שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    משתמטים עליך ישראל
    השבוע במנהרת הזמן - סיפורה של תופעת ההשתמטות, מימי הבריגדה ועד מבצע בצר

     מי שמע על "מבצע בצר"? - כולנו התחנכנו על אתוס הסולידריות וההקרבה העילאית של דור תש"ח. מ"שיר הרעות" ועד "מגש הכסף" תמיד היו אלה החבר'ה הטובים שנדרשו לפרנס את הגדת הגבורה והזיכרון, אך את המשתמטים שגויסו וחרפו נפשם בעל כורחם, לא הנציחו מכונניו של טקס הזיכרון הממלכתי בשורות שיר, עניין המעלה את התהיה - האם הימנעות משירות בטחוני היא אכן תופעה חדשה?

     

    השבוע ב"מנהרת הזמן" נחזור אל ימי ראשית המדינה והמאבק לקיומה בהם, כך נדמה לפחות, היה העם כולו צבא, על מנת לאתר האם וכיצד התמודדה מערכת הביטחון, לא רק מול האויב בחזית, אלא גם מול "גייסות" המשתמטים בעורף.  

     

    בחור צעיר, לבריגדה כבר התגייסת?

    המערכה הגדולה הראשונה נגד ההשתמטות נוהלה שש שנים לפני קום המדינה. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה נחלצו המוסדות הלאומיים היהודיים להטות כתף למאמץ המלחמתי כנגד הצורר הנאצי. אולם עד מהרה התברר כי אין די בפנייה נלהבת אל הרגשות הפטריוטיים של צעירי הישוב העברי. לא רק רבים מבין אלה שתורתם-אומנותם, אלא גם אלפי עירונים ומאות מבין אנשי ההתיישבות העובדת, הכשירים לגיוס - נשים וגברים בני 17 עד 45 - נשארו בבית על אף מצב החרום הלאומי.

     

    לאמיתו של דבר הבעיה הסתמנה עוד קודם לכן. כבר בעיצומם של ימי המאורעות והמרד הערבי בשנות ה-20' וה-30', הסתבר כי יש מי שנענים לקריאה לדגל, ויש מי שממשיכים לקיים את שגרת חייהם באין מפריע. יתכן כי לקח הנשיאה הבלתי שווה בנטל ההתגוננות בימי המאורעות, תרם לגיבושה של "תורת לחימה" שהופעלה ללא רחם בראשית שנות ה-40' נגד המנסים להשתמט מ"חובת ההתנדבות" לבריגדה היהודית ולנוטרות העברית. הגיעו הדברים לידי כך שממשלת המנדט הבריטי בפלסטינה-א"י פרסמה הודעה מיוחדת בעיתונה הרשמי בזו הלשון:

     

    "בשבועות האחרונים נתקבלו ידיעות מחלקים שונים בארץ על מעשי טירור וחוליגניות שבוצעו על ידי אנשים המציגים את עצמם כקשורים בקידום ההתגייסות לכוחות ה.ד. השיטות שהשתמשו בהן כללו הנחת פצצות בבתים, חטיפה, מאסר, לכלוך בזפת, תקיעת נוצות, שימוש בשמן קיק ושיטות אחרות כגון איומים שאמנם הן יותר קלות, אבל ראויות לא פחות לנזיפה. מעשים מגונים אלה לוו ע"י קמפניה אחרת שהיא פחות חמורה אבל במידה שווה מאיימת, והיא של שליחת מכתבים, חוזרים וכרוזים עם שמות האנשים אשר כביכול אינם ממלאים את חובתם וכן צורות שונות של חרם.

     

    ויהא זה ברור מעל לכל ספק, שמעשי איום ואלימות בכל צורה שנעשים באמתלה של קידום הגיוס לצבא, הן בניגוד לחוקים שהוצאו ע"י הממשלה בקשר לגיוס כוחות האדם בשביל השימוש היעיל ביותר למאמץ המלחמתי. דבר זה עומד בסתירה לעקרונות הכלליים של החוק הקיים בארץ זו; ולא השלטונות הצבאיים ולא האזרחיים ישאו פנים לשיטות אלה ולא יקחו אותן תחת חסותן. מעשים שנזכרו לעיל מביאים רק נזק לכל הקמפניה של הגיוס ויש להפסיקם בכל האמצעים האפשריים. שהרי זה גם באינטרס של המאמץ המלחמתי, ולא פחות מזה כדי לשמור על השם הטוב של העדה שנתנה כל כך הרבה אלפים מגוייסים לכוחות המזויינים"

     

    בהודעת ממשלת המנדט שחלקים ניכרים ממנה צוטטו בעיתון "ידיעות אחרונות" (24 בינואר 1943) נמסר גם כי הממשלה אסרה על לשכות הגיוס לתת תעודות המאשרות גיוס או פטור מגיוס, וכן נאסרה ענידתם של תגים וסמלים המאשרים את דבר הגיוס בפומבי.  

     

    ומה יקרה אם אחד הילדים ישאל היכן בעלך?

    ערב קום המדינה, בעוד הבריטים יושבים בארץ, יצאו המוסדות הלאומיים בראשות הסוכנות היהודית, הועד הלאומי והמפקד לשרות העם למערכה גדולה נוספת במשתמטים. בכרוזים ובצוים שפורסמו בעיתונות, נדרשו המעסיקים להוציא את המשתמטים ממקומות עבודתם. לא רק על מנהלי מוסדות ומפעלים הוטלה אחריות אישית והדדית בגינם של המשתמטים בקרב עובדיהם. כפי שניתן ללמוד מן הכתבה הבאה, גם בני משפחה ובהם הורים ובני-זוג, נדרשו לשאת באחריות להשתמטות הבן או הבעל, ואף הוטלו עליהם עונשים כבדים בעוון יקיריהם.

     


    מתגייסים חדשים לכוחות המשטרה הצבאית, רודפי המשתמטים, מרס 1948 (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

      

    בכתבה שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" בתאריך 15 ביוני 1948 וכותרתה "אשתו של עריק – מורה בבית ספר", מודגש חלקם הרב של יוצאי גרמניה בקרב המשתמטים המובאים לדין; זאת ללא כל התייחסות מקבילה להתנדבותם של יהודים יוצאי גרמניה ל"מחלקה הגרמנית" של הפלמ"ח, לבריגדה ולהגנה. ללא היסוס וללא כל הרהור נוסף על המשתמע מקשיי הגיוס למכונת-המלחמה של מקצת פליטי גרמניה הנאצית, כותב העיתונאי א. פ.:

     

    "כל הנאשמים שהובאו עד כה לפני בית הדין העליון של מרכז הגיוס היו יוצאי גרמניה, פרט לשניים. הכלל הזה מתאמת גם במשפט שהתנהל אמש. אליהו נוסבוים בעל מעבדה לפרפומריה ובנו העריק צבי (הלמוט) אף הם יוצאי גרמניה. החידוש במשפט זה הוא אחר. על ספסל הנאשמים הושבה הפעם אשה צעירה ויפה , בעלת שערות בלונדיניות ועינים כחולות. מלובשה בטעם ומסורקה על פי האופנה החדשה: אשת העריק היא מורה בישראל. בעלה עזב את הארץ בעשירי בפברואר 1948 מבלי להתייצב. לאט-לאט מתגוללת פרשה מעניינת למדי:

     

    צבי עלה ארצה בשנת 1935 ביחד עם כל בני המשפחה... הוא רצה ללמוד, להשתלם. עשה את 'הלונדון מטריקוליישן' על ידי החלפת מכתבים ופתח בקורוספונדנציה עם אוניברסיטאות ביירות, לונדון, אוקספורד לשם השתלמות. בדצמבר 1947 קיבל את הויזה. בימים ההם הכיר את הצעירה הבלונדית, רינה. בחמישי בפברואר התחתנו בבית הרב פרנקל ברחוב יהודה הלוי, עברו לגור במלון, וכעבור חמישה ימים המריא צבי משדה התעופה בלוד כדי להמשיך את לימודיו בלונדון.

     

    הנאשם הראשון, האב, טוען שלא היתה לו השפעה על בנו מכיון שהוא פירנס עצמו בימי נעוריו. הצעיר שיבר פעם את שתי רגליו וממילא לא היה מתאים לשירות הצבאי. חוץ מזה אמר לו ש'אולי כדאי להשאר בארץ בכל זאת'... הצד המענין של המשפט הוא על פי ניסוח הנאשמת עצמה: ההתקשרות בין 'יחס הפרטי' לבעלה לבין 'הנקודה הלאומית'. מתברר שהיא חברה של 'השורה' החל מגיל 14 לחייה, היא התיצבה לגיוס וקבלה כרטיס לבן מטעמי בריאות.

     

    היא ידעה יפה שבעלה חייב גיוס ויצא את הארץ בלי רשיון, היו ביניהם חילופי דברים על הענין, אך לא יכלה להשפיע עליו. הרי תכנית הלימודים, היציאה להשתלמות בלונדון נקבעה לפני מלחמת ישראל והיא מודה שלא היה לה כוח להשפיע על בעלה, ואפילו עכשיו אין היא רוצה לשלוח לו מברק ולהזמינו לשוב. הבעיה חריפה עוד יותר, מכיון שמדובר במורה המודה שהילדים בני 8-9 שהיא מלמדת אותם שואלים שאלות על המערכה ודורשים הסבר. ומה יקרה – שואל אב בית הדין – אם אחד הילדים ישאל: היכן בעלך? מדוע נעדר מקומו בצבא? המורה אינה יודעת מה להשיב. היא לא תצטרך להשיב עוד על השאלה מכיון שנשללה ממנה הזכות להוראה לשלוש שנים. אין אנו זקוקים למורים שאינם מקיימים את ההלכה בגופם."  

     

    "מבצע בצר": מצור, עוצר, סריקות ויריות הפחדה  

    מבצעים נרחבים לאיתור משתמטים נערכו בתקופת מלחמת העצמאות במקומות רבים בארץ: בבתי קפה ובבתי קולנוע בערים הגדולות, בפרברים ובשכונות מגורים. במקרים רבים נבחרו שכונות חלשות מבחינה חברתית וכלכלית כיעד לפעולתם של לוכדי המשתמטים, אך לעיתים נערכו מבצעים כאלה גם בשכונות מבוססות. כך מתבשרים הקוראים במהלך חודש אוגוסט 1948 על פעולות סריקה בפתח תקווה, טבריה, שכונת התקוה ובאזור שוק הכרמל בתל-אביב. מסופר בעיתונות בהרחבה על חסימת אזורים שלמים, כניסה לבתים ולדירות, על איסוף חייבי גיוס שלא היו בידיהם תעודות, ועל העברתם המיידית באוטובוסים לקלט הצבאי.

     

    ב-24 באוגוסט 1948 דווח בידיעות אחרונות על "מבצע בצר" אשר במהלכו הונחתה "מכה ניצחת למשתמטים בתל-אביב". בצד דברי שבח על ההצלחה בדרבונם של משתמטים למהר ולהתייצב בלשכות הגיוס, מתח העיתונאי ר. גד ביקורת על גרימת סבל מיותר לתושבים במהלך 28 שעות העוצר בהן היו נתונים לחסדי החיילים לוכדי המשתמטים: "על שכונה צפונית אחת, למשל, הוטל העוצר עם שחר אור ביום הראשון להתחלת הסריקה. במשך כל היום לא ניתן לתושבים לצאת ובכלל זה גם לגברים למעלה מגיל חמישים ונשים למעלה מגיל 35. הייתי עד ראייה לעובדה, שאשה בת חמישים, אשר רצתה להביא רופא לבעלה החולה, הוחזרה פעמיים ורק בפעם השלישית ניתן לה לצאת.

     

    במשך כל היום לא ניתן גם למחלקי העתונים להכנס לשכונה. קרח לא הובא בכלל באותו היום ואילו למחלקי הלחם והחלב הורשה להכנס רק עם שעות הצהריים. תושבי השכונה קיבלו על עצמם באהבה את כל ההגבלות האלו בהיותם בטוחים שבמשך היום יבקרו בבתיהם החיילים ויחתימו את תעודותיהם. ביחוד כשבשכונה נמצאו מאות אנשים ממשטרת החייל, פלוגות ח"ן והמשמר האזרחי, אולם עבר היום והבדיקה בבתים לא נעשתה. לעומת זאת הוטל למשך שעתיים עוצר בית על התושבים ואנשים שניסו לחצות את הכביש שבתוך השכונה הנצורה ולעבור, למשל, לחנות המכולת הופחדו ע"י יריות באוויר. בכלל הרבו החיילים לירות באוויר מסטנים ומרובים ומרחוק נתקבל הרושם כאילו נטוש קרב במקום הזה. אולם עצבנותם של התושבים הנצורים הגיעה לשיאה בהיוודע להם לפנות ערב, שהעוצר שהוטל על שכונתם נשאר בתקפו. ואמנם רק למחרת היום בשעה חמש בבוקר בקרו החיילים בבתים וחתימו את התעודות."

     

    אפילוג

    אט אט ובעמל אין קץ הצליחו רשויות המדינה ולצידן רשת של גופים ציבוריים כתנועות נוער, תנועות מיישבות וארגוני עובדים, להנחיל את חובת השירות הצבאי כנורמה כללית מחייבת. בד בבד עם עליית קרנו של הצבא בעקבות מלחמת סיני ובעקבות מלחמת ששת הימים, השתנו גם המונחים בהן נדונה שאלת ה"השתמטות" - פחות ופחות נדרשו דוברים וכותבים למילה זאת ואת מקומה תפסו בזירה הציבורית: "ערכים", "מורל" ו"מוטיבציה".

     

    בחלוף השנים, עם שילובם של פסיכולוגים במערך צה"ל, נעשה רווח השימוש במושגים ובכלי מדידה מבוקרים ומדוייקים שמקורם בחקר ההתנהגות. אף על פי כן, במינוח זה או אחר, שבה שאלת ההשתמטות במחזוריות מסויימת לכותרות העיתונים ואמצעי התקשורת האחרים, על פי רוב בעקבות משברים כלכליים, חברתיים או בטחוניים, אך לא פחות מכך ואולי יותר, כפועל יוצא של חילופי גברי בצמרת הצבא ומשרד הביטחון.

     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כרזת גיוס לבריגדה היהודית
    צו המורה על הוצאת משתמטים ממקומות העבודה
    שר הבטחון, אהוד ברק: "הפכנו לצבא חצי העם"
    צילום: דורון גולן
    מומלצים