שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פהר, אנחנו לא מאוכזבים
    אחרי שכיכב בסדרת סרטי "המומיה", ב"הג'יגולו מת מצחוק" ועכשיו בסדרה "תא רדום", אפשר לקבוע שעודד פהר הוא ככל הנראה השחקן הישראלי הכי מצליח בהוליווד. אז איך זה שאין לו סיכוי למצוא עבודה בארץ ולמה כמעט לא שמעו עליו בישראל?

    את יחסו של הקהל הישראלי לשחקני הייצוא שלנו להוליווד אפשר להגדיר כמורכב. מחד, פרגון מעולם לא היתה תכונה דומיננטית של העם הנבחר, במיוחד כלפי מי שמתהדרים בנוצות הניכר. מאידך, אקי אבני, מיטל דוהן ונועה תשבי לא בדיוק מתקשים לקבל כאן תפקידים או שערים, והעם שותה בצמא כל אנקדוטה מרצפת העריכה. בין אם אנחנו שונאים או אוהבים אותם, אנחנו אף פעם לא מתעלמים מהם. אז איך יכול להיות שרובכם לא שמעתם בחיים על עודד פהר?


    "לא הכרחי לי לעבוד גם בארץ בשביל להתפרנס". עודד פהר

     

    מדובר ללא ספק, בתאונת עבודה. אחד השחקנים הישראלים הכי עסוקים בהוליווד יכול לבלות כאלמוני בביקוריו בישראל, וב"אלמוני" אני לא מתכוונת רק לכך שהוא מסתובב בטבריה בלי לחלק חתימות, אלא שגם בקרב מלהקים וסוכנים לדבריו, הוא לא מחזיק במניות שוות במיוחד. כך לפחות, הוא מסביר את העובדה שבפעם האחרונה שניסה להשיג פרויקט בישראל לא רצו אותו. "אני מת לעשות משהו בארץ", הוא אומר לי. "לפני כמה שנים נפגשתי עם לביאה הון ועוד אנשים ולא הרגשתי שמתרגשים ממני יותר מדי. אז אמרתי, וואטאבר, אני לא אתחיל בישראל מאפס כשאני יכול לעבוד כבר באמריקה".

     

    זה נורא מוזר לי שלא עשית כמעט שום דבר ישראלי, אתה יודע?

     

    "זה לא צריך להיות מוזר. יש עוד כמוני, ישראלים שלא יודעים עליהם, עורכים ובמאים, ומאוד מצליחים, ואנחנו לא יודעים עליהם. אני מרגיש שבורכתי שאני תמיד עובד כאן, זה לא הכרחי לי לעבוד גם בארץ בשביל להתפרנס".

     

    חבל, כי היינו חוגגים עליו כאן. לא שהוא זקוק להמלצות שלי, אבל בכל זאת: מדובר בשחקן חתיך, רב גוני, שמשדר המון עוצמה ואינטליגנציה. תענוג לראות אותו מגלם את מלך המחבלים פאריק בעונה החדשה של "תא רדום", ובכיף היה יכול להיות אחד האקסים של טלי שרון, בן דוד של מישהו מ"מסודרים", אפילו על הספה מול ראובן בעונה השנייה של "בטיפול" הייתי מושיבה אותו. יש רק בעיה אחת: המבטא. כן, באופן אירוני, על המכשול שלבנטינים כה רבים מתמודדים איתו בעת החדירה להוליווד, הוא התגבר כבר מזמן, וכעת דווקא בשיחה איתי, שהוא מנהל בשפת אמו, עברית, אני חשה את טאץ' היורד הקל. ופהר דווקא דיבר עברית ממש לא מזמן עם אמו שהגיעה לביקור, וכשהיה כאן עם האשה והילדים לטיול השנתי בנובמבר האחרון. "עשינו טיול מדהים בכנרת ובגליל ובקיסריה. אני חושף ככה את הילדים לישראל, זה מאוד חשוב".

     

    הם קולטים קצת עברית?

     

    "לא ממש. אני לא מדבר איתם עברית בבית, כי אשתי לא מדברת. לפני שהתחתנתי, כשהייתי במערכות יחסים, ניסיתי ללמד את בנות הזוג שלי עברית. הייתי מביא להן קלטות, אבל הגעתי למסקנה שאו שזה קורה באופן אורגני והבן אדם רוצה לדעת, או שזה לא קורה. אשתי היא הדבר הכי מקסים בעולם, אבל את זה לא היא לא רצתה לעשות".


    "עכשיו היא מפיקה ילדים". פהר עם האשה המפיקה רונדה טולפסון

    (צילום: אימג'בנק / gettyimages)

     

    מיד כשחזר מכאן נסע פהר למקסיקו לצילומי הסרט השלישי בסדרת "האויב שבפנים", וכעת הוא שוב בבית, בעיירה השלווה הוליווד, מדבר איתי בטלפון על סדרה שצילומיה הסתיימו מזמן. בעונה הראשונה של "תא רדום", אחד המוצרים המובהקים של אמריקה של אחרי ה־11.9, דמותו של פהר, פאריק, מתכננת פיגוע ענק במשחק בייסבול, שכושל וגורם למעצרו. בעונה השנייה הוא יושב מאחורי סורג ובריח, אך ממשיך להנהיג את תא הטרור הרצחני שטיפח בתוך ערש הדמוקרטיה.

     

    "תא רדום" היא עסק טריקי מאוד. כמוצר טלוויזיוני היא איכותית ללא עוררין, מרתקת ומלוטשת. כמניפסט פרו־אמריקאי אפשר לטעון שהיא מניפולטיבית ומבהילה, רדופה בהצגתם הסטריאוטיפית של ערבים. פהר, כמו אמריקאי טוב, מעדיף להתמקד בצד הראשון. "יכול להיות שבארץ יקבלו את הסדרה אחרת מכאן, כי האידיאולוגיה והפוליטיקה היא שונה. בארצות הברית זה יחסית עניין חדש לחיות עם טרור. המנטליות כאן שונה ביחס לזה, זה כמו אי גדול ומרוחק שמפחד מאוד מהדברים האלה".

     

    ועל הפחד הזה פורטת הסדרה?

     

    "התוכנית לא מנסה להבהיל בכוונה, אבל היא מדברת על משהו שקיים. יש אנשים שרוצים להרוג כמה שיותר מאיתנו, וגם אם את בתל אביב מנסה לשכוח את זה, זה לא יעזור. ה־11.9 קרה, והאמריקאים צריכים ללמוד את הנושא הזה ולהיות ערים למה שקורה סביבם. שמזוודות לא יישארו כאן על המדרכה ככה סתם".

     

    אבל הדרך להראות את זה אולי פוגעת בהצגתם של מיעוטים, לא?

     

    "אני לא חושב שהתוכנית היא פוליטית, אם לזה את מתכוונת. היא אולי פרו אמריקאית, אבל בצורה אופטימית, כי היא מספרת על סוכן FBI מוסלמי שחובר לצד של הטובים. כשעשינו את הפיילוט דווקא פחדנו מתגובות מהצד השני, כתבו עלינו בעיתון שזו מראה אמיתית של איך נראה תא טרור רדום בארצות הברית, וחששו שנצייר טרוריסטים בצורה חיובית. זו תגובה לכך שהיא כל כך ריאליסטית".

     

    למה לא חזרתם לעונה שלישית?

     

    "היו תגובות נפלאות לתוכנית, היא מאוד מוערכת ומצליחה כאן, אבל כשנמצאים ברשת כבלים כמו שואוטיים הכסף מאוד מוגבל. הם כל הזמן מנסים למצוא את הסדרה שתתן להם התפתחות האדירה של צופים, ואחרי שנתיים הם מיצו את 'תא רדום'".

     

    התבאסת?

     

    "לא, אני לא מתלונן. אני מרגיש שזו העבודה הכי טובה שעשיתי עד היום. זה היה אתגר משחקי מאוד גדול, לגלם דמות שאני כמובן לא אוהב, אבל לעשות אותו בצורה אמיתית, שאם לרגע את שוכחת את המטרה שלו בחיים הוא כמעט בן אדם בעינייך. זה לא לעשות את דמות הרשע במובן ההוליוודי הרגיל, לא מישהו שנהנה מכאב, אלא אדם שמאמין שהוא עושה את הדבר הנכון, את מה שאלוהים מבקש ממנו".


    "יכול להיות שבארץ יקבלו את הסדרה אחרת מכאן". פהר ב"תא רדום"

     

    זהו הסיפור של עודד פהר: הוא נולד לפני 37 שנה בתל אביב, גדל, התחנך, שירת בצבא ההגנה לישראל, והחל בנדודים מיד עם השחרור. לתקופה קצרה הצטרף לאביו, איש עסקים בגרמניה, אך משיכתו לעולם הבמה הנחיתה אותו דווקא בקורס דרמה בפרנקפורט. משם קיבל המלצה מעניינת: לנסות להירשם לבית הספר למשחק היוקרתי באנגליה, הבריסטול אולד ויק, שם למדו לפניו אנתוני הופקינס,דניאל דיי לואיס וג'רמי איירונס. בית הספר עזר לו בהזדמנות של פעם בחיים: תפקיד של סוכן מצרי בסרט "המומיה", שהתפתח לכדי אחד הגיבורים הראשיים ב"המומיה 2", למעבר להוליווד ולתהילה בן לילה. בשנת 1999 הוכתר כ"יבוא הכי סקסי לארצות הברית" על ידי מגזין "פיפל", אך המראה המסוקס, הקוקו המתנפנף והמבטא המזרח תיכוני טמנו בתוכם גם את מלכודת הטייפקאסט.

     

    גם התפקיד הגדול הבא שגילם היה קריקטורי משהו, ג'יגולו אקזוטי ב"הג'יגולו מת מצחוק", אך בשנים האחרונות הצליח לפצח את המשוואה, לשחק מגוון גדול יותר של תפקידים (ביניהם בסדרות "מכושפות", וב"uc-undercover"), עד שהגיע "תא רדום" שבאופן פרדוקסלי דווקא עזרה לו לשבור את הליהוק האוטומטי כערבי. "ב'תא רדום', אני מגלם ערבי, אבל כזה שצריך לחיות בזהות ישראלית בדויה בארצות הברית ולהיראות מאוד אמריקאי. אז מבחינתי שברתי את הטייפקאסט. במשך כמה שנים היה לי קשה למצוא מי שיחשבו עליי, לא רק בגלל השיער הארוך שהיה לי והמבטא. אבל אם רוצים, אפשר לעשות את זה. אם רוצים לעבוד בהוליווד חייבים להראות מגוון של אפשרויות, לדבר את השפה בלי שום מבטא ולעשות מאמץ. זה מאוד חשוב".


    ההזדמנות הראשונה. תפקיד ראשי ב"המומיה 2" 

     

    לפני שש שנים נישא פהר לרונדה טולפסון, שותפה בחברת הפקות. לשניים שני ילדים, ופהר מדווח על חיים הנטועים עמוק בקהילה האמריקאית. הכל קומפלט עם הסטיישן וואגון. "אשתי אמריקאית, הילדים שלי אמריקאיים, אבל אני עדיין ישראלי. כבר באנגליה למדתי שאני יכול להיטמע בכל חברה ואני לא שומר על קשר עם יהודים או ישראלים כאן באופן מיוחד. אני גם לא שומר מסורת. ובכל זאת, זה הבית. אני עדיין אוכל חומוס וטחינה ושווארמה".

     

    תמיד אפשר למצוא?

     

    "כשרוצים, מוצאים הכל. הייתי עכשיו בוונקובר, צילמתי סרט עצמאי עם מליסה ג'ורג', וגם שם הצלחתי למצוא חומוס".

     

    אין לך שום קשר עם הקהילה הישראלית המתעצמת בהוליווד?

     

    "יש קצת, אני מכיר אנשים. הסוכנים שלי מייצגים את איילת זורר, לאחרונה גם עשיתי איזה פיילוט קטן עם חבר שעובד עם ישראלים, אז יצא לי לעשות שם סצינה עם נועה תשבי. אבל זה קשרים מקצועיים, לא מאוד אישיים. נועה אגב, נראית לי כמו מישהי שתצליח כאן. יש לה אנגלית מעולה, היא כריזמטית, נחמדה ויש לה קשרים מאוד טובים".

     

    גם לך, לא? אתה נשוי למפיקה.

     

    "אשתי כבר לא מפיקה, היום היא אמא. זו עבודה יותר קשה מאשר היא אי פעם עשתה. היא היתה וורקוהולית אבל עכשיו היא מפיקה ילדים. זו היתה החלטה שלה להישאר בבית, לא ביקשתי ממנה. אני לא יודע אם היא תחזור לעבודה, היא עשתה דברים נפלאים והיה לה מאוד טוב, אבל זה קשה כשאת אמא".

      

    יש לך תוכנית לעשר השנים הקרובות?

     

    "לא, אני לא מכיר מישהו כאן שמתכנן את הקריירה עד כדי כך. אפילו קתרין זיטה ג'ונס, שהיא חברה של אשתי, לא מתכננת. כרגע אני מנסה לפתח דברים של עצמי, מקווה לפגוש בפרויקטים מעניינים. יש איזו סדרת טלוויזיה על הפרק. בסך הכל אני מרגיש מאוד מבורך, ומקווה להמשיך לפרנס את המשפחה שלי".

     

    ואיך הפרנסה באמת?

     

    "אנחנו חיים נחמד, ללא ספק. אבל כששואלים אותי 'איך זה לחיות בהוליווד' אין לי תשובה, כי אני לא באמת עושה את זה. אני לא הולך למסיבות וחוגג כל הלילה, אני איש משפחה עם כלבים וילדים".

     

    לא ממש חומר לפפראצי של פרז הילטון.

     

    "לגמרי. אם פפראצי ילך אחריי הוא מאוד ישתעמם. הוא יראה אותי מחליף חיתולים, הולך לצלם משהו בסט וחוזר הביתה להחליף חיתולים. יש אנשים שחיים כאן אחרת, שנוהגים שיכורים ממסיבה למסיבה, ויוצאים בכל לילה עם מישהו אחר, אבל אני מאושר מהחיים הקטנים והרגילים שלי. אני אוהב את האלמוניות. לא הייתי מת להיות סטאר, הלכתי לדרמה סקול באנגליה כדי לעשות תיאטרון ואיכשהו הדברים התגלגלו. אבל זה נחמד לי שאני יכול ללכת ברחוב ולא באים ושואלים שאלות".

     

    אולי בכל זאת תעשה כאן תפקיד? יש מלא דברים טובים, גם בטלוויזיה וגם בקולנוע.

     

    "באמת שהייתי שמח. אבל אין לי מושג מה קורה בתחום. למרות שלא מזמן ראיתי איזה סרט ישראלי, משהו עם מים...".

     

    מדוזות?

     

    "לא, משהו עם ליאור אשכנזי".

     

    "ללכת על המים".

     

    "כן, בדיוק. ברח לי השם. זה לא אומר כלום אגב, גם כאן אני לא זוכר שמות של סרטים".

     

     

    • קראו בגיליון החדש של "פנאי פלוס " את המילון השלם של שנות ה-90 - מהילארי קלינטון ועד "הקומדי סטור"

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים