אני והחבר'ה

אדריאן גרנייה עומד בקצה החצר ונראה משועמם. זו אחת המסיבות הגדולות של הפסטיבל לציון 40 שנה לאולפני ניו ליין, והיא מתקיימת בארמון צרפתי מחוץ לקאן. אני בוחן מרחוק את גיבור "הפמליה" ומנחש כי הוא שבע מפירות ים ומינגלינג בדיוק כמוני, אבל לי לפחות יש את הריגוש של לראות אותו באמצע הערב ולדמיין לרגע שאני דמות בסדרה שלו.

כנראה שעשיתי משהו נכון כי מקץ חצי שעה אני מוצא את עצמי דחוק באותה הסעה העירה עם גרנייה וחבורתו, המונה שני שחקנים שאינני מכיר. זה הרגע שלי, צריך לשחק אותה קול. 

"אדריאן, אפשר להצטרף לפמליה שלך?", אני אוזר אומץ ופונה אליו. גרנייה מתפנה מבטישה במכשיר הבלאקברי, מחייך אליי ומגחך בחצי פה. הוא צריך לשמור על פאסון, אבל נדמה לי שהוא לא מסוגל שלא להיות נחמד. ואלוהים, כמה שהוא יפה. "איפה יש מסיבות שוות?", הוא שואל.

"אתה יכול לבוא איתי ליום הולדת של נעמי קמפבל בהוטל דה קאפ או למסיבת הבכורה של החדש של קוונטין טרנטינו", אני שולף.

"אתה ישראלי?", תוהה אחד החברים, שמתברר כשחקן ממוצא ישראלי בשם אסף כהן, שקטף תפקיד משני בעונות השלישית והרביעית של "הפמליה", מה שהופך את היחסים בוואן להרבה יותר נינוחים. אבל גם אחרי שאני מספר להם מי אני וכמה אנחנו אוהבים אותם פה, ושמחר אני מגיע לראיין אותם במלון המג'סטיק, הם מחליטים ללכת למסיבה של "אושן 13". לטרטל זה בחיים לא היה קורה, אבל לפחות ניסיתי.

האמת היא שגם באל.איי וגם בניו יורק קצת קשה למצוא אנשים שחיים כל כך זה בישבנו של זה כמו בשתי הסדרות האלה - האחת על בנות והשנייה על בנים. האמריקאים קרים מדי בשביל זה. אבל כאן מדובר בטלוויזיה, וחברויות מהסוג הזה לא רק מצטלמות מצוין, ועושות הגיון עלילתי, הן גם מספקות לצופה תחליף רגשי לחבורה אמיתית. כן, קצת כמו אופרות הסבון והטלנובלות, אבל באופן הרבה יותר אינטליגנטי. את הדמויות בסדרות האלה לא הייתם מתנגדים להכיר בחיים האמיתיים.

"הפמליה" מביאה למסך ארבעה חברים מגניבים: החכם (אי, קווין קונולי), החתיך (וינס, אדריאן גרנייה), הסטלן (טרטל, ג'רי גרסייה) והטמבל (דרמה, קווין דילון). לצופה קל לדמיין את עצמו משתלב בעלילות, במיוחד באלה הרוויות בשמפניה ובבחורות כמובן, והקשר הרגשי שלו לסדרה מתגבר בהתאם בכל פרק.

השבוע מתחיל בישראל חלקה השני של העונה השלישית של "הפמליה". זו לא נקודה אופטימלית כדי להצטרף לסדרה, אם עוד לא עשיתם את זה, אבל אף פעם לא באמת מאוחר, וכמו שכתוב במדור ביקורות הטלוויזיה שלנו השבוע, זה בהחלט שווה את זה.

בפגישה למחרת מספר גרנייה כי כבר כמה ימים שהוא מסתובב בקאן בשתי זהויות נפרדות. האחת, אדריאן, שחקן מתחיל וצנוע (כנראה שאותו פגשתי), והשנייה, וינס צ'ייס (הדמות שהוא מגלם בסדרה), סופרסטאר הוליוודי שהגיע לקרוע את הפסטיבל. השחקנים ואנשי הצוות של "הפמליה" נחתו לא רק כדי לקדם את הדי.וי.די של סדרת הלהיט (בישראל מפיצה אותו חברת הד ארצי), אלא גם לצלם פרק בעונה הרביעית המשודרת כעת בארצות הברית, שבהתאם למסורת הצילום בלוקיישנים אותנטיים מלווה את גיבורה בהרפתקה חדשה. "כאדריאן אני מעדיף לחמוק מתחת לרדאר", הוא מספר, "אבל כשאני שם על עצמי את האישיות והבגדים של וינס, זה לא אותו דבר. פתאום יש סביבי הרבה יותר אנשים והמולה. זה נחמד שאני יכול לחיות בשני העולמות, זה שומר על איזון. אני גם שחקן רגיל, ואני גם מגלם את שחקן האיי ליסט של כל הזמנים. למרות שווינס לא חושב על עצמו כעל כוכב ענק".

גרנייה מוקף הפעם בפמליה המוכרת לכל ומהווה יחד צוות מלוטש ומגובש. קונלי, המגלם את המנהל האישי אריק, מתגלה כבחור חביב ומלא הומור. דילון המגלם את האח הממורמר של וינס, זורק הערות סרקסטיות לכל הכיוונים אך נראה הרבה יותר נינוח במציאות, וגרסייה, הסנג'ר החמוד טרטל, הוא בדיוק מה שציפיתי שיהיה: שמנמן, מזוקן ולא מזיק. איתם יושב מי שישתלט על חלקים נכבדים מהשיחה, ויש המחשיבים אותו ככוכב האמיתי של הפמליה: ג'רמי פיבן, הלוא הוא ארי גולד, הסוכן היהודי עם הביצים הכי נפוחות בהוליווד. 

גם בחיים פיבן מצדיק את הדימוי השרמנטי־ממזרי שיצא לו. הוא היחיד בכנופיה שמואיל להתייצב במראה פחות קז'ואלי־סתמי ויותר סטייליסטי־מחויט. בפעם האחרונה שראינו את ארי הוא עמד במסדרון משרדו, אחרי שפוטר על ידי וינס ואריק. רגע קשה, ללא ספק. כעת, עם הגעתם המיוחלת של שמונת הפרקים האחרונים של העונה השלישית נגלה סוף סוף אם היחסים האינטנסיביים יהפכו למלחמה, וכיצד כל זה ישפיע על הקריירה הקולנועית של וינס (אחרי הכל מאז "אקווה מן" הוא די לא עושה שום דבר, ראו מסגרת). החברים מכינים אותנו מראש לכך שנמצא עבור ארי תחליף בלי ביצים בכלל. "וינס הולך לקבל סוכנת", מנדב פיבן, "זה מכניס קצת יותר אנרגיה נשית לסדרה. לידיעתך, נשים מנהלות את הוליווד, הן רק נותנות לגברים להאמין שהם אלה שמנהלים אותה".

אבל "הפמליה" היא סדרת בנים מובהקת, לא?

גרנייה: "זאת אומנם תוכנית מאוד גברית, והדרך של החברים להראות אהבה היא אהבה קשוחה, והצופים מגיבים לאהבה ולעדינות שהם מפגינים זה כלפי זה. זה מה שאני אוהב בתוכנית, יש שם הרבה סיכונים, אבל גם ביטחון, כי יש להם זה את זה".

תספרו מה יקרה בחיי האהבה של וינס.

דילון: "זה ייגמר באופן טראגי".

גרנייה: "וינס כל כך קשור לחברים שלו, שיש לו קושי להתאהב במישהי אחרת. אני יכול להגיד שלא תמצא בחורה שווינס היה איתה ושהיא תגיד עליו דברים רעים, אבל אני כמובן אשקר. זה מתאים לדמות שלי להיות לא נאמן. אני מכיר את זה גם מהחיים שלי. פעם היה לי מנהל שלא רצה שאבוא עם בת זוג לבכורה של סרט, כי הוא אמר שככוכב קולנוע אני צריך להיות סינגל, זה מושך אנשים והם חיים דרך זה, זה מייצג להם דמות צעירה. יש הבדל גדול בין זה לבין הדמות של ארי, שהוא איש משפחה. מכור לעבודה אומנם, אבל מאוד שורשי וביתי".

פיבן: "אחד האלמנטים הבולטים בדמותו של ארי זה שהוא בחור מונוגמיסט והוא מאוהב באשתו, והעולם יתערער אם זה ישתנה. ובכל זאת הכל אפשרי. ארי הוא דמות בלתי צפויה, אז עוד נראה אם הוא אכן יעז לבגוד באשתו. אבל בינתיים הבנים מבלים עם 120 בחורות יפות בכל פרק ואני תקוע עם לויד, העוזר ההומו שלי". 

"זה הגביע הקדוש של כל פסטיבלי הסרטים". צוות "הפמליה" בקאן (צילום: אימג'בנק / GettyImages)

"הפמליה", שהתחילה כסדרה לאניני הטעם ב־HBO, הולכת והופכת למוסד טלוויזיוני מכובד. הרייטינג מתעצם, היא מועמדת לשמונה פרסי אמי בטקס הקרוב, ולאחרונה רכשה גם כבוד מהאחים באיים הבריטים שהעניקו לה פרס אמי מקומי. "הזכייה בבריטניה לא הפתיעה אותי, כי התחביב הבריטי הלאומי זה לרדת זה על זה, כמו שהבנים ב'הפמליה' עושים", אומר פיבן. "הבריטים פשוט אוהבים את ההומור שלנו".

האגדה על לידתה סופרה כאן כבר לא פעם, ונחזור על כך בקצרה: מדובר בתיעוד חייו בהוליווד של מארק וולברג, המפיק המייסד וכוכב לא קטן בפני עצמו, שמצא כי הרצון לשלב בין חיי הזוהר ההוליוודיים למקורות השכונתיים המלוכלכים שלו הוא בסיס לדרמה לא קטנה. דמותו של וינס צ'ייס מתבססת על וולברג, דמותו של ארי על סוכנו המיתולוגי ארי עמנואל, וחברי הפמליה המקורית זכו להנצחת עולם על ידי מתן השראה, כמו גם קרדיטים כמפיקים בפועל. החפיפה מתברר, היתה מהסוג החווייתי ביותר. "כשהכרנו, מארק הטיס אותנו ללאס וגאס כדי שנבלה עם הפמליה שלו ונראה איך עושים את זה", מספר גרנייה. "הוא נתן לנו קורס מזורז באיך להיות כוכב קולנוע ענק".

קונולי: "הוא שם אותנו בחדר מלון יפה והלכנו לראות קרב אגרוף".

גרנייה: "ויותר מזה אנחנו לא מספרים".

עד כמה הדמות של וינס מבוססת בפועל על מארק?

"כשבניתי את הדמות חשבתי שזה יהיה מוזר אם אני אחקה את מארק וולברג. הרי הסיבה שאנשים אוהבים כוכבים היא כי הם מיוחדים ואינדיבידואליסטים, ובכלל במשחק חשוב להכניס מעצמך לדמות. וזה היה נורא אם הייתי מנסה לחקות אותו, אז ויתרתי על זה".

קונולי: "עם הזמן הדמויות קיבלו חיים משל עצמן, בלי קשר לעל מי הן מבוססות".

פיבן: "לשמחתנו יש הרבה אנשים אותנטיים ורב ממדיים שעובדים בהוליווד ואפשר לשאוב מהם השראה".

עד כמה היהדות של ארי משחקת תפקיד בגילומו?

"כל חיי גדלתי כיהודי אמריקאי, עשיתי בר מצווה, הלכתי לבית כנסת כל חיי וניסיתי להביא לדמות הכתובה כמה שיותר יושרה. הדמות של ארי גולד מייצגת רק סוג אחד של יהודי. קשה לענות האם אני מייצג את כל היהודים בכבוד, אבל אני מנסה להכניס את האינטגריטי שלי כמה שאני יכול. בעונה הרביעית היהודים ישמחו כי אני מראה שלארי יש הרבה לב ונשמה".

אמא מרוצה?

"אמא שלי מאוד גאה בי. בהתחלה היא אמרה שהסדרה זו לא כוס התה שלה, אבל עכשיו היא לא מפסידה אף פרק, וזה נהדר".

וחברי "הפמליה" הגויים מגיבים ואומרים, "והרי אין יותר יהודי מזה".

"אנחנו לא מצנזרים את ארי", מוסיף פיבן להתפייט על בן דמותו. "אין לו גבולות, וזה נהדר ומרגש לשחק דמות נטולת עכבות, כי זאת הזדמנות לחקור את החיים של סוכנים כמוהו. כשחקן נתקלתי בטיפוסים כמו ארי".

היית רוצה אותו כסוכן?

"לא. אני מעדיף לקחת את הדברים לאט יותר ולהיות יותר סבלני. ארי ואנשים כמוהו הם כמו טילים המחפשים אחרי המטרה שלהם, ואני זקוק למישהו עם יותר סבלנות. אבל במציאות אני מאכזב אנשים שפוגשים אותי. אני לא נובח ומוריד להם את הראש כמו ארי. אני שחקן רגיש משיקגו וזה מאוד משעמם אותם".

גרסייה: "גם אני מאכזב אנשים, הצופים ממש מתבאסים כשהם פוגשים אותי בגלל שאני לא מזכיר את הדמות שלי בסדרה. הם ניגשים אליי ושואלים אותי אם אני רוצה ג'וינט או דרינק, ואני אומר 'לא תודה, אני הולך לישון'. והם אומרים: 'מי אתה?'. הם ממש נגעלים".

קונולי: "אנשים לא רוצים להאמין שאנחנו אנשים אמיתיים עם חיים אמיתיים מחוץ למצלמות ולדמויות שלנו. וכשהם רואים שאנחנו מבלים יחד, הם בטוחים שזה חלק מ'הפמליה'. אם נגיד אחד מאיתנו לא נמצא בסביבה, הם יבואו וישאלו 'איפה טרטל'?".

דילון: "הם חושבים שאם הוא לא איתנו הוא באחוזה עם וינס".

על הזהות בין הדמויות לשחקנים - בגיליון פנאי פלוס .

"הפמליה", ראשון, 21:30, yes stars 1