עד העונג הבא

היה מצוין, תודה. תודה ליעל פוליאקוב על הרעיון והכתיבה, לפולי על פנינים של משחק מעולה, לשוש עטרי על גילויה כפולניה הנרגנת הכי מצויינת שנראתה על מסכינו מאז הבז'ז'ינות, תודה לכל העושים במלאכה על משבצת קומית שלא דגדגה את צופיה בכוח והצליחה לשמור על איכותה לאורך כל הפרקים. ועכשיו הגיע הזמן להיפרד.

רגע, תגידו. מה להיפרד, מי להיפרד: מה יהיה עם הבריאות של נילי? האם נישואיה של יעלי יחזיקו מעמד? האם אחיה הפרזיטים ימצאו כיוון בחיים? האם פולי יתפתה שוב לקסמיה של שחקנית צעירה מדי או יתמקד בטחורים שלו? ובכלל, יעל בהריון. אי אפשר לבצע פה מן גומרים-הולכים שכזה. חייבים עונה שניה. ותינוק.

למרות שאהבתי מאוד גם את הדבש וגם את העקיצות שבסדרה, אני לא משוכנעת שעונה שנייה נחוצה למישהו מלבד היוצרים. הייתי רוצה לראות אותה ארוזה בזכרון כסוכריה מתוקה-חמוצה, כקומדית מצבים משפחתית משכנעת שהתרוממה הרבה מעבר לאפקט המציצנות שהציעה לנו בתחילת הדברים, כיצירה חכמה שקצת צחקה עלינו ועל עצמה כשמכרה את עצמה כפסבדו-ריאליטי.

כי עם כל המצויינות, "הכל דבש" לא הצליחה לגרום לי להתעניין באמת בחייהם ומעשיהם של מוביליה. אולי בגלל שהיא נכתבה במיוחד כדי לא לעורר ענין כזה: צריך להודות שהסימפטיה לסיטואציות שעלו בה לא נובעת מן האופן שבו עוצבו הדמויות.

שלא יתבגרו 

בעצם, אם נחשוב על זה לרגע, לא היו שם דמויות אלא רק "טיפוסים". האב הזן ומפרנס וחומל, האם שלעולם לא תהיה מרוצה, הבת הבכורה שסומנה על ידי כולם כלוזרית, הפרזיטיות של בני המשפחה הבוגרים שכרוכים אחרי סינורה של אמא וארנקו של אבא: אלה אכן עוצבו בחן, בדיאלוגים שהיו מן האמינים ביותר על המסך מזה זמן רב (מאז בת ים-ניו יורק). הדיאלוגים המצויינים והמשחק המעולה של כו-לם יצרו משפחה דיספונקציונלית מצחיקה-עצובה, שהברוטליות והוולגריות של היחסים בתוכה עומדת ביחס ישר לעוצמת הקשר בין בניה. אבל אף אחד מבניה לא פרץ מן המסך כדמות בזכות עצמה.

נדגים על יעל: בחן ובמקצועיות מרשימה, יעל קיבעה את מעמדה כפוסטמה בסדרה. ברגע בלתי נשכח, לפני החתונה המתוכננת עם הפסבדו-קומבינטור-צעצוע שלה, היא מתארת את הדרמה של היונים והמוסיקה הצפויה והזיקוקים המרשימים במונחים של פיגוע (בום, יונים! בום, זיקוקים!) – וסלידתם הפיזית הגלויה של הוריה השותקים היא מופת של איפוק (במונחים ישראליים צעקניים). אבל זהו שיא הדמיון שהיוצרת שלה מניחה לה להפגין, וגם שיא העצמאות. מה אתם יודעים על יעל? שהיא טפילה של הציוווי החברתי למצוא חתן ולגרור אותו לחופה.

זהו זה, בערך. מה היא אוהבת? על מה היא חושבת, אם היא חושבת בכלל? איזו תכונה בולטת – או שתיים שלוש כלאה – אתם יכולים ליחס לה? כמעט כלום: אולי רק הנאה מרביצה בטלה על שפת הבריכה המשפחתית. לא מספיק כדי ליצור דמות שתמשוך את האהדה שלנו הלאה – אלא אם כן בעונה השנייה היא ואחיה ישתנו מאוד, יפתחו עומק ואופי ועלילות משלהם, והציר שסביבו הסדרה פעלה כה יפה ישתנה לחלוטין ושוב לא יהיה תחום בבית המידות המשפחתי ובסירובם של הבנים להתבגר.

מצידי, שלא יתבגרו. שיישארו כזכרון חביב של הפתעת קיץ מרנינה על המסך – עד להפתעה הבאה של יעל פוליאקוב. אין לי ספק שזו תגיע.