שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    פעמיים קובן

    שני מותחנים חדשים של הרלן קובן מחכים לכם בחנויות הספרים. מה לבחור? בעיני אריאנה מלמד אן-דן -דינו ועץ או פלי הן דרכים מספיק תבוניות להכריע

    כששניים נוחתים בתיבת הדואר בבת אחת, אין מנוס מהשוואות. "היער" ו"משחק מסוכן" של הרלן קובן ראו אור זה בצד זה, לתועלת המכורים למותחנאי שמספק להם ריגושים מהירים בטונות. הוצאת הספרים הייתה רוצה, כמובן, שתעמדו בחנות אובדי עצות, תיכשלו באן-דן-דינו ותצאו משם בשקית המכילה את שניהם. מה גם שהם לכאורה שונים כל כך: ב"היער" הגיבור הוא פול קופלנד, תובע מחוזי שכוכבו דורך עד שתשדורת מן העבר מופיעה פתאום באופק חייו, וב"משחק מסוכן" הגיבור הוא סוכן-הספורט מיירון בוליטר, מי שהוביל סדרה שלמה של ספרי הרלן קובן: זהו הספר הראשון בכיכובו. "הבטיחי לי", ספר מאוחר יותר, כבר ראה אור בעברית. למה? ככה. בהמשך תגלו כי הסדר ממש לא חשוב. אה, ויש תשדורת מן העבר.

     

    שני הגיבורים יהודים, שניהם מכורים לאידאל של משפחה חמה ומלוכדת, ובשני הספרים הם מותקפים פתאום על ידי עברם באורח שלא רק מאיים להשבית את שמחת החיים שלהם, אלא אפילו נוגס בחייהם ממש. זה לא צריך להפתיע מי שקרא יותר מספר אחד של הרלן קובן. מדובר בכותב ששכלל נוסחה, ליטש אותה עד דק ועשה ממנה מליונים. קיומה של הנוסחה לא צריך להטריד את הקוראים המשוכנעים: ממילא אין כמעט אפשרות הגיונית לקרוא ספר של קובן פעמיים, כי השיאים הם חד פעמיים, ומי שכבר גילה את הסוף המפתיע לא יהיה מסוגל עוד לשוב אליו. מדובר בספרי קרא-וזרוק. זורקים, וקוראים עוד אחד העשוי היטב על פי הנוסחה.

     

    הכינו את הממחטות

    בשני הספרים מרכז הדרמה הוא העלמות של נערה צעירה. קובן גילה מזמן כי במונחים של דרמה בלשית או של ריגוש מצמרר, נעלמים שווים יותר מגוויות. הוא מנסח זאת בעצמו, באמצעות גיבורו קופלנד, שאחותו נעלמה לפני הרבה שנים ב"היער": "מוות הוא הרס טהור, כמו כדור פלדה ענקי שממוטט בניין. הוא פוגע, אתה נמחץ, ומתחילים לבנות הכל מחדש. אבל אי הידיעה, הספק הזה, ההבהוב, גורמים למוות לעבוד יותר כמו להק טרמיטים או כמו סוג של חיידק חסר מנוח. זה מכרסם אותך מבפנים, ואתה לא יכול לעצור את הריקבון. אתה לא יכול להיבנות מחדש מפני שהספק הזה פשוט ימשיך לכלות אותך".

     

    ובכן, טרמיט ו/או חיידק טורף: ב"היער" הנעלמת היא כאמור אחותו של הגיבור, ולפיכך הדרמה הבלשית והטרגדיה המשפחתית משתרגות היטב, והנוסחה מלוטשת עד ברק: להעצמת האפקט מוסיף קובן גם רעיה צעירה שמתה מסרטן, רגשי אשם של התובע המצליח על כך שלא הצליח ללוות אותה עד מותה והמון טריוויה אבהית, כי קופלנד גם מגדל לבדו את ילדתו בת השש והופך בתוקף כך למומחה לעלילות "דורה".

     

    ב"משחק מסוכן" הנעלמת היא אחותה של אהובתו משכבר הימים של מיירון בוליטר, ואנחנו בהחלט לא אמורים לפתח כלפיו אמפתיה רק מכוח ההיעלמות. בכלל, זהו ספר ציני בהרבה מ"היער" וגם רווי באלימות של מיני חולירות מעולמות מפוקפקים הקשורים איכשהו לספורט המקצועני בארצות הברית. בהתאם, הספר רווי גם בתיאורים גרפיים של אלימות, ואלה אמורים להוות שיאים של ריגוש: ב"משחק מסוכן" יש המון אדרנלין. קוראי "היער" מתבקשים להצטייד בטישו.

     

    בנוסף, הקוראים שיבחרו בספר הירוק (היער) ולא בכחול, מתבקשים להצטייד גם במקדם אהדה גבוה במיוחד ליצירתו של קובן, מפני שכמה מעלילות המשנה כאן הן כה דרמטיות, עד כדי כך שקיבוצן בספר אחד פוגם באמינות הבסיסית שמותחנאי אמור ליצור. מרוב דרמה, לא נשאר מקום לפיתוח: סיפור צדדי אבל חשוב בספר הזה כרוך בעברו של קופלנד כבן למהגרים מרוסיה ולמה שאבא שלו נאלץ לעשת כדי לשרוד וגם להגיע לארצות הברית. אסור לי לספר לכם מה זה, אבל אני בטוחה שתגלו בעצמכם שהפיתול העלילתי הזה מיותר ומופרך – ולחילופין, כדי שיהיה אמין, היה על המחבר להקדיש לו יותר מקום בעלילה ולהבהיר לנו כיצד זרותו של קופלנד עדיין מבצבצת מבעד לזהותו הכל-אמריקנית. זה לא נעשה, וזה פוגם באיכותו של הסיפור יותר מכל דימוי של כדורי פלדה או טרמיטים.

     

    מאידך, גם הבוחרים בספר הכחול ("משחק מסוכן") יכולים להיתקל בתופעה דומה – עלילות המשנה כאן הן בעצם דיגרסיות שנועדו "למשוך זמן" עד שקובן ישחרר את האגרוף הבא היישר אל צלעותיהם המופתעות של קוראיו. לפעמים, הציפיה לאגרוף הזה תוביל את הקורא בהכרח לדילוג על פני כמה עמודים, וכשיעשה זאת, יחוש שלא הפסיד דבר.

     

    בשני הספרים תפגשו את חיבתו של קובן לפרוזה מינימליסטית, מנוקדת בתיאורים גרפיים של מין ומוות. בשניהם תגלו – לא ממש בהפתעה – כי גוויה אחת אינה מספיקה לרומן הבלשי בן המאה ה-21. "היער" הוא הסנטימנטלי מבין השניים. "משחק מסוכן" אלים יותר כלפי החיים, אבל המתים ב"היער" מחוסלים בנסיבות קשות יותר. ב"היער" הגיבור מעורר יותר אהדה והסוף קצת יותר מופרך מאשר ב"משחק מסוכן". נו, אז איך בוחרים? בהתחשב באיכותם הספרותית המינימלית של שני הספרים, אן-דן-דינו יספיק. גם עץ-או-פלי יתגלה כשיטה תבונית למדי. בכל מקרה, עשו לעצמכם טובה וזכרו שמנת-יתר של ספרי קובן לא מזיקה לאיש, אבל בהחלט לא מגבירה את ההנאה מספרי קובן.  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "היער". סנטימנטלי. עטיפת הספר
    "משחק מסוכן". אלים. עטיפת הספר
    לאתר ההטבות
    מומלצים