אולי חבר טייס זה לא כל כך פרקטי בשבילי
"תצאי עם אֶלף, תתחתני עם אחד. אבל שלא יהיה טייס, ובטח לא רופא. את צריכה מישהו שיהיה שם בשבילך, לא אחד שחוזר הביתה פעם בשבועיים-שלושה, ובטח שלא כזה שעושה משמרות של 72 שעות", אמרה אמא. מה אני אגיד? צדקה הפעם
אמרתי לה, "אמא, למה את דואגת? הבאתי לך פעם טייס או רופא הביתה? הכי רחוק שהגעתי היה מהנדס חומרה, וגם זה היה מספיק חמור (עם שורוק ובלעדיו) בשבילי".
ואז פגשתי את א', טייס קרב בתחילת דרכו. אמביציוזי בטירוף, המשנן בכל מקום ובכל עת את הכללים להפעלת המטוס שהוא יטיס למחרת. הוא חולם להטיס F15, ואולי בעתיד להיות לא פחות ממפקד הטייסת. הוא אוהב לדבר על השגת מטרות ויעדים, התגברות על פחדים, ועל אופן הגשמת חלום הילדות שלו, שהפך ברבות הימים לאגדה של ממש.
האמת, לא היה קשה שלא להתלהב מהבחור. הדבר היחיד שהפריע ברקע היתה מערכת היחסים הרצינית שהיתה לו, שנמשכה כארבע שנים, הובילה לאירוסים, אבל התפוצצה לקראת החתונה. וכל זאת למה? כי הבחורה בגדה. ושוב למה? כי היא טענה שהיא כבר לא יכלה לשאת את זה שהוא כמעט לא נמצא לצידה. סיפור די עצוב ומוכר לכל אלה ששירתו באי אלו יחידות מובחרות בצבא וניהלו מערכת יחסים ארוכה. בכל אופן, עבר לא מעט זמן מאז אותה פרידה, וא' הצהיר שאמנם עבר תקופת אבל קשה, אבל כל הסיפור כבר מאחוריו.
נכחתי לדעת שהסיפור אולי היה מאחוריו, אבל ללא ספק נשארו לא מעט משקעים, שבאו לידי ביטוי בכל מיני דרכים.
למשל, באחת משיחות הטלפון הארוכות שלנו בזמן ששהה בבסיס התחיל א' לומר לי שהוא מפחד להפוך לאחד מאלה שחלו בתלאבבת (כאלה שאף פעם לא יהיו סגורים על עצמם במערכות יחסים). הוא אמר שעד שלא יסיים את הקבע שלו, ונשארו לו עוד כמה שנים טובות, הוא תמיד ירגיש שטיס יהיה במקום הראשון. והוא הרי הבטיח לעצמו, לאחר הפרידה הכואבת, שבמערכת היחסים הבאה הוא ישקיע את כל כולו, ללא שום הנחה, באותה הבחורה .
זה לא חייב להיות מצב של "או קריירה, או בת זוג"
ואני פצחתי בנאום: "תגיד, אתה באמת מאמין שיש כזה דבר, 'להשקיע את כל כולך'? כאילו, נראה לך שכשתסיים את הקבע לא יהיו לך יעדים או מטרות נוספות להשיג? אתה תפסיק להיות אמביציוזי? לא תשאף לשום דבר? לא יהיה דבר שיגזול מזמנך, ואז באמת ובתמים תוכל להשקיע את כל כולך במערכת יחסים? בולשיט! אין דבר כזה 'כל כולך' בשביל בת זוג. אני חושבת שהראייה שלך קצת מעוותת בעניין. גם אם בעוד 20 שנה תהיה מפקד חיל האוויר בכבודו ובעצמו, זה לא אומר שלא תוכל להיות לך מערכת יחסים. יהיו אילוצים, אבל הכל תלוי בך. זה לא חייב להיות מצב של 'או קריירה, או בת זוג'. אולי זה לא יהיה המצב הכי אידיאלי בעולם, ומי שתבחר בך תצטרך להביא את זה בחשבון, אבל זה בהחלט אפשרי. ככה זה בחיים, אין שחור או לבן, יש הרבה הרבה אפור".
מכיוון שכבר הייתי בשוונג, אז המשכתי, "נכון, נראה לי שקשה לנהל מערכת יחסים עם מישהו שחלק רב מזמנו אינו זמין. אני אפילו לא בטוחה שאני מסוגלת לכך (דברי אמא שלי מהדהדים בראשי). אבל אם הבסיס לקשר חזק, וכל מערכת האמון בין בני הזוג בריאה, אני לא חושבת שצריכה להיות בעיה".
א' היה קצת בשוק מההרצאה שנתתי לו. הוא רגיל לתת הרצאות בעצמו. הוא אמר שיש הרבה היגיון במה שאמרתי ושבהחלט יש לו על מה לישון הלילה (לשם שינוי, זה יהיה במקום לשנן את כללי הפעלת המטוס שיטיס למחרת). הפרחנו נשיקת לילה טוב לשפופרת וסיימנו את השיחה.
אחר כך חשבתי לעצמי אם אני באמת מסוגלת לחיות עם סוג כזה של קשר ב"שלט רחוק". גם אם אהיה מאוד בטוחה בו, באהבה שלי אליו ובאמון בין שנינו, האם אני אשרוד?
לקח לי בדיוק שבועיים לאחר השיחה להבין שממש לא. שבועיים בהם א' עבר להטיס מטוס חדש והיה בלחץ אטומי לקראת המשימה. כמעט ולא היה זמן לטלפונים, ובטח שלא למפגשים. בשיחות הבודדות שכן ניהלנו, הוא כל כך התרגש לספר את חוויותיו לקראת המשימה המסעירה שאפילו שכח לשאול לשלומי. הרגשתי בודדה.
אני בטוחה שיש שם הרבה בחורות אחרות שכן מסוגלות לחיות בשלום עם קשר כזה - אני כנראה לא.
לסיכום, אמא (במקרה הזה) צודקת, זה לא בשבילי. רופא עדיין לא ניסיתי, אבל בעצם, למה לי להכניס ראש בריא למיטה חולה?
האימייל של מיצי
לפנייה לכתב/ת 
