נחמד לחשוב שלהקות צעירות שקיימות עכשיו, ימשיכו עד לגיל 60 ויותר מכך. יכול להיות שהמבקרים שכותבים דברים כאלה הם אנשים נאיביים, אנשים שהם 'קוץ בתחת' שלא אוהבים את הרעיון של קריירה ארוכת ימים עבור מוזיקאים, כי כנראה זה משהו שהם מפחדים ממנו".
אנדרסון (במרכז) עם ג'טרו טול
מומלצים
