שתף קטע נבחר

עדי לא חוותה מעולם אהבה מטורפת כזאת

שניהם הכריזו שמצאו סופסוף זיווג לחיים, הם נשבעו לאהוב זה את זו לנצח. מידי בוקר הוא היה יוצא מביתם וצועק ברחוב "אני אוהב את עדי, הכי בעולם". עדי היתה מתעוררת, חושבת שהוא לחלוטין מטורף, מחייכת לעצמה חיוך מאושר ורגוע וחוזרת לישון

"אני רוצה שתכתבי על הסיפור שלי", הפתיעה אותי עדי בצהרי יום שישי, בעודנו משתזפות על חוף הים. כנראה בהיתי בה במבט די מבולבל, כי היא מיד חשה צורך להסביר "אני חושבת שזה יכול לעזור לי, את יודעת, לעכל הכל. לסגור את זה – לכאן או לכאן".

 

עדי וטל יצאו כל אחד ממערכת יחסים כושלת. הם מעולם לא פגשו זה את זה. כל אחד מהם מצא אוזן קשבת וחיבוק חם אצל זוג חברים, קרן וגיל. כל אחד מהם הגיע מידי יום ביומו לביתם של קרן וגיל. באופן מפתיע, ומבלי להתכוון לכך, יצא שמעולם לא הגיעו בזמנים חופפים, כך שלא נתקלו זה בזו.

 

הם נפגשו בראשונה במסיבת ההפתעה של קרן. עדי הגיעה ראשונה. כשטל נכנס, עיניה ננעלו עליו. "ידעתי שזה הגבר של חיי", היא אומרת בחיוך סנטימנטלי. טל, מהקצה השני של החדר, קלט את עדי וניגש לשבת לידה. שני זרים שרק שמעו זה על זו. טל לא זז מעדי במשך כל הערב.

 

בפעם הראשונה הם הבינו את המושג "נפש תאומה"

עדי וטל הפכו לחברים הכי טובים. עדי למדה להכיר את טל ומצאה בו בחור עמוק ומורכב. היא הרגישה שהיא יכולה לדבר איתו על כל נושא שרק רצתה ולהגיע לעומקים שאליהם לא הצליחה להגיע אפילו עם חברותיה הקרובות ביותר. זו היתה הפעם הראשונה שהבינו מה אומר המושג "נפש תאומה".

 

לאחר חודשיים של חברוּת אינטנסיבית, זה פשוט קרה. הם הפכו לזוג. שבוע אחד של זוגיות הספיק לטל להציע לעדי לעבור לגור עימו. עדי חשבה שזה מטורף לחלוטין, אבל נסחפה עם ההתלהבות מהאושר שנפל בחלקם.

 

עד שהכירה את טל, ידעה עדי רק זוגיות "קרירה", כל בני הזוג הקודמים שלה לא ידעו לבטא רגש. עדי תמיד הרגישה שמשהו לא בסדר בקשרים שלה, אבל היא לא הכירה משהו אחר. פעם אחר פעם מצאה עצמה נמשכת שוב ושוב דווקא לטיפוסים הקרים. טל היה ההפך המוחלט מכל מה שהכירה. הוא הרעיף עליה חום ואהבה ברמה שלא דמיינה אפילו. המילים "אני אוהב אותך", "את מדהימה", "את המלאך שלי", יצאו מפיו כל כך הרבה פעמים, עד שעדי לא הבינה איך אי פעם יכלה לחיות בלי זה. כל מה שחוותה עד טל נראה לה פתאום "לא נורמלי".

 

מידי בוקר הוא היה צועק ברחוב "אני אוהב את עדי"

שניהם הכריזו שמצאו סופסוף זיווג לחיים, הם נשבעו לאהוב זה את זו לנצח. מידי בוקר הוא היה יוצא מביתם וצועק ברחוב "אני אוהב את עדי, הכי בעולם". עדי היתה מתעוררת, חושבת שהוא לחלוטין מטורף, מחייכת לעצמה חיוך מאושר ורגוע וחוזרת לישון עוד שעה. כשהשעון היה מצלצל להעיר אותה לקראת יום חדש, היתה הולכת בבטחון אל עבר שולחן האוכל ויודעת שמחכה לה שם הפתעה קטנה. יום אחד זה רוגלעך, יום אחר קרואסון ויום נוסף ביצת הפתעה. טל לא היה משמיט אף יום.

 

מידי פעם היתה עדי מתעוררת בלילה וקולטת את טל בוהה בה ומחייך. זה נראה לה לא נורמלי שהוא בקושי ישן. היא האמינה שזו חלק מההתרגשות של תחילת קשר.

 

עדי, שתמיד פחדה לשיר ליד אנשים מפני שהעירו לה שציפורים עלולות להתאבד מקול הזיופים שלה, נתפסה על חם יום אחד שרה במקלחת, כשחשבה שטל עדיין בעבודה. "למה לא שרת לי אף פעם?". לקח לעדי זמן להבין שהוא באמת נהנה לשמוע אותה שרה. המחמאות האינסופיות שלו גרמו לה להתעלם מהעולם ולשיר כאוות נפשה. כמה שבועות נוספים בחברתו, והוא הצליח להעלות אותה לשיר איתו קריוקי במועדון הומה אדם.

 

טל היה נחוש לגרום לעדי להתגבר על כל פחדיה. הוא התחיל מכך שארגן לה פגישה בעיניים עצומות בלי לגלות מה ההפתעה. רק כשעמדו לעלות על מטוס גילה לה שהיא הולכת לעשות צניחה חופשית. "נתחיל 'מהנורא מכל', אחרי זה הכל יהיה קטן עלייך".

 

עדי אהבה את זה שהקשר שלהם היה מלא בהפתעות מטורפות. אהבה את האהבה והאמון שטל הרעיף עליה. אהבה את טל.

 

"מעולם לא העריצו אותי ככה, מעולם לא היתי האלילה של אף אחד", היא מספרת. היא היתה בעננים. "זו אהבה מטורפת", פירגנו מכריה על האהבה הגדולה. כולם ייחלו לכזו אהבה.

 

הביטחון העצמי שלה טיפס לפחות שני שלבים בסולם

עדי הרגישה שהאגו שלה מלבלב והביטחון העצמי שלה טיפס לפחות שני שלבים בסולם. התחיל להסתמן אצלה "קפל חיוך" מרוב שפיה היה מתעקל כלפי מעלה מחיוכים בלתי נשלטים. עיניה קיבלו גוון חדש בזכות ניצוץ האושר שנשקף מהן. הלב שלה לא הפסיק לזמר.

 

עדי מעולם לא אהבה כך, לא היתה עד כדי כך נאהבת. עדי היתה במה שנראה לה פסגת האושר.

 

כמו בכל קשר, בשלב מסויים התחילו קשיים, למרות זאת אף אחד מהם לא חשב להרים ידיים. היה להם בשביל מה להילחם, חברות אמיתית עם אהבה גדולה, אהבה מטורפת. הם כבר ידעו מה יהיו השמות של ארבעת ילדיהם, הכלב ושני דגי הזהב.

 

עם הזמן עדי התחילה להרגיש שהקשר ביניהם קיצוני מדי. לא היה אמצע באהבה שלו. הוא אהב אותה ברמה כזאת, שנדמה היה שהוא חי בשבילה. למרות שעדי קיבלה את תחושת המרחב שהיתה זקוקה לה, משהו בכל זאת הפריע לה. היתה תחושה של חוסר שליטה בקשר, אבל היא לא ידעה לשים את האצבע על הבעיה.

 

עדי נפרדה מטל. אבל בליבה היא ידעה שהם יחזרו. על אהבה כזו מטורפת אי אפשר לוותר. היא רצתה לשבור את הכלים, כדי לבנות מחדש את הקשר אך ברמה רגועה יותר, יציבה.

 

במהלך הפרידה הגיעה עדי למסקנה שאהבה מטורפת כמו שהיתה להם לא תוכל לחזור על עצמה עם אף אחד אחר. עד שהכירה את טל לא ידעה שיש אנשים שמסוגלים לאהוב ככה. היא הבטיחה לעצמה שלעולם לא תתפשר, "על אהבה לא מתפשרים".

 

לאחר חודש של פרידה – הם חזרו. ארבעת הימים הראשונים היו גן עדן בהתגלמותו. עדי לא שמה לב לכל "עודפי האהבה" שגרמו לה להיפרד ממנו מלכתחילה. הם חוו שוב, אהבה ללא גבולות, שתי נפשות תאומות עם אהבה מטורפת.

 

לאחר כמה ימים עדי שמה לב שטל לא מצליח לישון, היא חשבה שההתרגשות של החזרה היתה חזקה מדי עבורו. טל חזר עם נכונות לעבוד על מה שהפריע לעדי. הוא ביקש מעדי שתעזור לו לנתב את הקשר לרמה הרצויה לה. שתראה לו את הדרך אל האיזון והרוגע.

 

יום אחד הזעיקו אותה השכנים באמצע העבודה. "משהו לא בסדר עם טל". היא מצאה את טל, הבחור החברותי והרגיש, צועק על השכנים, משפטים חסרי היגיון. היא ניסתה לדבר אליו, אבל לא הצליחה לעצור אותו. הוא סיפר לכל מי שהיה מוכן להקשיב, ש"הקיבוץ הזה שייך לו".

 

למחרת שמעה ממכרים בקיבוץ כי לא הלך לעבודה אלא הסתובב ברחובות. הוא סיפר לעוברי אורח מה עשה ילדם הגדול בגן. סיפר שבשבוע הבא יש ברית לבן השני. עדי הבינה שהוא בנה לעצמו מציאות נפרדת וכבר אינו מצליח להבדיל בינה לבין המציאות ה"אמיתית".

 

הוא התחיל להזיע ללא סיבה. מבלי להתכוון הוא העליב אנשים, גם את עדי. עדי לא קלטה מה קורה, היא נפגעה ממנו והסתגרה בתוך עצמה. יומיים נוספים עברו לפני שקלטה שחייבים לאשפז אותו.

 

באשפוז, אבחנו אצלו הפרעה דו-קטבית, מאניה-דפרסיה.

 

טל כעס בהתחלה. הוא לקח את האשפוז קשה והאשים את עדי, בהכל. עדי עברה משבר נוראי. כחלק מההתמודדות חקרה את המחלה לעומק, תסמינים, טיפולים, סיכויי הצלחה. היא נפגשה עם קרובים ומכרים של חולים אחרים. רווח לה לגלות שיש חולים שמצליחים לנהל אורך חיים נורמלי לחלוטין. מנגד, היא עדי לא הצליחה להתעלם מכך שיש למאניה-דפרסיה היבט גנטי. ומה יהיה על ילדיהם העתידיים? היא לא הצליחה להשתחרר מהעובדה שאף אחד לא מבטיח שזה לא יקרה שנית, אף אחד לא ערב לכך שטל יחלים לחלוטין.

 

עדי כבר לא ידעה אם התאהבה בטל, או במאניה שלו.

 

היום, כמה חודשים אחרי, מצבו של טל התייצב. הוא נמצא בהשגחת הוריו. הרופאים במחלקה הסגורה קראו לו "מטאור" - הוא היה נחוש בדעתו להבריא, עד כמה שניתן, בשביל עדי. הוא הרבה יותר רגוע, היא תמיד ייחלה לראותו רגוע, אבל היא יודעת שהוא רגוע רק בזכות הכדורים.

 

עדי לא מצליחה להחליט אם נכון לה לחזור לקשר זוגי עם טל, או להמשיך הלאה. שתי האופציות מפחידות אותה, פחד תהומי. פחד מהלא נודע מן הצד האחד, מול הפחד של לא לחוות עוד לעולם אהבה מטורפת.

 

עדי יקרה שלי, רציתי שתדעי שאני איתך, בכל אשר תחליטי. אני חושבת שאף אחד בעולם לא יכול להגיד לך מה הדבר הנכון. העצה היחידה שבכל זאת אני רוצה לתת לך היא לשחרר את הפנטזיה של אהבה מטורפת. זכרי, זה חלק מהמאניה. טל של היום, עם הכדורים, אינו הטל שהתאהבת בו. אם את אוהבת אותו כפי שהוא היום ומוכנה ומסוגלת לתת את הזמן וההשקעה כדי שהקשר יצליח – לכי על זה!

 

אם את מחליטה לחזור לטל, עשי זאת למרות האהבה המטורפת, לא בגללה. אם את מחליטה לעבור הלאה ולהכיר בחור חדש, תייצרו אהבה גדולה משלכם, ממקום בריא.

 

מאחלת לך אהבה גדולה מכל, אהבה בריאה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הקשר שלהם היה מלא הפתעות
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים