שתף קטע נבחר

שושנת לחם

אמון יריב, נכדו של אבות ישורון, מצלם שושנה עשויה לחם על חוט תיל: "לוקחים דבר שלם, הופכים אותו לדימוי ומוסרים למישהו אהוב. זה מה שאמנות עושה", הוא אומר בראיון לרגל תערוכת צילומים שלו במוזיאון תל אביב

מוזיאון תל אביב נושא לאחרונה בין קירותיו מספר רב של תערוכות צילום. המגוון הרחב והמעניין משקף כמה המדיום הזה עדיין מהותי באמנות העכשווית. מוורדי כהנא, שחוזרת אל מסורת צילום הדיוקן המשפחתי כדי לספר משהו על חברת מהגרים, עד לאוסף קונססטנטינר, "הלכי רוח בצילום הישראלי", שמשקף טעם, אופנה, חושים ערים ואת היכולת של הצילום המקומי להשתלב במרחב המערבי.

 

התערוכה של אמון יריב שונה מאלה. במבט הראשון היא דוברת בכלים עכשוויים מאוד. הצילומים שהוא מציג מוגדלים, מוקפדים ומדויקים. רגע אחרי המפגש הראשון איתם נמתח פער בין הניקיון של הצילום לבין החומרים המצולמים עצמם: חולצה צבאית מוכתמת בצבע תלויה על קיר לבנים מסויד, גרעיני רימון אדומים נרקבים לתוך האדמה, ראש חזיר מבצבץ מתוך האדמה.


אמון יריב ואמו הלית ישורון (צילום: ענת מוסברג)

 

אמון יריב הוא בנם של שעיה יריב, בעליה של גלריה גורדון, והלית ישורון, עורכת ומתרגמת. הוא גם נכדו של המשורר אבות ישורון. אחרי שסיים את לימודיו במחלקה לצילום בבצלאל, קיבל עליו את עבודת הניהול והאוצרות של גלריה גורדון. במקביל הוא ממשיך להציג עבודות בגלריה רוזנפלד.

 

מאיפה בא השם אמון?

 

"אמון היה בנו של מנשה, אבל הורי בחרו בשם בגלל הצליל".

 

נולדת בבית שנשם אמנות ישראלית. היה סיכוי שתגדל להיות רואה חשבון, למשל?

 

"בקלות. אף אחד לא ציפה ממני לעשות מה שאני עושה".

 

אבל הם מאושרים במה שאתה עושה?

 

"אני חושב שכן, בדרך כלל. וכשלא, הם אומרים לי".

 

אתה אמן פעיל ובמקביל עוסק גם באוצרות וגם במסחר באמנות. ירשת משא?

 

"לא משא. אפיק מסחרי, כן. בשבילי הגלריה זו שמחה גדולה, אני מקווה שזה גם ניכר. הגלריה דורשת הרבה עבודה, מצד שני היא מאפשרת לי להיות בלב עשייה תרבותית חשובה ומשמעותית. אני מקווה שלעשייה שלי כאמן יש הקשר לאמנות מקומית. במובנים אחרים אני עושה הפרדה".

 

זה אפשרי?

 

"נראה לי שכן. זו התנהלות אחרת. למדתי להיכנס לסטודיו ולעזוב הכל מאחור".

 

למרות שאתה מצלם, לא פעם נדמה שאתה עובד כמו פסל.

 

"אני עובד לאט. הבנייה של העבודות, ממחשבה עד למימוש, לוקחת לפעמים כמה חודשים, אפילו שנה. אני מתחיל לעשות אוביקט בסטודיו ולא פעם עובר הרבה זמן עד שאני יודע מה אני רוצה לעשות איתו. אבל לעבודה אין משמעות של אוביקט, אלא דימוי. הצילום מחדד לי שאלות על הקשר בין אמנות למציאות. למרות שאני בונה מחדש את הדברים בסטודיו, חשוב לי מאוד שכשהצופה יתבונן בעבודה הוא יראה אוביקט שיעורר בו תחושה של נוכחות.

 

"אני חושב שצילום מהסוג הזה מאפשר לי ליצור דברים שיש בהם אלמנט מובהק של נאיביות. הם מתארים רגעים שיש בהם פשטות. אילו זה היה פסל, זה היה פשוט. כמעט כמו פסל של חובב. אני מקווה שכשהדברים הופכים לצילום, מתקיימת הזרה שמחזיקה גם את הדבר וגם את ידי הפסל שמנסות להעביר איזו אמת פרטית.


צילום שהוא כמו פסל. עבודה של אמון יריב מתוך התערוכה

 

"אפשר לחלק את התערוכה לשני חלקים: בחלק אחד, בתוכו גם הסדרה 'עצים וחבלים', יש באמת אלמנט פיסולי חריף יותר. גזרי עצים מונחים על גבי קופסה ומספרים סיפור. החלק האחר מכיל לרוב מראות נוף מקומי שמהדהד מקומות שונים שביקרתי בהם. לפעמים אותו צילום מהדהד מבטים שונים שלי. ההקמה שלהם בסטודיו מחייבת אותי להבין אותם דרך הבנייה שלהם. זה כרוך בהרבה מאוד זמן התבוננות. אחר כך אני צריך לבצע פעולה פיסית ובסוף לצלם".  

 

נאמר בקשר לעבודות שלך שיש בהן מימד של תפאורה.

 

"בעיני זו לא תפאורה. יש בדימויים מימד תיאטרלי. הם דרמטיים, אבל כפי שאוביקט בהיותו דומם, בהיותו אילם, הוא דרמטי. עבורי לפחות, הצילומים אינם בגדר בָּמה שעוד מעט יופיעו עליה שחקנים - הם הדבר עצמו. ממשות חלופית, לא תפאורה שנצבעה וכורסמה בשיני הזמן.

 

יש בעבודות הרבה מוות: ניבלת אתון וחזיר, רימות.

 

"הן עוסקות במוות, אבל הן לא מתות. בעיני קיימת בהן פעימה או נוכחות. אני לא בטוח שיש לי עניין לתמלל את זה. עבורי היא פשוט קיימת".

  

בשנת 2004 ישב אמון יריב חודש בכלא על סירוב לשרת במילואים בשטחים. בצילומים בתערוכה מובלעים אלמנטים שנובעים מחוויית הכלא. אחת העבודות היפות בתערוכה, שושנת לחם, היא טבע דומם של פרח אדום על גבעול תיל, ניצב בתוך בקבוק מים מינרלים שהצהיבו מחלודה. לפרח, לבקבוק ולהשתקפות שלהם על הקיר מאחור יש מימד פלסטי, כמו תנועת מחול עדינה.


"שושנת לחם". חוויות מהשהות בכלא

 

"האסירים שבאו מחבר העמים היו לוקחים לחם שחור פרוס, לשים במים, משאירים אותו כמה ימים, צובעים ומרדדים אותו לפיסות דקות באדום וירוק. את הפרח היו מרכיבים על חוט תיל וכשהחברות שלהם היו מגיעות לביקור נתנו להן אותו. הדבר היפה בעיני, מעבר לאוביקט, הוא שלוקחים דבר שלם, לחם, והופכים אותו בחזרה לבצק. לוקחים דבר קונקרטי, הופכים אותו לדימוי ואז מוסרים אותו למישהו אהוב. נראה לי שזה מה שאמנות עושה".

 

ברבים מצילומיו של יריב, בעיקר בנופים, יש סממנים של מיתולוגיה ארצישראלית. זה כיוון שלא מאפיין את בני דורו. הבחירה הראשונה של רבים היא ללכת אל האקטואלי-פוליטי, לפעמים במחיר של אמירות מאוד פשוטות. "אני חושב שיש לעובדה שלי הקשרים פוליטיים", אומר יריב, "אבל כשאני מביט בצילומים האלה, אני חושב שהדבר העקרוני בהם הוא לא הצהרה פוליטית".

 

בשני צילומים סמוכים זה לזה, 'יום' ו'לילה', מונח מכשיר מגאפון על אדן חלון מקושת שנפער בקיר אבן. ב'יום' המגאפון עומד על פיו, כשמאחוריו שמים כחולים וענן, וב'לילה' הוא מונח על צידו על רקע שמים כהים, מוגהים באור ירח. מכל הצילומים בתערוכה, שני אלה נראים הכי מוצפנים, דוברים בתחביר פרטי. ה"נוף" הוא נוף מקומי מזרח תיכוני והמכשיר נקשר בנוכחות, לפעמים אלימה, של הרבה בני אדם. כמו הפעמון בצילום הסמוך לו, גם הוא נוצר כדי להודיע, להזעיק, להישמע במרחק.

 

"המגאפון הוא כלי", מסביר יריב, "הוא יכול להיות מגאפון, או פעמון. מה שהוליד את הצילומים האלה הוא אחד הרגעים המעניינים בהיסטוריה של הצילום המקומי. במאה ה-19 הגיעו לכאן הצלמים הראשונים, מקסים דו'קאם ואחרים שעברו בדרך למצרים. בפעם הראשונה הציגו בפניהם תמונה ממשית, לכאורה אוביקטיבית, של המקום הזה. אנשים שהיו רגילים לחשוב על הארץ במונחים אוטופיים, עם אור ונציאני רך, כמו בצילום 'לילה', יכלו לראות את הדבר כפי שהוא. משהו מזה מתקיים בצילומים האלה. הם כאילו מתעדים ממשות אבל לא פחות מזה הם בנויים כרקע שאפשר להצטלם כנגדו. בגלל השמיים, בגלל הגודל".

 

בשפה, בצמצום, בבחירה של החומרים, קשה לא לזהות קשר אל סבך, אבות ישורון. אפילו באופי השמות שנתת לעבודות.

 

"הצילומים הם לא השירים. יש קשר בין העבודה שלי לשירה של אבות. בחלקו ביוגרפי, כזה שמשתמש בחומרים דומים, בוחן את הדברים בעין פקוחה ודולה מהם זכרונות. במובן הזה אני מרגיש קרוב לשירה שלו. אני לא בטוח שהפעולה שלי במרחב דומה. לגבי השמות, קשה לי להגיד ביחס לכולם. חזיר אדמה הוא שם תואר שאכן מופיע באחד השירים שלו בהקשר אחר. כמושג זה ליווה את העשייה הזאת".

 

  • אמון יריב: "בראשית באר" מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצרת: שבא סלהוב. תערוכה וקטלוג

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יום
אמון יריב
לילה
אמון יריב
פעמון
אמון יריב
חולצה צבאית
אמון יריב
אמון יריב
עץ וחבלים
אמון יריב
לאתר ההטבות
מומלצים