סליחה, אנחנו לא קצת גולשים?

אוף. "ג'ון מסינסנטי" היתה אמורה להיות "הסופרנוס" החדשה, ה"עמוק באדמה" של סוף הקיץ, "עקרות בית נואשות" של תחילת הסתיו, אבל היא לא. מה היא כן? קשה לומר. מדובר באחת הסדרות הכי פחות קוהרנטיות שנראו על המסך. על פניו זה מדבר כמו דרמה, מצולם כמו דרמה, מתנהג כמו דרמה אבל אי אפשר להבין מילה ממה שהדמויות אומרות. וזה לא שהן לא מדברות ברור. הדיאלוגים כל כך מפותלים, סתומים ובעלי משמעות נסתרת שאין שום סיכוי, או כוח, לנסות לפצח אותם. באותה מידה זו היתה יכולה להיות סדרה בקוריאנית בלי תרגום ועם הרבה קללות.

על פניו העלילה מספרת על שלושה דורות של משפחת יוסט (סבא וסבתא, אב ובן) המתגוררים בעיירת חוף שקטה בקליפורניה, סוחטים עד דק את תהילת העבר שלהם כגולשי גלים פנומנליים, ועסוקים בהתמכרויות לסמים ויחסי אנוש מזעזעים. המשפחה הלא מתפקדת הזו חיה את שגרת היום העלובה והמדכאת שלה עד שמגיע אליה ג'ון.

דה מורניי. ככה נראית הסבתא (צילומים מתוך האתר הרשמי)

בדומה לאלף, ג'ון נראה ומתנהג כמו יצור מכוכב אחר, לא ממלמק, אבל בטח שלא מסינסנטי. ברור כי אינו מורגל בהליכות בני האדם ובמה שנראה כמו התנהגות על סף פיגור, הוא בעיקר מחקה את הסובבים אותו. מעבר לזה הוא בעל כוחות על - כל חפץ נחשק נמצא אצלו בכיס והוא מסוגל לייצר חוויות חוץ גופניות. האבא הנרקומן מאמץ את ג'ון כאילו היה בנו האבוד, בעודו נכשל כמובן בגידול בנו הביולוגי (מיותר לציין, האבוד לאללה). מסיבה לא ברורה ג'ון מנסה בדרכו המוזרה לשקם את המשפחה השוקעת הזו.

בתפקידים הראשיים מככבים רבקה דה מורניי (בתפקיד הסבתא סיסי), ברוס גרינווד (בתפקיד הסבא מיטץ'), בריאן ואן הולט (בתפקיד האב הנרקומן בוטצ'י) ואוסטין ניקולס בתפקיד ג'ון. למרות הארסנל המכובד והמבטיח, נראה שהקאסט כולו נתקע על הבעה אחת בלבד, רגש אחד בלבד ודמות חד ממדית למדי.

את משפחת יוסטס מקיפים אנשים מוזרים לא פחות מהם, כמו למשל אד אוניל ("נשואים פלוס") המגלם שוטר לשעבר, בעל אובססיה לתוכים שמדבר אל עצמו, ולוק פרי (לעד מ"בברלי הילס 90210") בתפקיד סוכן גולשים המנסה לקנות את שון, הנצר הצעיר והמבטיח במשפחת יוסט, בכל מחיר. גם הם ממלאים את תפקידם בצורה מספקת, אך לא יותר מזה.

מתוך הסדרה. לא ברורים

גם התפאורה המבטיחה והאקזוטית של עולם גלישת הגלים, מאכזבת, ובניגוד למה שהורגלנו אליו, במקום חתיכות בביקיני, מצילים מסוקסים וריח הורמונים וזיעה באוויר, יש לנו פה דרמה משפחתית שמשאירה את הצופה בעיקר עם שפשפת. כי למרות הצילומים המרהיבים, את גלישת הגלים עדיף היה להשאיר לערוץ האקסטרים, את האפקטים העל חושיים להבין שמיצינו כבר מכל עבר ואת הדרמה להפוך למשהו טיפה יותר מרגש.

נקודת האור היחידה בסדרה היא הפסקול. שיר הנושא הוא "Johnny Appleseed" של ג'ו סטראמר והמסקלרוס, ואת הפרקים מלווים ביצועים של "טיוי און דה רדיו", "מיוז", באדי גאי ו"קאסביאן".

"טווין פיקס" פוגש את "גיבורים"

את הסדרה לבית HBO יצרו יחדיו הכותב והמפיק דיוויד מילץ' ("דדווד") והסופר קאם נאן המוכר בזכות ספרי הסארף נואר שלו. הסדרה עתירת הציפיות ששודרה מיד לאחר "הסופרנוס" זכתה לרייטינג עלוב במיוחד שהלך וצנח. השבוע הודיעה הרשת כי לא תהייה עונה שנייה. ובצדק.

"ג'ון מסינסנטי" נראה ומרגיש כמו "טווין פיקס" פוגש את "גיבורים" ב"לגונה ביץ'".

וזה מופרך כמו שזה נשמע. פשוט אי אפשר להבין מה היוצרים רוצים ממך, ואנחנו הדור ששרד שלוש עונות של "אבודים". הדמויות נושאות על גבן מטענים שלמים וכבדים מדי שמוציאים את החשק להבין אותן, הדיאלוגים ברובם מחביאים משמעויות נסתרות והיחסים בין הדמויות כל כך דפוקים ומסובכים שעוד לפני שהפרק התחיל, כבר איבדת את חוט העלילה.

אבל בניגוד ל"עמוק באדמה" שגם כן התנהלה רוב הזמן במקומות האפלים של הנפש, ב"ג'ון מסינסנטי" חסר ההומור והתחכום שמעבר להתחכמות. משהו באווירה מעיק וגורם לתחושה לא נוחה. אבל לא כזו שמובילה לחשבון נפש, כזו שגורמת לרצות להעביר תחנה.

גם הפרק האחרון, שצולם כנראה בתקווה לעונה שנייה, לא פתר שום תעלומה. למרות התקוות לדבר הגדול הבא, לסדרה שתמלא את החלל שנפער במסך שלנו מאז שנפרדנו ממשפחת פישר ומשפחת סופרנו, לא קיבלנו את מה שרצינו. ובניגוד למה שקורה בדרך כלל, הפעם זה דווקא לא העם שצריך להחליף אותו, אלא הסדרה.