מחקר: החיים על פני כדור הארץ החלו בחלל

החיים על כדור הארץ החלו בחלל - ומקורם ככל הנראה בכוכב שביט, על פי מחקר בריטי חדש. צ'נדרה וויקרמסינג, אסטרוביולוג באוניברסיטת קרדיף שבאנגליה, טוען כי על פי חישובים שערך צוות המחקר, קיים סיכוי גדול מאוד כי החיים על פני כדור הארץ החלו בכוכב שביט עכור.

"כוכבי השביט ובריכות הטיט המיימי החמימות שלהם מספקים סביבה נאותה להתפתחות של מולקולות אורגניות והפיכתן למבנים חיים", אמר וויקרמסינג. "סביר הרבה יותר להניח כי הטרנספורמציה הזו תקרה בשביט כלשהו בגלקסיה מאשר בכדור הארץ".

ההנחה כי החלל הוא מקור החיים על כדור הארץ היא תיאוריה ותיקה, המכונה בעגה מדעית "פאנספרמיה". לפי התיאוריה, החיים ביקום מופצים באמצעות נבגים או חיידקים שמתפתחים בסביבה המתאימה. מדובר בנושא שנוי במחלוקת בקרב אסטרוביולוגים ברחבי העולם.

צוות החוקרים מאוניברסיטת קרדיף טוען כי חישוביו שמים סוף לוויכוח ומוכיחים כמעט בוודאות כי כוכבי שביט הם התשובה. הממצאים החדשים של הצוות יתפרסמו במלואם בגיליון הקרוב של כתב העת International Journal of Astrobiology.

המתנגדים: אין די ראיות לפאנספרמיה

בשעה שחלק מהמדענים מוכנים לקבל את הספרה לפיה שביטים שנפלו על כדור הארץ הביאו עימם מקצת המים והחומרים האורגניים ההכרחיים לחיים, המבקרים טוענים כי התיאוריה של וויקרמסינג ספקולטיבית מדי, ואינה נתמכת על ידי

ראיות של ממש.

"לי זה נראה כאילו המסקנות נבנו על סדרה של השערות, אף אחת מהן אינה מתבססת על ראיות. זו תיאוריה שנבנתה מאוויר, ויסודותיה אינן עובדות מדעיות", אמר דייויד מוריסון, מדען בכיר במכון המחקר איימס של נאסא, אשר במופט פילד, קליפורניה.

הרעיון של ויקרמסינג ועמיתיו נשען על ההנחה לפיה שביטים מלאים בחלקיקי טיט נקבובי, שיכולים להחזיק מים במצב נוזלי למשך פרקי זמן ארוכים. במסגרת משימות קודמות של נאסא, של הגשושית "Deep Impact", התגלו ראיות למגוון סיליקטים הקיימים בתוך שביטים, אבל לא טיט, אמר מוריסון.

"ההנחה לפיה בכדור הארץ יש מעט טיט ובשביטים יש הרבה היא המפתח לטיעון שלהם, וזו ספקולציה, במקרה הטוב", הוא קבע.

נותרה גם השאלה האם שביטים אכן מכילים בתוכם מים במצב צבירה נוזלי, והאם מערכות כוכבים אחרות נושאות מים, טיט או שביטים בכלל. "שביטים לא התגלו עדיין סביב כוכבי לכת אחרים", מציין מוריסון.

כל 1.1 מיליון שנה חצי מה-DNA שעל כדור הארץ נעלם

גם פול פלקובסקי, ביוכימאי באוניברסיטת רוטג'רס בניו-ג'רסי, לא חושב שהתשובה לשאלת מוצא החיים יכולה להתגלות באמצעות חישובים פשוטים. "אני לא יודע אם אנחנו באמת יודעים את הסיכויים", הוא אומר. "אנחנו יודעים את המספרים

לגבי כוכב אחד בלבד. כל השאר הוא ניחוש".

הממצאים האחרונים של פלקובסקי והצוות שלו רומזים כי חיים היו נתקלים בקושי הישרדות בחלל הלא מוגן, שם שוכנים השביטים. במחקר בנושא, שפורסם באוגוסט ב- Proceedings of the National Academy of Sciences, הצוות גילה DNA חיידקי באיכות ירודה מלפני 8 מיליון שנה, בקרח באנטרקטיקה.

על פי הממצאים, זמן מחצית החיים של DNA על כדור הארץ הוא 1.1 מיליון שנה, כלומר - כל 1.1 מיליון שנה, חצי מה-DNA שעל כדור הארץ נעלם.

החוקרים אומרים כי קרניים קוסמיות הן האשמות, וכי DNA, או כל מולקולה אורגנית מורכבת, היה מתקשה לשרוד למשך זמן רב בחלל, שם רמות הקרינה גבוהות בהרבה מכדור הארץ. "שטף הקרינה על פני כדור הארץ מסתכם בעשירית עד אחד חלקי מאה מזה שבחלל", אמר פלקובסקי ל-Space.com. "כשנכנסים למצב בו אין שדה מגנטי שמגן מקרינת הרקע הקוסמית, הנזק ל-DNA יכול להיות גדול מאוד".

צוותו של פלקובסקי העריך כי DNA יכל לשרוד רק כמה מאות אלפי שנים בחלל, מה ששולל אפשרות של האבקה בין-כוכבית של חיים באמצעות שביטים ואת הרעיון לפיו חיים יכולים לשרוד די זמן בחלל.