למה הגברים בוכים דווקא בלילה?

מה מצריכה עבודת התרגום? הצעד הראשון בתרגום הוא הבנת הנקרא, כמובן. זה מצריך יכולת בשפת המקור ויכולת בעברית. היכולת הלשונית גרידא היא האפשרות להבין משפט, לשים לב לתחביר, לזמן הדקדוקי, למִשְלב של השפה (האם הטקסט כתוב בשפה מדוברת או ספרותית, רגילה או ייחודית?) ועוד.

אבל מעבר ליכולת הלשונית הפשוטה זקוק המתרגם ליכולות נוספות. לשם המחשה אמשיל משל: נאמר שאני פסיכולוג שמשוחח פעמיים בשבוע עם מטופל. המטופל מדבר איתי בעברית ומספר לי על חייו. כמובן וכצפוי דבריו אינם מסתכמים רק במילים, בהגדרות, בתחביר ובדקדוק, אלא שהם חופנים בחובם רגש, הקשרים היסטוריים ואישיים, גמגומים, התלבטויות, דברים עקיפים ודברים ישירים ועוד כהנה וכהנה מרכיבים בפאזל אינסופי של סיפור חייו. אני כפסיכולוג אנסה כמיטב יכולתי להבין את המטופל. יש סיכוי שאני אצליח במידת מה. אבל כמובן וכידוע לנו מאז מגדל בבל, יש דברים שלעולם לא אוּכל להבין. הפסיכולוג מתרגם בדרך כלל את דבריו של המטופל בהתאם למושגים מתורות נפש שלמד ומנסה להבין את המטופל דרך המושגים האלה. הוא מנסה להבין את מה שלא נאמר, את מה שנמצא מעבר למילים של המטופל, את הכוונות הנסתרות שלו. האם המטופל מדחיק? האם העדר האב בילדותו גורם לתופעות עכשוויות שמוכרות לנו מהמחקר הפסיכולוגי? האם הוא באמת שונא את אביו או שהוא בעצם פוחד ממנו? ועוד שאלות רבות שמתרגמות את הסיפור באופן שימושי למטפל ולפעמים גם למטופל. זה מין תהליך תרגום שעושה המטפל בינו לבין עצמו.

אבל מה יקרה אם המטפל ירצה לספר לכם בצורה אמינה ביותר את סיפור חייו של המטופל? אם ירצה לדווח בצורה מהימנה, הוא ינסה להתאים את כל דבריו לכוונה של המטופל, ולא רק למילים עצמן. אם ידווח נאמנה, האם אנחנו נזכה להכיר את המטופל בדרך שכזאת? במידה מסוימת כן ומבחינות אחרות כלל לא.

וכעת הנמשל: המטפל הוא המתרגם. המטופל הוא הספר. החבר של המטפל, הסקרן, שרוצה להכיר את המטופל הוא הקורא.

כדי להיות מתרגם-מטפל מהימן לא די בהבנה מילולית פשוטה של הטקסט. המתרגם הטוב מנסה בכל כוחו להבין למה התכוון הכותב בשפת המקור. כדי להבין מה כוונותיו הוא חייב לקרוא את הטקסט תוך הבנת ההקשרים, הקישורים, הרקע, הנימה, השינויים ועוד. מעבר להבנה המילולית של המשפט בשפת המקור על המתרגם הטוב להשתמש בכוח המדמה שלו כדי לדמות בנפשו את כל המרכיבים הפיזיים, הרוחניים, הנפשיים, הרגשיים, התרבותיים והאחרים שמרכיבים את הפאזל הסיפורי שמונח לפניו.

לאחר שהבין מה רוחש בטקסט, שאיננו המילים עצמם, יוכל לברור את המילים העבריות הנכונות שימסרו תחושה דומה למה שמבעבע במילים, תחושה דומה אך לעולם לא זהה. המתרגם הטוב מבין שלהרבה מאוד משפטים אין בעצם משמעות בלי הבנה של ההקשר שבו הם מופיעים.

דוגמה: שירו של אבנר גדסי "הגברים בוכים בלילה" (מילים: אלון אבידר). אלה השורות הראשונות של הפזמון:

הגברים בוכים בלילה

לא נשמע קולם

הגברים בוכים בלילה

בכי נעלם.

מה יעשה מתרגם שירצה להעביר את הטקסט לשפה זרה? מה הוא צריך להבין? אם לא יבין שהטקסט עוסק בגבריות מאופקת, במאצ'ואיות, לא יוכל להבין למה הכוונה. אם לא יבין שהבכי בלילה עומד בניגוד לבכי חשוף וגלוי ביום, מה יבין מהשיר? אם לא יהיה מודע לדמיון הצלילי שבין נעלם לנאלם, האם יוכל לספק תרגום פואטי ומדויק לשיר? ומה הכוונה ב"לא נשמע קולם"? האם הכוונה היא שהשכנים אינם מצליחים לשמוע או שהכוונה היא שהגברים הבוכים בלילה מייבבים חרש חרש כדי שאף אחד לא יגלה שהם בוכים? ויתר על כן, מה מדמיין הקורא-מתרגם בשורות האלה? האם הגברים בוכים במיטה, מתחת לכרית? האם התמונה הזאת גם היא מתחבאת בשורות האלה? האם התמונה הזאת קשורה למה שכתוב בהמשך? אם לא יהיה מודע לכך שהפזמון מבטא נקודת מבט אחרת מההשקפה של הבתים, האם יוכל למסור את הדברים נאמנה?

שימו לב שהתשובות לשאלות האלה אינן נמצאות במבחר המילים המסוימות שמופיעות בפזמון. המתרגם נדרש להיות רגיש למה שמעורר בו השיר מבחינה רגשית, מבחינה תרבותית, מבחינת התמונה הוויזואלית שהוא יוצר בדמיונו, ועוד. כל עוד לא יעשה זאת, לא ישרת נאמנה את המטופל ואת החבר הסקרן, הלוא הוא הקורא.

הסופר, העורך, המתרגם, עורך התרגום, אנשי יחסי הציבור וכל קורא וקורא הם כולם מתרגמים שמשיבים על השאלות האלה תוך כדי קריאה. המתרגם המקצועי הוא קורא מודע שרגיש לשאלות ולתשובות שעולות מכל מילה ומילה בספר.

על ינץ לוי: סופר ועורך. עוסק בהוצאה לאור מזה 13 שנה. מחבר "סיפורים מי תהום" והרומן "הימאליה בשר ודם". שוקד בימים אלה על רומן חדש, מוציא בקרוב ספר ילדים, כותב לסדרה "13 יום" שתעלה בקרוב בערוץ 10, מלמד תרבות הודו ועוד.