ארנקים על שתיים; קורבנות על ארבע

"התאהבתי בטוי שלי, יורקשייר טרייר ננסי, ממבט ראשון. לא היו לו תעודות, אבל הסוחר שממנו קניתי אותו אמר לי שאם ארצה אוכל לקבל את התעודות בעתיד. שילמתי לו 6,000 שקל ונפרדנו לשלום. שישה חודשים לאחר מכן התברר לי שטוי סובל מבעיות גנטיות, התגלה סרטן באשכים שלו והרופאים נאלצו להסירם. בהמשך החלו להופיע בעיות בשיניים שלו והוא אושפז לניתוח לסת. כשחזרתי לסוחר הוא סיפר לי סיפורים, אבל פשוט לא היה לי כוח לתבוע אותו" (דנה, בת 37, מגדלת את טוי בן השנתיים)

סיפורה של דנה וכלבהּ טוי הוא רק אחד מיני רבים. שכן העלייה הרבה בפופולריות לה זוכים הכלבים הגזעיים בישראל הפכה את אוהבי החיות לארנקים על שתיים ואת הכלבים, שמורבעים ללא פיקוח, לקורבנות על ארבע. רבים מוכנים לשלם אלפי שקלים, לעתים גם עשרות אלפי שקלים, תמורת נבחן עם תעודות, והביקוש הגבוה הביא לפריחתה של תעשייה משגשגת. עשרות סוחרים מייבאים כלבים גזעיים מחו"ל, ומספרם של בתי הגידול האחראים ל'אספקת' הגורים המקומית הולך וגדל.

גורמים במשרד החקלאות מעריכים כי מאז שנת 2005, אז פרשת הכלבים האוזבקיים עלתה לכותרות, חלה עלייה בביקוש לכלבים מיובאים. לפי נתוני המשרד, במהלך שנת 2005 יובאו לישראל 1,146 כלבים ואילו ב-2006 עלה מספרם ל-1,407. הנתונים הללו אינם כוללים את מאות הכלבים המוברחים מדי שנה לארץ, אלה הנולדים בחוות הגידול - וגם לא את הגורים שנמכרו כגזעיים, אך משגדלו בעליהם גילו שכלל אינם דומים לכלב שהובטח. גם מספרם של הכלבים שנפטרו תוך זמן קצר מאז נקנו בשל סיבוכים רפואיים, או אלה הסובלים מחלות או מומים גנטיים הנובעים מהרבעה חסרת אחריות, אינו ידוע.

דגנית בן-דב, הממונה על אכיפת חוק צער בעלי-חיים במשרד החקלאות, פסימית באשר לסיכוי לעצור את ממדי התופעה. "כל עוד הישראלי המצוי ירצה כלב גזעי ובזול, הוא גם ימשיך לקבל כלב בערך-גזעי ובערך-זול, עם שובל ארוך של בעיות בריאותיות", היא אומרת. "אין אפשרות להגביל את הסחר בכלבים מבלי לפגוע בחוק חופש העיסוק. כמו בכל תעשייה, תמיד יהיו גורמים מקצועיים שיילחמו על המשך גידול כלבים גזעיים תוך הקפידה על רמה גבוהה ותנאי אחזקה נאותים. אבל כמו בכל תעשייה, קיימים גורמים שינצלו את המצב על חשבון בריאותם של הכלבים וכיסם של הצרכנים".  

"הגעתי לסוחר דרך אתר מודעות באינטרנט. הוא הציג עצמו כבעל בית גידול בנתניה וכשהגעתי אליו נדהמתי לגלות 20 גורי כלבים קטנים כלואים בתוך כלובים ענקיים של תוכים. נדלקתי על כלבת פומרניאן לבנה קטנה ושילמתי עליה 1,200 דולר. הסוחר טען שהיא הגיעה במיוחד מתאילנד וההורים שלה מסין, אבל לא היתה לי דרך לוודא את זה או לבדוק שהתעודה שהוא הציג לי אכן אמיתית. כשהגעתי איתה הביתה התחילו הצרות. מצאתי עליה קרציות ופשפשים, היא חלתה בווירוס המכלאות, תקף אותה חיידק בבטן ולאחר-מכן פטרייה קשה. שילמתי אלפי שקלים על טיפולים רפואיים, העיקר שתהיה בריאה. הסוחר אמר לי שאם יהיו בעיות אפשר להחליף את הכלבה אחרי שבוע. אין סיכוי. אני קשור אליה ובכלל, כלבה היא לא טלוויזיה שאפשר להחליף באחרת" (נדב, בן 27, מגדל את הכלבה ג'ולי)

שיטוט ברחבי הרשת, בין מאות המודעות המציעות כלבים גזעיים למכירה, מגלה כי טווח מחיריהם נע בממוצע בין 1,500 ל-5,000 שקל. רק בשיחה עם מפרסמי המודעות מתגלים הפרטים הקטנים: "לכלב אין תעודה כי זה מייקר אותו בעוד 1,000 דולר"; "ההורים של הכלב היו אלופי ישראל אבל עדיין לא הוצאנו לגורים תעודות"; "אחרי הקנייה אנחנו שולחים את התעודה בדואר"; "זה לא כלב לתערוכה, אז לא צריך תעודה"; "אם תבוא לראות את הגורים מקרוב אין סיכוי שתחזור הביתה בלי כלב". וזה רק מדגם מייצג של התירוצים.

המודעות הללו גם לא ידווחו לקונים הפוטנציאליים על ההבדלים המשמעותיים בין כלבים גזעיים שנולדו בבתי גידול הדואגים באמת ובתמים לרווחת בעלי-החיים, או יובאו לארץ בהתאם להנחיות הנוקשות של משרד החקלאות - ובין ה'מוצר' שהסוחרים משווקים לכל דורש בתוספת תעודת יוחסין מזויפת. אך ההבדלים הללו מניבים תחלואה תכופה, בעיות בריאותיות חמורות והתנהגות השונה מאוד מזו האופיינית לגזעי הכלבים השונים. כל אלה נובעים

מהרבעה לא אחראית של כלבים בני אותה משפחה המגדילה את הסיכוי להופעת מחלות גנטיות, הפיכת כלבות למפעל גורים ואילוצן להיכנס להריונות בזה אחר זה, או הפרדה בין גורים לאימותיהם בגיל רך מאוד, החושפת אותם למחלות וזיהומים.

"אין כזה דבר, כלב גזעי בלי תעודה", פוסקת יולנדה מגל, יו"רית החוג הישראלי לכלבים זעירים ושופטת בתערוכות כלבים בינלאומיות. "אנשים צריכים לזכור שתעודת היוחסין היא לא סתם חתיכת נייר, אלא אינדיקציה לגנטיקה של הכלב, לבית הגידול ולהיסטוריה המשפחתית שלו. ללא התעודה מדובר בכלב מקסים אבל לא גזעי. במקום לשלם עליו אלפי שקלים עדיף לאמץ כלב מעורב מאחת העמותות". 

לדברי מגל, "מוכרים רבים מגדירים עצמם באינטרנט כמומחים או כבית גידול אבל מדובר בהונאה, במיוחד אם הם לא רשומים בהתאחדות הישראלית לכלבנות. ההתאחדות היא גוף מוסדר, וכדי לקבל ממנו אישור בית הגידול צריך להשתתף בשתי תערוכות כלבים לפחות ולהציג תעודת יוחסין", היא מסבירה. "כבר נתקלתי בבתי מסחר לכלבים שאין להם אישור כזה, קנו תעודות יוחסין בקייב או במזרח אירופה והתאימו אותן לכלבים. בכלל, היום אפשר לזייף בקלות תעודה בעזרת תוכנות גרפיות. זה לא דורש מאמץ רב".  

"בתחילת השנה קניתי כלב שי-צו בן שלושה חודשים מבית גידול בדרום הארץ. הסוחר מילא תעודה עליה הוא הדפיס סמל בינלאומי כלשהו וגבה ממני 4,000 שקל. הכל היה בסדר בהתחלה, ורק אחרי חודשיים גילינו במקרה שהכלב עיוור בעין אחת. כשביקשתי פיצוי מהסוחר הוא סירב. רק לאחר משא ומתן הוא הסכים להחזיר לי סכום מסוים בחזרה, בתנאי שאביא עוד מישהו שיקנה אצלו כלב. הווטרינר שלי חושש שמדובר בבעיה גנטית שעלולה לעבור לדור הבא ושאי אפשר לזווג אותו" (ניר, בן 37, מגדל את הכלב שלג)

"הגזעים הפופולריים ביותר בישראל הם הכלבים הזעירים, שמתאימים לאופי החיים של התושבים, בעיקר באזור המרכז. הם קטנים, לא זקוקים לשטחי מחייה גדולים וקלים לתחזוקה", מעיד אבי גולדברג, יו"ר ההתאחדות הישראלית לכלבנות. "גודלם הוא גם אחת הבעיות העיקריות בייבוא המסחרי של אותם גזעים, מאחר וקשה מאוד לוודא שהם אכן בגיל המותר לייבוא ארצה". לטענתו, לא אחת עוברים בשדה התעופה כלבים זעירים מתחת לגיל המותר לייבוא, וחלק מן הסוחרים מנצלים זאת לטובתם. "המדינה יודעת מיהם היבואנים שמטיסים עשרות כלבים בהובלה אחת, אבל לעתים היא לא מחברת את כל הנתונים יחד".

בניגוד לסוחרים הללו, גולדברג מכריז שאף מגדל אחראי לא יקריב את כלבתו הגזעית להמלטות רצופות אלא יאפשר לה להתאושש ולהתעבר שוב לאחר כשנה וחצי. "מגדלים מסחריים חסרי מצפון ידאגו למכור גורים לפני שמלאו להם חודשיים, במטרה להרביע שוב את הכלבות במהירות האפשרית. אני לא רוצה לדמיין מה יעלה בגורלן אחרי מספר שנים", הוא נאנח. "לעומתם, מגדל מקצועי ממילא לא יכניס את כלבתו להיריון שוב ושוב. ממילא כאשר הכלבה תגיע לגיל שמונה אסור לה יהיה להמליט יותר, כדי להבטיח לה איכות חיים גבוהה.

מה עושים? מגל וגולדברג מסכימים פה אחד כי המאבק בסחר הלא מפוקח בכלבים הגזעיים צריך להתנהל בגזרת ההסברה, ומציעים לכל מי שמעוניין לרכוש כלב כזה להיוועץ במתנדבי ההתאחדות הישראלית לכלבנות ומועדוני הכלבים הגזעיים השונים. "הנשק הוא העלאת המודעות לקיומה של התעשייה ולכך שעובדים על אנשים בעיניים. כולם עוצמים עיניים ומאפשרים את קיומה של התופעה", הם מוחים. "ככל שיותר אנשים יבינו שזה המצב כך יקטן מספר הסוחרים והיבואנים שמתייחסים לכלבים כאל מוצר".